סא"ל מחמוד חיר א-דין היה בן 41 פחות חודש כשנהרג בפעילות מבצעית ברצועת עזה. איש צללים, ההרוג הבכיר ביותר של צה"ל מאז "צוק איתן", לוחם ומפקד שאפילו לאחר מותו פרטיו לא פורסמו. הבוקר (ראשון) התיר צה"ל לפרסם את שמו, תמונתו וסיפורו של הגיבור שנודע עד כה כסא"ל מ'.
ב-11 בנובמבר 2018 יצא סא"ל חיר א-דין עם חייליו לפעולה חשאית בעומק שטח רצועת עזה, ובמהלכה התפתחו חילופי אש בין אנשי הכוח המיוחד לפעילי טרור פלסטינים, לאחר שחשדו בכוונותיהם. מתחקיר האירוע בחאן-יונס עולה כי סא"ל חיר א-דין, יחד עם קצין נוסף, רס"ן ד', היו מחוץ לרכב המסוערב, אחרי שעברו תחקיר על ידי כוח של חמאס שחשד בהם. סא"ל א' שהיה מפקד הכוח והיה ברכב הבין שהם עלולים "להישרף" ושהכיסוי שלהם נחשף, ולכן קיבל את ההחלטה הדרמטית לפעול באש חיה. הוא פגע בשוגג בחברו, סא"ל חיר א-דין, והרג אותו.
4 צפייה בגלריה
"מגיע לו שכולם ידברו עליו ועל גבורתו". סגן אלוף מחמוד חיר א-דין עם אשתו נאהד
(באדיבות דובר צה"ל)
סא"ל מחמוד ז"ל, בן בכור להוריו אחמד ונזירה, היה נשוי לנאהד ואב לשני בנים. הוא שירת כקצין, לוחם וכמפקד במערך המבצעים המיוחדים באגף המודיעין. אחרי מותו הוענק לו על ידי הרמטכ"ל, רב אלוף אביב כוכבי, ציון לשבח על פעילותו במבצע, לאחר שהפגין אחריות, מנהיגות, קור רוח, ואומץ לב עילאי תחת אש על מנת להגן על חבריו, מתוך יוזמה וחתירה למגע.
מחמוד חיר א-דין נולד ב-28 בדצמבר 1977 בכפר חורפיש שבגליל העליון, ולו שבעה אחים ואחיות. מחמוד, בן העדה הדרוזית, גדל במשפחה מסורתית שחינכה אותו לדאגה לסביבה ולכבוד האדם, ולאורך כל חייו היה מוביל חברתי. עד כיתה ט' למד בבית הספר בחורפיש, ולאחר מכן עבר לפנימיה הצבאית בבית הספר הריאלי בחיפה. ב-1997 התגייס לסיירת הצנחנים, ב-2000 סיים את בית הספר לקציני יבשה ובהמשך שירת כמפקד מחלקה בבה"ד 1. ב-2002 עבר מחמוד לשרת במערך המבצעים המיוחדים באגף המודיעין. תוך כדי שירותו הצבאי השלים תואר ראשון במשפטים במכללה למנהל ותואר שני בחינוך ובמנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה.
ב-2002 הכיר את אשתו, נאהד, והשניים נישאו שנתיים לאחר מכן. בנם הראשון נולד ב-2009, ובאותה שנה הקים מחמוד יחד עם חבריו עמותה הדואגת למעמד החברה הדרוזית בישראל. ב-2010 חבר לעמותת "אחריי", והתחיל להדריך את קבוצת "אחריי" בכפר חורפיש, אחרי שדאג שהעמותה תתחיל לפעול בכפרים הדרוזיים במטרה לעודד את בני הנוער להתגייס לשירות משמעותי. ב-2013 נולד בנם השני של מחמוד ונהאד.
התחקיר שפרסם חמאס על הפעולה שבה נהרג סא"ל מחמוד חיר א-דין
4 צפייה בגלריה
"אדם מיוחד לא רק בפן המבצעי, אלא גם בפן הערכי". סגן אלוף מחמוד חיר א-דין בעת שירותו
(באדיבות דובר צה"ל)
בין השנים 2015 עד 2018 העביר מחמוד גיבושים למועמדים לפנימיה הצבאית של בית הספר הריאלי בחיפה, במטרה לנטרל את פערי השפה בקרב המועמדים הדרוזים. בנוסף, שימש מקור לייעוץ עבור בני הנוער בעדה בכל הקשור לעתידם. מחמוד אהב מאד לטייל בארץ ובחו"ל. הטיול האחרון שלו עם משפחתו התקיים כשלושה חודשים לפני שנפל.
ראש אמ"ן, אלוף אהרון חליוה, שהיה ראש אגף המבצעים בזמן הפעולה שבה נהרג מחמוד, אמר כי "היו לו מאפיינים של מחנך ומנהיג יוצא דופן. אדם מיוחד לא רק בפן המבצעי, אלא גם בפן הערכי".
נאהד, אלמנתו של סא"ל מחמוד, סיפרה בריאיון ל-"7 ימים" באפריל 2019, פחות מחצי שנה אחרי שנהרג, כי "בכל השנים שהוא שירת ביחידה הייתי עם יד על הדופק, אבל בעלי תמיד שידר ביטחון והבטיח שהכל יהיה בסדר, אז סמכתי עליו. ורק בשבועות האחרונים לחייו הייתה לי פתאום תחושה חדשה של חוסר שקט. ולמרות שדיברתי איתו והתפללתי שיחזור בשלום, לא הצלחתי להירגע".
"אני והילדים דיברנו איתו בכל יום בחודש ההוא", היא נזכרת. "אמרנו לו שאנחנו מתגעגעים אליו, שהוא חסר לנו בבית. והוא ביקש שנשלח לו תמונות ובכל ערב אמר, 'תשמרי לי על הילדים'. הייתי אומרת לו, 'ואתה תשמור על עצמך'".
במשפחה לא ידעו דבר על עיסוקו של מחמוד. "ידעתי שהוא במקום מיוחד עם תפקידים מיוחדים, למרות שלא ידעתי מה זה בדיוק", אמרה נאהד. "הוא היה מסוג אחר, אף פעם לא ראינו אותו במדים". בליל נפילתו שלחה נאהד הודעה לאחר שהרדימה את הילדים. ההודעה לא נקראה - אך התקבלה בטלפון שלו, מה שהרגיע אותה. "ניסיתי להירדם, אבל פתאום הרגשתי שהוא מת. ממש ראיתי אותו מת מול העיניים", אמרה. "היום אני יודעת שזה היה בדיוק ברגע שנשמתו יצאה".
כמה דקות אחרי השעה חצות קיבלה נאהד טלפון מאביה, ולא רצתה לענות לו מאחר שהבינה את משמעות התזמון. "אבא התקשר שוב ושוב, ובסוף עניתי. הוא שאל אם אני בבית ועניתי שכן", היא שחזרה. "אמר לי: 'תפתחי את הדלת'. אמרתי לו 'למה אבא?', ושתקתי. לא הייתי מסוגלת. ואבא שלי אמר, 'ילדתי, תחליפי בגדים ובואי תפתחי לנו את הדלת'.
"קמתי, החלפתי בגדים ופתחתי את הדלת. אבא עמד שם ולא הצליח להוציא הגה. ולידו היו קצינים וקצין העיר. ישר הבנתי. שאלתי את אבא שלי, מה קרה לבעלי, איך בדיוק הוא מת, אבל הוא רק עמד מולי ובכה. אמרתי שרק היום הוא אמר שיחזור מחר הביתה".
