איומיה של בל"ד לפרוש מהרשימה המשותפת מלווים בסיסמאות לגבי קידום חזון חלופי ונושאים לכאורה דימוי של דרך חדשה, אולם בפועל הם אינם אלא הדהוד לרעיונות עבר שלא הצליחו להביא לשיפור מצבם של האזרחים הערבים בישראל, או לניסוח מחדש של יחסם כלפי המדינה והציבור היהודי.
בל"ד טוענת שהרשימה המשותפת איבדה את דרכה המקורית, דבר שמגולם בהגבלת מעורבותה במאבק הלאומי הפלסטיני ובמה שמתואר כהתמקדות יתר בסוגיות אזרחיות ובמאבק נגד בנימין נתניהו. בכירי בל"ד הזהירו כי תמיכה - ולו עקיפה – ביאיר לפיד לראשות הממשלה, תשים קץ לחברות המפלגה במשותפת. הם הוסיפו כי על הערבים להימנע מכל חבירה פוליטית למפלגות ציוניות, משמאל או מימין, וכי על הציבור הערבי לחתור בעוצמה להפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה.
הכרזות אלה משקפות את דיוקנה של הפוליטיקה הערבית כפי שנראתה עד לפני כמה שנים, וממחישות את השוני העמוק מהדרך החדשה שמתווה מנסור עבאס בשנה האחרונה: נטישת הישיבה המסורתית על הגדר לטובת השתלבות תקדימית במדינה ורכישת השפעה, תוך התגמשות מסוימת בסוגיות המייצרות ניכור מול הציבור היהודי.
נראה שאיומי בל"ד, גם אם לא יביאו בסופו של דבר לפירוק הרשימה המשותפת, תורמים לייאוש הכללי שאוחז בציבור הערבי לקראת הבחירות. את הניסוי ההיסטורי של רע"מ עוד קשה לסכם כהצלחה; דרכה של הרשימה המשותפת לא מצליחה להניב הישגים משמעותיים בסוגיות הבוערות עבור הציבור הערבי (הפשיעה, משבר הדור הצעיר והקשיים הכלכליים); ורוב המפלגות הציוניות דחקו את המועמדים הערבים למקומות לא ריאליים.
על רקע זה גוברת בקרב האזרחים הערבים הנטייה להימנע מהשתתפות בבחירות, ולפי כמה סקרים שיעור ההצבעה בקרבם צפוי לעמוד על שפל תקדימי של כ-40% ואף פחות מכך, מה שישפיע הן על הייצוג הערבי בכנסת והן על המפה הפוליטית הרחבה בישראל.
בל"ד מייצגת מעין דגם כלאיים פוליטי: היא ממשיכה להשתתף במשחק הפרלמנטרי, אולם לא נכונה להתגמש באופן שיהפוך אותה לשחקן משפיע. החלטת המפלגה להתמודד עצמאית עשויה מצד אחד להקל על ראשי המשותפת להגמיש עמדותיהם בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם המפלגות הציוניות, אולם מהצד האחר עלולה להחליש את הקול הערבי בעצם התמודדותה (בל"ד תתקשה כנראה לצלוח את אחוז החסימה ותגרום לאיבוד קולות).
ד"ר מיכאל מילשטייןבינתיים הציבור הערבי ממשיך בטלטלה בין קטבי ההשתלבות והבידול, שהועצמה בשנה האחרונה שבה הוא נע מחיכוך תקדימי עם המדינה (אירועי מאי 2021) להשתלבות שלא הייתה כדוגמתה (כניסת רע"מ לקואליציה). החזון של בל"ד מציב חזון קשה לעיכול הן ליהודים והן לערבים: הוא מציע דגם שצפוי לשמר או להחריף את הניכור בין שתי הקהילות, ובמקביל לא מציג מענה לשאיפות של רוב הציבור הערבי להעמיק את ההשתלבות במדינה ולהעניק קדימות לפתרון בעיות אזרחיות על פני סוגיות פוליטיות, לרבות הנושא הפלסטיני (זו מגמה שהשתקפה בסקרי דעת קהל שנערכו בשנים האחרונות).
העמדות שמציגה כיום בל"ד ממחישות בפני שתי החברות שעומדות בפניהן שתי חלופות אסטרטגיות. הראשונה היא העמקת החבירה ובמוקדה נכונות הערבים להשתלב בישראל בצביונה הנוכחי כאזרחים שווי זכויות, לצד פתיחת שערים רחבה של המפלגות והחברה בישראל בפני הציבור הערבי. השנייה: דבקות בעקרונות העבר שמשמעם העמקת הניכור ההדדי והגברת הסיכוי לחיכוך שעלול לערער את המציאות הפנימית במדינה.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
