סביב השאלה "כמה זמן תחזיק מעמד הממשלה הנוכחית בלי לפרום את סבך הקורים שהדביקו אותה מתחילתה ואלה שנוספו בדרך?", נשמע שוב ושוב בימים האחרונים בכנסת – הן בגוש לפיד-בנט והן בגוש הליכוד - שם אחד: זאב אלקין. בשני צדי המפה הפוליטית ניסו לנתח את הסיבה ליחסים הרותחים ביניהם, והגיעו לתשובה דומה: זאב אלקין. מחד הוא האיש שסביבו מרחפות הבעיות של הקואליציה הזאת, ומאידך הוא גם איש הפתרונות.
בצמרת הליכוד משוכנעים שהם יודעים היטב מה מניעיו של אלקין ומה התוצאה שאליה הוא חותר. לדעתם, הוא לא בא לסלול את דרכה של הממשלה בתוך שדות הקוצים שעליהם היא עושה את צעדיה הראשונים והמגושמים. הוא גם לא זה שפועל לייצב אותה על רקע הסערות המתחדשות. לשיטתם, אלקין הוא מחולל הסערות.
אופן כהונתה של הממשלה הזאת, סבורים אלה שהיו חבריו עד לא מזמן, לא באמת מעניינית אותו. גם לא משך הזמן שהיא תחזיק מעמד. לנגד עיניו עומד מטרה ברורה, שורה תחתונה, שתואמת את דימויו כאסטרטג הפוליטי מהחריפים והמתוחכמים שכיהנו בכנסת. הם מאמינים שהמטרה שלו היא אחת מתוך קשת אפשרויות גמישה: פירוק הליכוד, פיצול הליכוד, מרד בליכוד או הדחת יו"ר הליכוד. במילים אחרות, הוא בא לסגור חשבון. מחפש נקמה.
"הבעיה היא אישית", אומר אלקין כשמפנים אליו את טענות הליכודניקים. "יש לי מיומנות היכרות עמוקה עם הכנסת. על כל דבר שהם מכנים חסר תקדים, אני יודע להזכיר להם עשינו את זה יחד בליכוד"
בכירי המפלגה שאלקין היה חלק ממנה יותר מעשור משוכנעים שהוא עושה זאת בשליחות היו"ר שלו, גדעון סער. הם מבססים זאת על שלושה חוקים שכל אחד בתורו עורר סערת ענק, ושלושתם קשורים באופן כזה או אחר לאינטרס של אלקין ושל מפלגתו.
חוק הדיינים, הם אומרים, נולד כדי לאפשר לו מקום בוועדה לבחירת דיינים. זאת, ורק זאת, הסיבה שהקואליציה יוצאת מגדרה על מנת לאשר אותו. החוק הנורבגי המורחב, הם מוסיפים, נולד כדי להכניס כמה שיותר אנשי תקווה חדשה לכנסת. והחוק האחרון, שעורר מהומות תת-קרקעיות וחכו חכו עד שהן יעלו על פני השטח, הוא "חוק הפיצול", שיאפשר לארבעה ח"כים לערוק ללא מחיר ממפלגת האם שלהם (שם קוד: ליכוד). "החוק הזה נולד על ידי יוצאי הליכוד אלקין וסער כדי לתקוע לנו אצבע בעין", אומרים בליכוד. "הוא רוצה להשיג את המטרה בלי קלאסה, ועל הדרך להשפיל אותנו".
אלקין מול נתניהו במליאת הכנסת אחרי הקמת הממשלה
(צילום: ערוץ כנסת)
המסקנה שעולה מדבריהם היא שהתנגשות הטיטאנים בכנסת בשבועות האחרונים, ונהרות הדם הרע שזורם במשכן, הם תוצר של מלחמת הליכוד א' בליכוד ב'. זאת גם הסיבה שהאופוזיציה משיבה מלחמת חורמה כה אמוציונלית. הם לא מוכנים להתפשר, להגיע להבנות או הסכמות, ומסרבים לכל הצעה שמגיעה מהצעד השני. מול תאוות הנקם של הצד השני, הם אומרים, אסור להתכופף.
בצד השני של הקואליציה, ובעיקר אלקין עצמו, אורזים את מכלול ההאשמות של הליכוד תחת הכותרת "אגדה אורבנית". כל האירועים שאנחנו עדים להם עכשיו, מתעקשים שם, הם תוצר של הסכמים קואליציוניים סבוכים, ואלקין, בשבתו כשר המקשר בין הכנסת לממשלה, הוא זה שמחויב לשקף את הדרישות בכנסת. מטבע הדברים, הוא גם זה שחוטף את האש.
כך לדוגמא, את דרישת הייצוג הנוכחי בוועדות הכלכלה והכספים העלו בכלל כחול לבן וישראל ביתנו. חוק הדיינים הוא פרי יצירה של סיעת ימינה, ואלקין פשוט קפץ על העגלה בזמן וביקש ראשון להיות הנציג בהרכב החדש. גם החוק הנורבגי, אומרים חברי תקווה חדשה, משרת את כולם ולא רק אותם.
האצבע היחידה שאכן נתקעת בעין, יודה בכך גם אלקין ובהנאה מרובה, הוא חוק הפיצול. אלא שלדבריו מדובר בחלק מכללי המשחק הלגיטימיים, שבאמצעותם מבקשת הקואליציה להביא את בנימין נתניהו למצב שהוא לא שולט בסיעתו, ושכל רגע יכול להתפתח שם איום בפרישה.
"הבעיה היא אישית", אומר אלקין כשמפנים אליו את טענות הליכודניקים. "יש לי מיומנות פוליטית, היכרות עמוקה עם הכנסת, והכי חשוב - ידע היסטורי. על כל דבר שהם תוקפים אותי וזועקים שזה חסר תקדים, אני יודע להזכיר להם איך בעבר קידמנו דברים דומים יחד, בליכוד".
הקושי מתחדד עוד יותר כי יריב לוין, לשיטתו של אלקין, הוא תאום סיאמי שלו. הם התחנכו יחד באותו בית גידול. בוגרי אותה אוניברסיטה של קואליציות נתניהו. ולכן הקרב הזה לא יסתיים בקרוב. היכולות הרטוריות של אלקין שהתגלו בשבועות האחרונים בנאומיו מול נתניהו במליאה, מוסיפות גם הן דלק למדורה הזאת. במלחמת הליכוד א' מול הליכוד ב', נדמה שהשיא עוד לפנינו.
