"הוא נהיה נלהב לגבי הצפון", אמר לי גורם פוליטי בולט ששוחח רבות עם בנימין נתניהו בחודשיים האחרונים, "בתחילת המלחמה הוא לא רצה לשמוע מזה. תדרך כל מי שזז שאסור להיכנס למלחמה כוללת עם חיזבאללה. היום? עם ההצלחות בא התיאבון". הגורם, צריך לציין, בהחלט לא נמנה עם השמאל, המרכז או המרכז־ימין.
ראשי רשויות בצפון נגד הפסקת אש
(צילום: אביהו שפירא )
המגעים להפסקת אש נמשכים כשבוע. ארה"ב והבית הלבן התעוררו מתנומת הבחירות שלהם, והבינו שהמלחמה האזורית הגדולה, זו שממנה חששו כל כך, עומדת בפתח. רון דרמר שוגר מטעם ראש הממשלה, והמתווה הוא זה שהוצע בידי צרפת בתחילה. הפסקת אש זמנית של 21 ימים, שבה עוסקים במתווה של עמוס הוכשטיין להסדרת קו הגבול. המתווה הוא דרך מנומסת לאפשר לחיזבאללה לרדת מהעץ; הרי נסראללה לא נכנס למלחמה בגלל המחלוקת הטריטוריאלית הזעירה בראש הנקרה.
ישראל הייתה אמורה לקבל, בפעם הראשונה, את קטיעת הקשר בין הזירות, הצפונית והדרומית. הפסקת הירי על הצפון. מסלול להסדרה שאיננו מלחמה ויישום 1701, לכאורה. ההנחה הייתה שחיזבאללה מוכה לא ירצה לחדש את הלחימה בהמשך. בחלק מהשיחות עם ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, הועלתה האפשרות שנתניהו יצהיר באו"ם כי שלב הלחימה העצימה ברצועת עזה מסתיים. הרדיפה אחרי חמאס ומתכנני הטבח תימשך – אך עוברים למה שמכונה במערכת הביטחון "שלב ג'". נכון לשעת הפרסום, זה אמור להיות חלק מנאומו של נתניהו; שרים עודכנו בכך. זה הכי קרוב להודעה על סיום המלחמה ששמענו. לא צריך להפריז: זהו צעד טקטי, בעיקרו. מילולי. ולאור תגובות הימין למתווה כולו, ייתכן שיימחק לגמרי.
הטור המלא של נדב איל - מחר ב"ידיעות אחרונות" במוסף לשבת וב-+ynet
