מאות בני משפחה וחברים ליוו אתמול (שלישי) למנוחות בבית העלמין שבכפר עציון את סמ"ר נתנאל פסח, לוחם בגדוד שמשון שבחטיבת כפיר. נתנאל נהרג לצד סרן איליי גבריאל אטדגי ורס"ל במיל' הלל דינר בפיצוץ זירת מטענים בבית חאנון שבצפון רצועת עזה, אחרי היתקלות עם מחבלים. הוא הניח אחריו את הוריו אלעד ורויטל, ושבעה אחים ואחיות.
הלווייתו של סמ"ר נתנאל פסח
(צילום: מועצת גוש עציון)
אלעד, אביו של נתנאל, ספד לו: "נתנאל, מתוק שלנו, מה אפשר להגיד? כל הסיסמאות על חייל שנפל כבר נאמרו ביותר מ-800 הלוויות. עמדתי פה בבית העלמין לא מעט פעמים, בהלוויות של בני היישוב, עם דמעות בעיניים, כאילו הם חלק מילדיי. לא האמנתי אז, ועדיין לא עכשיו, שאני צריך לעמוד בצד הזה".
עוד הוסיף אלעד פסח: "מה אפשר להגיד עליך נתנאל? שאתה מתוק, נאמן לדרכך, ילד שקט וצנוע, שאתה אוהב את כל האחים שלך. כל מה שאמרו עד היום על כל חייל מתאים לך גם כן, גיבור. אנחנו כבר מתגעגעים. יהיה זכרך ברוך".
רויטל, אימו של נתנאל, הוסיפה: "נתנאלוש שלי, נשמה ענקית שלנו, אני כל כך מתגעגעת לחיבוק הדוב הפרוותי שלך. לצחוקים - 'מה את אומרת? נעשה שעווה?'. לחיוך המתוק שלך, לעיניים הנוצצות. לשובבות שלך. לציניות המיוחדת שלך. מי עכשיו יסביר לי את הבדיחות שאני לא מבינה? כל כך הסתקרנתי מי תהיה אשתך, איזה אבא מדהים תהיה לילדים שלך, ובעיקר איך תלמד לענות לאשתך מעבר למילה 'בסדר'. עכשיו יש לך עסק עם אלוקים שם למעלה, תצטרך להתמודד איתו פנים מול פנים, כמו גבר, כמו שהתמודדת עם כל דבר בחיים על הצד הטוב ביותר. אז יש לך שם פרוטקציה. תנצל אותה טוב-טוב, תבקש ממנו 'די לצרותינו'".
הלווייתו של רס"ל במיל' הלל דינר
אחיותיו של נתנאל ספדו לו יחדיו, ואמרו: "אחד הדברים שהכי שאלו אותי מהרגע שהגעתי הביתה זה מה אני מרגישה. ולא ידעתי, ואני עדיין לא יודעת. ולא ידעתי מה אני רוצה להגיד, ואם אני רוצה להגיד. נתנאל שלי, להיות אחות גדולה זה קצת אחרת. זה לדאוג טיפה יותר, לאהוב טיפה אחרת ולהציג טיפה אחרת. נתנאל, אח אהוב שלי, כבר משהיית קטן היה לך עולם משלך. היית ילד סקרן ורגיש שיודע מה הוא רוצה, גם אם זה לגמרי אחרת - מברר, בודק, לא נותן לאף אחד להחליט, לא אדם של מילים גדולות, אלא של מעשים ואהבה. לימדת אותי כל כך הרבה שאני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. לימדת אותי איך לאהוב כשלא מסכימים, ובעיקר איך רבים כשאוהבים".
"כמה אהבת את הגדוד שלך, את התפקיד שהגעת אליו, את החברים, את הלחימה, את האקשן", הוסיפו האחיות. "לא פחדת, וכל פעם ששאלתי אותך 'מה שלומך?' היית עונה 'חי ונושם'. עכשיו אומנם אתה לא בגוף פה איתנו, אבל אתה ועוד איך חי ונושם - חי בתמונות, בהקלטות, בסרטונים. חי בצחוקים, בפרצופים ובשטויות. חי במדים, בנעליים, בכומתה, שמעכשיו כל פעם שנלבש אותם הם יהיו אתה".
"שמחת לתרום ולקחת חלק משמעותי במלחמה"
אתמול בשעות הצהריים הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים גם רס"ל במיל' הלל דינר, לוחם בגדוד שמשון של חטיבת כפיר, שנפל בקרב לצד סמ"ר נתנאל פסח. אביו רוני ספד לו: "ניסיתי לכתוב דברי הספד והדמעות הציפו אותי. אני מסרב להאמין שזה מה שאני עושה".
עוד אמר האב: "האמת היא שיש לי כל כך הרבה מה לומר לך, ואני נותן דרור לאצבעותיי להקליד במקלדת ולהעלות זיכרונות שעולים על ליבי. אנחנו נמצאים בפרשות בחומש בראשית שעוסקות בחלומות. אולם, כשהתורה מספרת לנו חלומות, היא רוצה לספר לנו כמה זה חשוב לחלום. הללוש, כמה שאתה חלמת! והחלומות שלך היו בבחינת סולם שמונח ארצה וראשו מגיע השמיימה, גבוה כל כך. החלומות שלך היו גבוהים עבור עם ישראל. אני זוכר שהיה ברור למפקדים שלך שאתה ממשיך לפיקוד, היה לך ממש קשה עם העובדה שאתה לא בשטח. התקופה הכי טובה שלך הייתה בפעילות בעזה - שמחת לתרום ולהיות חלק משמעותי במלחמה".
5 צפייה בגלריה
משפחתו של הלל: "השקעת בכל דבר שעשית כבעל, כבן, כאח, כמפקד וכלוחם"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
תרזה, אימו של הלל, סיפרה: "כשהלל חייך כל הפנים שלו היו מוארות, ואיתן כל מי שסביבו. החיוך שלו כבש את כולם. הלל היה אידיאליסט - הוא אהב את הארץ הזאת ואהב לאהוב אותה, הוא חלם להקים יישוב יום אחד, הוא היה בטוח שהחיים שלו יהיו בעלי משמעות. טוב הלב שלו בלט באופן מיוחד בשקט ובענווה, בלי לחפש קרדיטים. הוא תמיד היה נכון לעזרה. בשבתות גם הוא תמיד היה עסוק במה עוד צריך לעשות. הלל היה חכם בלי לעשות עניין. הוא הבין מהר וידע להתבטא, כמו שהוא הקפיד לצטט 'נכון או לא נכון, חרטט בביטחון' - וזה עבד לו".
זהבה, אלמנתו של הלל, ספדה: "אין לי מילים להיפרד ממך, אין לי מילים להספיד אותך, אין לי מילים לנחם לא אותי, לא את החברים ולא את המשפחה. אני לא יודעת מאיפה להתחיל ולהגיד את מה שיש לי להגיד לך. אני יודעת שלא היית רוצה שנשקע בעצב. חשוב לי שידעו מי היית - היית עולם ומלואו, היית משקיע בכל דבר שעשית כבעל, כבן, כאח, כמפקד וכלוחם. היית חלק בלתי נפרד מהחיים של כל כך הרבה אנשים מסיבה אחת פשוטה - היית אתה. הלל, אני מנסה לסכם במילים את מי שהיית ולמה היית כל כך מיוחד, ואני לא מצליחה. אני אצטט אותך כי אתה הצלחת לדייק את המילים: 'אני זה מכלול, זה אף פעם לא דבר אחד'. אשתדל להעביר את דרכך".
בזה אחר זה עלו גם אחיו של הלל. נווה, אחיו הגדול, שיתף: "אני לא יודע איך מספידים אח קטן. אני יודע שזכיתי להיות איתך 21 שנים. כאחים עוקבים, שהפער בינינו הוא רק שנתיים וחצי, יצא שגדלנו יחד. רבנו, צחקנו, שמחנו ושוב רבנו. בשנים האחרונות, לקראת הגיוס שלנו, התגלה בינינו פער. לך החברים במחלקה קראו מרקר, הם צחקו שהיית 'צהוב', ואילו לי קראו בדיוק להיפך. כשאתה המשכת לקורס קצינים, אותי הדיחו מקורס מ"כים. היית כל כך ערכי ופועל משליחות שלא יכולת לסבול את הסתלבט שאני עשיתי מהצבא".
אלישיב, אח נוסף להלל, הוסיף: "תמיד שידרת לסביבה שאין צורך לדאוג לך. היית יכול לטרוח הרבה מאוד כדי שלא נהיה מודאגים, שלא נחשוש לגביך. רק לפני כמה חודשים שתפסתם קו בבקעה נכנסת לאחד הכפרים ועליתם עם הטיגריס על מטען. לא סיפרת כלום. עלינו עליך רק כשבירכת 'הגומל' בבית כנסת. באמת לא דאגנו. כשיצאת בפעם האחרונה מעזה שאלתי אותך 'איך אתה מסכם?', ואמרת: 'לא מסכם. חוזרים'".
סבו של הלל: "מקווים שהוא יהיה החלל האחרון"
(צילום: ירון ברנר)
מוקדם יותר היום התראיין ל-ynet יצחק שדמי, סבו של הלל. הוא סיפר על שירותו של נכדו בצפון הרצועה, ואמר: "חששנו וקיווינו שהעסק ייגמר עוד לפני שהוא כבר יחזור הביתה. אבל זהו, אנחנו מקווים שהוא יהיה החלל האחרון".
סבו של הלל הוסיף: "הלל היה בחור מאוד מוכשר, מאוד אהוב על החברים, על המשפחה. הוא היה מוכשר בצורה, הייתי אומר קיצונית. הוא לא אהב ללמוד, אבל הגיע לבגרות והחליט שהוא כמה שבועות לפני הבגרות עושה 5 יחידות מתמטיקה - ועשה את זה. אחר כך הוא השקיע המון בהכנה לצבא. הצבא היה ערך אצלו, ההגנה על העם ועל המדינה. זה הערך שספג מהבית. הוא השקיע הרבה מאוד גם בצד הגופני, באימונים, וגם בצד המנטלי. אחרי שגמר את הישיבה התיכונית הוא עוד הלך לכמה חודשים לישיבה גבוהה כדי קצת לעצב את האישיות שלו, ואז הוא התגייס. למעשה, הוא היה צריך להיות משוחרר והאריכו לו קצת את השירות בכמה חודשים. קיווינו שהוא יספיק להשתחרר לפני שיקרה משהו, אבל זה לא מה שקרה".
לדברי יצחק, "הלל התקשר אלינו כל יום שישי, לפני כניסת השבת. הוא היה מאוד שמח עם מה שעשה. הוא היה בבקעה והיה מאוד שמח כשהודיעו להם שהם יורדים לעזה, ושהם יוכלו לעשות יותר ממה שעשו בבקעה. זה לא הספיק לו".
הלווייתו של סרן איליי גבריאל אטדגי נערכה בחיפה, והייתה סגורה לתקשורת לבקשת משפחתו.
פורסם לראשונה: 21:45, 24.12.24
