בלב הכאוס הלבנוני בולטת בימים אלה תופעה חריגה. חסן נסראללה ואנשיו מצליחים לא רק לשרוד, אלא גם מפיקים תועלת מהמצוקה הכלכלית ומהמבוי הסתום הפוליטי התוקע כעת את המדינה. נסראללה הוא היחיד שמסוגל לחלק תלושי מזון לבני עדתו השיעים שהגיעו לפת לחם; בסופרמרקטים שבבעלות מערכת הרווחה (ה"דעווה") של חיזבאללה, אפשר עדיין לקנות בלירות לבנוניות שאיבדו את ערכן מצרכים חיוניים במחיר סביר; בבתי החולים בבעל בק, מרכז העדה השיעית, מחברים חולי קורונה קשים למכונות הנשמה – שירות מציל חיים אלמנטרי שלא כל פציינט לבנוני מקבל בימים אלה; אזרח מהשורה שרוצה למשוך כסף מחשבונו באחד הבנקים לרוב לא יוכל לעשות זאת – על דולרים בכלל אין על מה לדבר - אבל במוסדות הפיננסיים שבשליטת חיזבאללה, אם תירשם ותוכר כתומך בארגון, תקבל כרטיס חבר והלוואה בתנאים נוחים.
המשכורות של מפקדי ולוחמי צבא לבנון קוצצו והבשר נמחק מהתפריט הצבאי. אולם לוחמי חיזבאללה מקבלים את משכורתם כסדרה והם ומשפחותיהם נהנים מרווחה יחסית במדינה שרשמה לאחרונה שיא חדש: התקשורת הערבית מדווחת שמחירה של כוס קפה בביירות (במונחים ריאליים) הוא כיום הגבוה ביותר במזרח התיכון כולו.
נסראללה משתעל בנאום במאי. מאז הספיק להתאושש
אזרחי לבנון בני העדות האחרות, בעיקר הצעירים, מבינים היטב לאן חותר נסראללה ומנסים לעצור אותו. הם יוצאים לרחובות, שורפים צמיגים ובובות קרטון בדמותו, אבל נסראללה בפיכחות נמנע מהתנגשויות איתם ועושה הכול כדי להרחיב את התמיכה הפוליטית בו ובארגונו, גם בקרב מי שאינם שיעים
את מצבם המשופר יחסית חייבים כעת נסראללה ותומכיו לכסף ולדלק שהאיראנים שולחים ללבנון. אפשר לומר שטהרן מאתרגת את חיזבאללה למרות המצוקה הכלכלית והתברואתית החמורה שאזרחי איראן סובלים ממנה בעצמם בימים אלה, בעיקר בגלל הסנקציות האמריקניות הנשכניות. האייתוללות חוסכים מפי אזרחיהם ומסתכנים בביקורת ובתסיסה פנימיים כדי לאפשר לנסראללה ותומכיו לשרוד את המשבר. זה לא מחמת התקף אלטרואיזם שפקד את חמינאי וחבריו, וגם לא רק מפני שבטהרן מכירים בערכה האסטרטגי של חיזבאללה כשלוחה העוצמתית ביותר של הציר השיעי הרדיקלי – זו שתכליתה להרתיע את ישראל מתקיפת מתקני הגרעין ושאמורה לגבות מאיתנו מחיר כבד אם נעז.
האיראנים שמהירים לזהות הזדמנויות מבינים שחיזבאללה חזק צבאית ואוחז במנופי ההשפעה הפוליטיים המכריעים בלבנון בעת הנוכחית, מה שמאפשר להם להפוך את ארץ הארזים לכמעט גרורה; האיראנים עלולים להפיק מהמצב הנוכחי בלבנון מה שלא השיגו בעיראק ואפילו לא בסוריה, נראה כי אסד מתעקש להמשיך למשול בה לבדו ואינו מעניק לאיראנים חופש פעולה. סוף-סוף יהיה להם באמצעות חיזבאללה מאחז יציב בחוף הים התיכון שיאפשר הקרנת כוח שיעית-איראנית לא רק במפרץ הפרסי אלא גם בים הערבי ובים האדום, וכעת גם באגן המזרחי של הים התיכון. כבר לא מדובר ב"קשת שיעית" אלא ב"מעגל" השפעה והפעלת כוח באמצעות שלוחים. כך עשויה להתגשם שאיפתו של חמינאי לממש את "השלב השני" של המהפכה החומייניסטית.
נסראללה לא טיפש, והוא גם באמת ובתמים פטריוט לבנוני. אבל המרכיב הדתי בזהותו הוא הדומיננטי. בסופו של תהליך נסראללה שואף שרוב אזרחי לבנון יראו את האור ותקום מדינת הלכה שיעית - שבה יחיו גם סונים, נוצרים ודרוזים אבל השיעה יהיה הזרם הדומיננטי שיקבל הכוונה מהמרכז הדתי באיראן. לכן יש זהות אינטרסים מלאה בינו לבין חכמי ההלכה בטהרן וגם נסראללה רואה שהמשבר כעת בלבנון – אם יתנהל במסגרתו נכון מנקודת מבטו – יקדם את החזון הזה.
אזרחי לבנון בני העדות האחרות, בעיקר הצעירים, מבינים היטב לאן חותר נסראללה ומנסים לעצור אותו. הם יוצאים לרחובות ומאשימים את מנהיג חיזבאללה במצבה הקשה של המדינה, שורפים צמיגים ובובות קרטון בדמותו של השייח החייכן, אבל נסראללה בפיכחות נמנע מהתנגשויות איתם ועושה הכול כדי להרחיב את התמיכה הפוליטית בו ובארגונו, גם בקרב מי שאינם שיעים.
האסטרטגיה הזו מצליחה לו, ואולי זו הסיבה שנסראללה זחוח כפי שלא היה הרבה זמן. עדות לכך היא נאום שנשא לפני כשלושה שבועות, ב-5 ביולי. בעיצומו של משבר קיומי שלבנון לא ידעה שכמותו, כשכמעט מחצית מבני ארצו אינם מצליחים למלא את המקרר, לנסראללה דחוף היה לפרוש בנאום פומבי בכנס אקדמי את משנתו בעניין ההיבטים התקשורתיים והתודעתיים של המאבק בין "ההתנגדות" (כלומר צבאות הטרור והגרילה, בין אם הם שיעים כמו חיזבאללה או סונים כמו הארגונים הפלסטיניים) לבין ישראל.
מחאות בלבנון על רקע המשבר הכלכלי
(צילום: רויטרס)
מעטים שמו לב לדבריו של נסראללה, שנאמרו בפני קהל אנשי אקדמיה ותקשורת המזוהים עם חיזבאללה. לשיטתו ה"התנגדות" משיגה ניצחון או נוחלת תבוסה לא בלחימה בשדה הקרב הפיזי אלא בשדה הקרב התקשורתי והתודעתי (שהוא מכנה "הפסיכולוגי"). "אם הרסו לך את הבית בלחימה", שח נסראללה לשומעיו, "עמוד על הריסותיו ותן ביטוי לעיקשותך בהמשך ההתנגדות לכובש; כך גם אם נהרגו בני משפחתך. צריך להציג חזית אחידה של ניצחון. להדגיש הישגים. את הכביסה המלוכלכת לכבס בצד מאחורי הקלעים". נסראללה הדגיש שההסברה (כלומר הקרב על התודעה) היא שיוצרת את הניצחון ומאחר שכך חייבים לנהל אותה באופן מושכל שאפשר יהיה למצות ממנו את המיטב.
נסראללה אף חלק עם שומעיו רשימה של כללי עשה ואל תעשה בקרב התודעה, שיישומם מעניק את הניצחון ל"התנגדות", בין אם היא שיעית או פלסטינית; בין אם ההתנגדות ספגה מכות אנושות והובסה בלחימה ובין אם שרדה והצליחה לסחוט תנאי הפסקת אש רצויים לה מישראל.
כעיקרון ראשון מציע נסראללה להכיר היטב את האויב (כלומר אותנו) ואת נקודות החולשה והחוזק הפסיכולוגיות שלו. השייח המזוקן ממליץ בחום ללחוץ - באמצעות התקשורת ונאומים פומביים "של כל גורמי ההתנגדות" - על הרגישויות של הציבור הישראלי. הוא רומז שהלחץ הזה מביא את התקשורת הישראלית להבליט לטובה ללא פרופורציה למה שקורה במציאות את הישגי העמידה האיתנה של ההתנגדות ולהמעיט בהישגי צה"ל.
כעיקרון שני במעלה דורש נסראללה מהתקשורת וממנהיגי ההתנגדות לומר אמת. להביא עובדות שהציבור הישראלי וציבור הבית של ההתנגדות יכירו מיד באמיתותן. זה יעניק אמינות להסברה של ההתנגדות, טוען נסראללה. אך באותה נשימה הוא מציע לעלות על גלי ההריסות, לעשות V, ובה בשעה להסתיר את נזקי הלחימה מהתקשורת או פשוט להתעלם מהם ולחזור פעם אחר פעם שהצד שלנו ניצח. כך הניצחון הופך לעובדה "נאסר מן אללה". כמו למשל במלחמת לבנון השנייה, שנסראללה וכלי תקשורת ערבים רבים טוענים שחיזבאללה יצא ממנה מנצח. זאת על אף העובדה שמאז אותה מלחמה, ב-15 השנים האחרונות, חיזבאללה מורתע מאוד.
אין ספק שיחיא סינוואר הוא תלמיד נאמן של נסראללה. בסיום מבצע "שומר חומות", עוד לפני שהשייח הלבנוני נשא את נאומו, הוא התיישב על כורסה בלב הריסות ביתו, חייך בסיפוק, ואמר שניצח ואינו מפחד. אנחנו בתקשורת הישראלית הענקנו לו רוח גבית כשהסברנו שהוא הצליח לקשור דתית בין ירושלים לעזה, שיגר רקטות עד הרגע האחרון וכי צה"ל לא הצליח לחסל את מוחמד דף.
עברו כמה שבועות ובשבוע הנוכחי ראינו כיצד סינוואר דווקא מבין מצוין שהוא ספג מכה אנושה אך מסתיר היטב את חששותיו. בפועל הוא לא העז לשגר אפילו בלון אחד לעוטף עזה כדי להפגין את זעמו עקב תפילת יהודים ליד מסגד אל-אקצא בתשעה באב. סינוואר גם העדיף שקיצונים פלסטינים ממחנה הפליטים רשידיה שליד צור ישגרו רקטות לשטח ישראל כדי לבטא תסכול מכך שהכסף הקטארי לא מגיע.
אין טעם לפרט את כל סעיפי המרשם לניצחון תודעתי של ההתנגדות שנסראללה הציג. אבל יש מספר חידושים ראויים לאזכור: ראשית הוא טוען כי הלחץ המופעל על ישראל באמצעות דעת הקהל הבין-לאומית חזק יותר מכל נשק שיש ברשות ציר ההתנגדות. הוא גם טוען שבסבב הלחימה האחרון בעזה הרשתות החברתיות עשו את ההבדל בין תבוסה לניצחון תודעתיים, ורק הודות להן היה גיוס כה נרחב של דעת הקהל העולמית, של ערביי ישראל והפלסטינים בלבנון ובסוריה לטובת סינוואר והעזתים.
נסראללה מציג במפורש את התקשורת הישראלית כמי שמסייעת ל"התנגדות" לטעון לניצחון. הוא אינו טורח להסביר עניין זה, ובקטע אחר בנאומו הוא אף טוען שהתקשורת הישראלית היא אויב מר (זו אינה הסתירה היחידה בנאומו). אבל נראה שהוא מתכוון למה שמכונה אצלנו "החמיצות" שמאפיינת דברי חלק ניכר מהמשתתפים במשדרים הבלתי נגמרים. הוא רומז שהביקורת הנמתחת על צה"ל בתקשורת הישראלית מחזקת את טיעוני דוברי "ההתנגדות" לניצחון תודעתי.
אין זו הפעם הראשונה שנסראללה פורש את משנתו התקשורתית-תודעתית ואגב כך מתרברב בהשפעה שיש לנאומיו על שומעיו הערבים והישראלים. אבל בניגוד למנהגנו, כדאי שהגורמים העוסקים אצלנו בהסברה ובתקשורת יקדישו דקה נוספת לעיון ובחינת משנתו של נסראללה. מלבד המלצתו להתעלם מהמציאות, לשקר ולטעון ניצחנו, יש לא מעט דברים נכונים שאמר.
