ב-7 באוקטובר, כשחזרתי הביתה ב-22:00 אחרי 15 שעות עבודה מייגעות ומתישות בחדר המיון של בית החולים סורוקה, עברה לי בראש מחשבה אחת: תהום נפערה ועכשיו הכל ישתנה, מה שהיה כבר לא יהיה.
רק יום לפני כן, בשישי שלפני שמחת תורה, מהדורות סוף-השבוע של כל העיתונים ציינו 50 שנה למלחמת יום כיפור. אותה הטראומה של פעם, מלחמה נגד צבא אכזר שהפתיע את הצבא הישראלי, עדיין לא מפסיקה להדהד גם חצי מאה לאחר מכן. לא יכולתי שלא לצייר במוחי את ההקבלה המתבקשת – הצבא נתפס בקלקלתו, והוכח מעבר לכל ספק כי לכוח צבאי יש מגבלות ברורות, ולא ניתן להשתמש בו לנצח לצורך שמירה על ביטחון.
מצד שני, מלחמת יום כיפור הסתיימה בתוך שלושה שבועות בהחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם, שהובילה לתחילתם של מגעים מדיניים. בדצמבר 1973 כבר נחתם הסכם הפרדת כוחות בין ישראל למצרים, שנתיים לאחר מכן נחתם הסכם ביניים עם התחייבות של שתי המדינות להגיע להסכם שלום, וחמש שנים וחצי אחרי המלחמה נחתם הסכם השלום הראשון בין מדינת ישראל למדינה ערבית במזרח-התיכון. היום הגבול עם מצרים הוא הגבול הבטוח ביותר של מדינת ישראל כבר למעלה מ-45 שנה, עם שיתוף פעולה כלכלי וביטחוני יציב.
באוקטובר 2023 קיוויתי בכל ליבי שנשכיל לעשות את מה שעשינו לפני 50 שנה.
בימים אלה אנחנו מציינים שנה למלחמה הארורה בעזה, וזו הזדמנות להזכיר שהדבר היחיד שמאז ומעולם הביא שקט וביטחון לאזור הוא הסכמי שלום והסדרים מדיניים. למרות זאת, ההנהגה הישראלית בוחרת להגביר את הלחץ הצבאי ולהבטיח שלנצח נחיה על החרב.
ד"ר יסמין אבו פריחהללא קרדיטבנוסף, הסכם שלום בין הישראלים לפלסטינים לא רק שמבטיח ביטחון, אלא טומן בחובו גם הבטחה להיפטר מהעול הבלתי מוסרי בעליל של הכיבוש והשליטה על העם הפלסטיני שהביאו אותנו עד הלום. בשנתיים האחרונות חווה הציבור הישראלי על בשרו את השלכות הכיבוש המתמשך כבר 57 שנים. פרקטיקות שהיו מקובלות כחלק מהשליטה על פלסטינים במשך עשרות שנים – מעצרים מנהליים ללא צו של בית משפט, אלימות נגד מפגינים, הרג חפים מפשע וטיוח לאחר מכן – נעשו עכשיו שכיחות גם בתוך הקו הירוק כנגד אזרחים.
הימשכות הכיבוש תביא להמשך ההידרדרות המוסרית של החברה הישראלית
ההפיכה המשטרית, שעדיין דוהרת במלוא המרץ, היא תולדה ישירה של השלטון הלא דמוקרטי בשטחים, ומטרתה העיקרית היא לאפשר סיפוח של הגדה המערבית בניגוד לחוק הבינלאומי והישראלי, ובעיקר בניגוד לקוד הערכי והמוסרי האנושי. הימשכות הכיבוש תביא להמשך ההידרדרות המוסרית של החברה הישראלית, שמרשה לעצמה היום לדון בעד ונגד אונס עצירים ביטחוניים ב"שדה תימן", או להישאר אדישה למוות של מעל 40 אלף אזרחים בעזה, בהם ילדים ונשים רבים. חייבים לעצור את התהליך המסוכן הזה בהקדם, כשעוד יש מה להציל, והדרך היחידה לעשות זאת היא בהסדר מדיני שיוביל בסופו של דבר להסכם שלום עם הפלסטינים.
בסופו של דבר, חתירה להסכם שלום היא התחייבות ישראלית לערכי שוויון וחירות – לישראלים ולפלסטינים גם יחד. אף אחד כאן לא יהיה בטוח אם לא נהיה כולנו בטוחים, חופשיים ושווים זה לזה – מהים עד הנהר. לא ניתן לנצח את הכמיהה של עם לחופש, וההיסטוריה מוכיחה כי מי שניסו לעשות זאת בעבר לא נשארו בשלטון. עכשיו זה הזמן שלנו להילחם ולבחור בחופש, שוויון ושלום – עבור החברה הישראלית ועבור העם הפלסטיני.
ד"ר יסמין אבו פריחה היא מומחית לרפואה פנימית וחברת הנהלה בקרן החדשה לישראל
