סימני השאלה בתיק זדורוב הולכים ומתרבים ככל שמתקדמים הדיונים במשפט החוזר, שהתחיל בחודש ספטמבר האחרון. מול "השילוש הלא-קדוש" המורכב מהודאתו של רומן זדורוב בפני המדובב, הודאתו בפני החוקרים והשחזור שערך, מתרבים אי-הדיוקים והתמיהות בשאלות שמהוות את ליבת המשפט החוזר: מי הטביע שלוש עקבות נעל שלא זוהו בתא השירותים שבו נמצאה גופתה של הילדה תאיר ראדה ז"ל, מתי טיפטפה טיפת דם על העקבה שנמצאה על האסלה, וכיצד הגיע דם למתקן נייר הטואלט בתא השירותים הסמוך לתא שבו נרצחה.
השאלה החשובה היא האם הספקות הללו יספיקו כדי לעורר ספק סביר, שינטרל גם את כוחן של ההודאות.
משפטו של זדורוב יתחדש הבוקר (ראשון) בבית המשפט המחוזי בנצרת, אחרי הפסקה של עשרה ימים. עד כה נשמעות עדויות של עדי התביעה, ואלה חושפות לעיתים פרטים שלא נשמעו במשפט הראשון. אחד הדברים הבולטים לעין עד כה, הוא שבמקרים רבים ישנם פרטי חקירה רבים שלא נחקרו עד תום – אם מפאת רשלנות, מפאת קוצר זמן ותקציב, ואם משום שבעת ההיא לא יוחסה להם חשיבות.
בדיקות חוזרות
בעקבות החוסרים הללו, הוחלט במהלך העדות האחרונה, על דעת השופטים והצדדים, כי מעבדות המשטרה יערכו בדיקות נוספות לפריטים שונים שנתפסו במהלך החקירה. בין היתר תיערך בדיקה חוזרת לטביעות נעל שנמצאו בזירת הרצח ולא נבדקו לפני 15 שנה. מדובר על שלוש הטביעות שבגינן הוחלט על משפט חוזר. אלה ייבדקו באמצעים הקיימים היום, שהם מתקדמים הרבה יותר. ייערך ניסיון להשוות אותן לטביעות שנמצאו סמוך לרגליה של המנוחה, ומיוחסות לאנשים מקרב המחפשים אחריה או אלה שטיפלו בגופה לאחר מכן.
בדיקות מעבדה ייערכו כעת גם לכלי עבודה של זדורוב, ובהם הסכין היפנית שבה השתמש לעבודתו, נדן הסכין, חגורת כלי העבודה ועוד. בנוסף ייערך דיון אם יש צורך לבדוק את השערות שנמצאו בזירה ואינן מכילות שורשים. השופטים ציינו כי אם יוחלט שיש מקום לערוך את הבדיקה, תמצא המדינה את התקציב המתאים לכך. "לא נשאיר אבן בלתי הפוכה", הבהיר אב בית הדין, סגן הנשיא אשר קולה.
אם בדיקות אלה יעלו ממצא פורנזי הקשור למנוחה (שרידי דנ"א, כדוגמה), או התאמה מוחלטת לטביעות על הרצפה, ייסתם בכך למעשה הגולל על האפשרות שזדורוב יזוכה.
חלק מהחוסרים שעלו עד כה בחקירה משרתים את ההגנה, וחלקם את התביעה. כך למשל, את התביעה (הגורסת כי טביעת הנעל על האסלה שייכת ל"מחלץ אלמוני") משרתות העדויות כי במתחם השירותים בבית הספר היו אנשים שלא היו מורשים להיות בו – ובהם, בין היתר, אשתו של הרופא שחתם על תעודת הפטירה של ראדה. בהמשך התברר כי דוגמאות הנעליים שלה ושל הרופא עצמו, ד"ר ערן הרצוג, לא נלקחו לבדיקה לשם השוואה עם טביעות נעליים שנמצאו במתחם (גם הנעליים של השוטרים שהיו שם לא נבדקו, ורק צילומים שלהם נשלחו למעבדות).
עוד התברר – והדבר הועלה דווקא על ידי השופטים – כי נעליהם של אנשי זק"א שפינו את הגופה לא נבדקו אף הן. יתרה מכך, המתנדבים כלל לא מסרו עדות לאחר האירוע.
5 צפייה בגלריה
תמר ניסים שי, דני צרפתי ואשר קולה בסיור הרכב שופטים בבית הספר נופי גולן
(צילום: דוברות הרשות השופטת)
עם זאת, וכך הזכירו השופטים – האב"ד קולה, השופט דני צרפתי והשופטת תמר נסים-שי – די ברור כעת כי זמן קצר לאחר מציאת הגופה, מעט לפני השעה 19:00 ביום הרצח, ועד להגעת אנשי המעבדה הניידת לזיהוי פלילי מעט אחרי 21:00, הייתה זירת הרצח סגורה. דבר זה מחליש את האפשרות שהטביעות הזרות הוטבעו בשלב זה. אחרי השעה 21:00 שהו בזירה בעיקר חוקרי מז"פ.
דיונים שלמים הוקדשו לשאלה אם דמה של הנרצחת יכול היה לטפטף על עקבת הנעל שעות לאחר הרצח. חלק מהעדים, שעלו לראשונה לדוכן העדים במשפט החוזר, העידו כי ראו כתמי דם מתחת לגופה בעת שפונתה. הדבר גרם לאב בית הדין להעיר כי אם עדויות אלה היו בפני השופט מלצר בעת הדיון בעליון, לא בטוח שהיה קובע שיש לנהל משפט חוזר.
העדים שהובכו
את ההגנה משרת חוסר ההחלטיות של כמה מהעדים המרכזיים שהעידו עד כה מטעם התביעה, ושינו גרסאות שמסרו בחקירתם הנגדית. כך לדוגמה העיד חוקר המז"פ רפ"ק שמואל פיאמנטה, כי לא הסכים עם דעתו של הבכיר ממנו במעבדה, בדבר מהותה של טביעה בדם על פני הקיר שמפריד בין התא השני, שבו בוצע הרצח, לתא השלישי. בחוות הדעת נכתב: "נראה לי כי מדובר בטביעת נעל", אולם העד אמר כי העריך שמדובר בטביעת יד. בהמשך, לא נבדקה טביעה זו כראוי על ידי המעבדה לטביעות אצבע. טביעה זו משמעותית שכן היא אחת משלוש "הטביעות הזרות", שבסופו של דבר הובילו למשפט החוזר.
עדויות אחרות חשפו כי כתמים, שהוגדרו חשודים ככתמי דם, לא נבדקו על ידי המעבדה. כך לדוגמה שני כתמים אדומים שנמצאו על המשקוף הפנימי בדלת התא. כתמים אלה הם היחידים שנמצאו באזור זה, אך לא מן הנמנע כי מדובר בכתמי צבע. הדבר, על פי גרסת ההגנה, מעיד כי דלת התא הייתה סגורה – דבר הסותר את גרסתו של זדורוב בעת השחזור.
יום אחרי שביקרה בזירת הרצח: ריאיון עם אילנה ראדה
(צילום: אסף מגל, אלכס בורטמן)
אחת הישיבות המשמעותיות התקיימה לפני כחודש, בזירת הרצח עצמה. השופטים עם עורכי הדין, הנאשם וגם אילנה ראדה, אמה של תאיר, סיירו בתאי השירותים, במקלט שבו עבד זדורוב, ובאזורים השונים בבית הספר נופי גולן שעליהם העידו, בין היתר, חבריה של תאיר. במהלך הסיור הביא עימו הסנגור, עו"ד ירום הלוי, בובה בגובה המתאים שייצגה את תאיר ראדה. הוא הוכיח כי בניגוד לדרך שבה שחזר זדורוב את הרצח, יכול היה הרוצח לעמוד מאחורי ראדה בתוך התא בעת הרצח. דבר זה משרת את עמדתו כי הדלת הייתה סגורה בעת הרצח, וכי השחזור אינו אמין, כפי שנקבע בערכאות הקודמות.
נעלי סלמנדר
דוגמה לאי-הוודאות ולספקות שמעוררות העדויות, נתן אב בית הדין בעת עדותו של מומחה טביעות הנעל, ירון שור. במשפט הראשון, קיבלו השופטים ללא עוררין את גרסתו כי על מכנסי הג'ינס של ראדה נמצאו טביעות נעל מסוג סלמנדר, נעל נדירה שהייתה ברשות זדורוב. במשפט החוזר הוזכר עם זאת סקר שנערך בקרב השוטרים בתחנת קצרין לאחר הרצח, שבו אישרו כ-10% מהם – יוצאי חבר המדינות – כי גם ברשותם נעליים מסוג זה, שהביאו עימם כשעלו לארץ. "יש פסק דין נפלא של השופט הנדל מב"ש בנוגע לדנ"א", אמר סגן הנשיא קולה, "הוא עשה חשבון שבין חמישה ל-10% שם זה 1,000 איש, הוא אמר 1,000 איש עם כל הכבוד אי-אפשר להרשיע... אם בקצרין זה יכול להתאים ל-150 או 200 איש, זה קשה".
בסופו של דבר יקום המשפט וייפול על השאלה האם טביעות הנעליים שנמצאו בתא השירותים מעוררות ספק סביר באשמתו של זדורוב, והאם ספק זה גובר על חוזקו של מה שכונה "השילוש הלא-קדוש" – הודאתו של זדורוב בפני המדובב, הודאתו בפני החוקרים והשחזור – הכוללים כולם גם מה שמכונה "פרטים מוכמנים".
האב"ד קולה התייחס במהלך עדותו של שור לליבת המשפט החוזר: "הוא (השופט העליון מלצר) כותב ברחל בתך הקטנה: 'יש כאן עקבות נעל שעליהן זלג דם, ואת זה צריך להסביר ועם זה צריך להתמודד בית המשפט', ועל בסיס זה לבחון גם את ההודאות. במקום אחר באותה עדות, גילה קולה טפח ממה שעובר על השופטים שאותו הגדיר בעבר "יחיד בדורו". לדבריו: "כולנו בני אדם, לכולנו יש לב. זה קשה מנשוא. לכולנו".
לא מן הנמנע, כי אם יתרשמו השופטים כי לא ניתן לשלול ספק סביר בדבר אשמת זדורוב, יבקשו לקצר את ההליך ויפנו למדינה כדי שתמשוך את כתב האישום. שניים מבין שופטי ההרכב קולה וצרפתי, היו בהרכב שזיכה לפני שלוש שנים וחצי את חן איילתי מרצח אמו. במקרה זה, הקדימו השופטים את הקראת הכרעת הדין, והודיעו על זיכוי בסמוך לשמיעת הסיכומים.
