נתניהו על מחאת המילואמניקים, אתמול
(צילום: לע"מ)

המאבק הציבורי סביב הרפורמה המשפטית נמשך, ולא עושה רושם שיגיע לסיומו בקרוב. כעת מושקעת תשומת הלב התקשורתית והציבורית במכתבי הסרבנות שמתפרסמים על ידי לוחמים במילואים, טייסים במילואים וכדומה. ואם לתרגם זאת לעברית מדוברת ולא מכובסת: הכי קרוב להפיכה צבאית שהיה במדינת ישראל בדור האחרון. הם אולי לא מובילים טנקים ברחובות ושולחים גדודים שיצבאו על מעון ראש הממשלה ברחוב עזה בירושלים, אבל גנרלים וחיילים לשעבר ובהווה משתמשים בצבא ובכוח שצברו במסגרתו כדי לכפות צביון מסוים, שהם מעוניינים בו, של המדינה.
מכתב הטייסים הוא תוצר של תפיסה שלפיה יש להם משקל אזרחי משמעותי יותר מאשר למי שאינו טייס, ולכן איום בסרבנות מצידם הוא משמעותי יותר. נשים בצד את העובדה שהצורך במהלך שלהם מוכיח שהמרידות האחרות, אליטיסטיות ככל שיהיו, לא עוררו את הגל שקיוו ליצור - הרי אם מחאת ההייטקיסטים הייתה מצליחה, ואם היורדים מהארץ בגלל "הדיקטטורה" היו באמת יורדים, לא היה צורך במכתבי סרבנות של חברי צוות האוויר. אלא שאקט אלים אחד לא עבד כפי שמצפים (הפשרה לא מספיקה כי מעולם לא היה מדובר ברפורמה המשפטית, אלא בעובדה שמדובר בשלטון ימין), ולכן בוחרים באקט אלים אחר.
מעניין לשאול: מתוך 37 הטייסים שחתמו על מכתב הסרבנות - כמה הצביעו ליכוד? מי מהם הצביע לבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר? והאם ישנו ולו חותם אחד שהצביע לש"ס בראשות אריה דרעי? אם שורה עליכם רוח הכנות, ככל הנראה תודו שגם אתם מעריכים שמעטים מאוד מהחותמים, אם בכלל, הצביעו למפלגות הללו, אבל בטח רובם היו בעד ראש ממשלה עם שישה מנדטים. הודו לטייסים כי טוב.
נווה דרומינוה דרומי
יאמרו הסרבנים - יש צדק בדבריך, אנחנו אכן מובילים הפיכה צבאית, מעמדית אפילו, כי אין ברירה אל מול שלטון דיקטטורי. אבל ישנה בעיה בטיעונים הללו. זה מתחיל בכך שהאיום על קץ הדמוקרטיה כבר נוצל בידי השמאל הישראלי אין-ספור פעמים. הדמוקרטיה הישראלית היא ממש נס, לאחר שהוכיחה כי היא שורדת יותר מחתול רחוב ותשע הנשמות שלו; ממשיך בעובדה שהממשלה נבחרה באופן דמוקרטי, עם 64 מנדטים ולא 92 כמו דיקטטורות אחרות; בזה שדיקטטורות לא מתחננות לפשרה עם האופוזיציה כמו שקורה עם הקואליציה הנוכחית; בדיקטטורות היועץ המשפטי לא יכול למנוע מראש הממשלה לעסוק בנושאים כאלו או אחרים; ולסיום - הרפורמה המשפטית תהפוך את הדמוקרטיה הישראלית לחזקה הרבה יותר.
בצה"ל כבר היו בעבר תופעות סרבנות, לעיתים תוך כדי לחימה, גם של משרתים בפועל. ההד שזה מקבל כרגע אינו דומה לשום דבר אחר בישראל. אבל המעמדות בישראל משתנים - "קסטת הטייסים" מרשימה את מתנגדי הרפורמה, שהם בני אותו מעמד תודעתי. אבל הקסטה של מנחם בגין, אריאל שרון, יצחק שמיר ובנימין נתניהו היא כבר לא אותו דבר. היא פיתחה תודעה משלה, והיא מבקשת את ההזדמנות להיות שווה. זה הכל.
  • נוה דרומי היא אשת תקשורת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il