עמדתם הפומבית של הפוליטיקאים החרדים הייתה כמעט תמיד בעד השלמת עסקה כואבת ושחרור החטופים הישראלים המוחזקים בעזה. הם אמנם לא צעקו, לא נאבקו, לא הפגינו, לא איימו או חסמו כבישים, וגם זכורים מקרים מעוררי תימהון דוגמת ההצהרה של השר יצחק גולדקנופף על תמיכתו בהתיישבות בעזה, אבל באופן כללי נשמרה האבחנה הפנים-קואליציונית: ש"ס ויהדות התורה בעד עסקה, בניגוד גמור לציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ' ועוצמה יהודית של איתמר בן גביר, שאכן פרשה על רקע זה מהממשלה.
אבל ביממה האחרונה השתנה משהו, והעמדה החלבית עד כה של המפלגות החרדיות הפכה לפתע נחרצת. מדובר בבליץ יוצא דופן של התבטאויות והפצרות פומביות המכוונות לראש הממשלה בנימין נתניהו, בקריאה להתקדם לשלב ב' של העסקה, שמשמעותו המעשית היא סיום המלחמה.
למה העלו החרדים הילוך? למה הם משמיעים דווקא עכשיו, ובווליום גבוה בתקשורת, את מה שאפשר להגיד בשקט בחדרים הסגורים כפי שקרה עד עכשיו? את הסיבה לכך ניתן לנסח כמשוואה פשוטה: תמיכה בעסקה שתסיים את המלחמה, תמורת דילול הסנטימנט הציבורי נגד חוק הגיוס ומתן פטור לתלמידי ישיבות.
החוק הזה, שהעיסוק בו ממילא נמרח ונמתח כבר חודשים, מצליח איכשהו להסתבך בכל פעם מחדש. אין בנמצא אפילו רעיון מפשר, שלא לדבר על טיוטה מוסכמת שכל מרכיבי הקואליציה יכולים לחיות איתה. רבים במערכת הפוליטית, כולל בכירים, מבינים שהאמירות שמשגרים כעת הפוליטיקאים החרדים נועדו לרכך את דעת הקהל ואת הסבלנות הציבורית מול מה שנתפס כהסדרת השתמטות באמצע מלחמה מדממת.
בש"ס וביהדות התורה מניחים שאם הלחימה אכן תסתיים, ייפסקו גם ההלוויות, יקטן משמעותית מספר צווי המילואים הנשלחים לציבור המשרתים, בכירי צה"ל יפסיקו להתלונן על מחסור בחיילים - ובהתאמה תצטמצם גם ההתנגדות לפטור. במילים אחרות: סיום המלחמה זה התרחיש היחיד שיאפשר להעביר חוק גיוס נוח.
מדובר בתוכנית שאפתנית שהאסטרטגיה שלה לא ברורה, משום שהיא אמנם פותרת בעיה אחת - אבל מיד מייצרת בעיה אחרת. גם אם הבלתי ייאמן יקרה, וניתן יהיה בתנאים חדשים להגיע לנוסח חוק גיוס נוח בחסות הפסקת אש קבועה, ככל הנראה לא תישאר קואליציה כדי להעביר את החוק. השר סמוטריץ' כבר הבהיר, וחזר והבהיר ואז הבהיר שוב למקרה שמישהו פספס, שאם המלחמה לא תחודש בתום שלב א' של העסקה - לא תישאר ממשלה. הדברים נכונים מן הסתם גם לגבי חזרה אפשרית של בן גביר לקואליציה.
לפחות בכל מה שנוגע בחוק הגיוס, ממשלת ישראל הנוכחית עדיין צריכה נס. יו"ר ועדת חוץ וביטחון, יולי אדלשטיין (הליכוד), אטום לאסטרטגיות של הח"כים סביב חוק הגיוס, והוא מקדיש מעט מאוד קשב או עניין להתבטאויות בשוליים של האירועים. הוא ממשיך להתעקש על חוק גיוס עם שיניים – ובעברית: מספרי מתגייסים משמעוותי כולל סנקציות - וככל שעוברים הימים הוא מדאיג יותר ויותר את לשכת ראש הממשלה שרוצה לחתור לסיום.
בעוד כחודש, בסוף פברואר בואכה מרץ, יתכנסו יחדיו שלושה אירועים דרמטיים עם השפעות אדירות על עתיד הממשלה: חוק הגיוס, שלב ב' בעסקת החטופים ותקציב המדינה. אם היא תשרוד את שלושתם, אפשר יהיה להגיד שניסים אכן קורים.