דובר צה"ל התיר לפרסום כי ארבעה לוחמים מגדוד שמשון בחטיבת כפיר נפלו בקרב בג'באליה שבצפון הרצועה. סמל-ראשון אור כץ (20) ממעלה אדומים, סמל-ראשון נווה יאיר אסולין (21) מכרמית, סמל-ראשון גרי ללהרואיקימה זולת (21) מעפולה וסמל ראשון אופיר אליהו (20) מחולון. הארבעה נהרגו מפיצוץ עז, ובצה"ל בודקים האם מדובר בפגיעת טיל נ"ט או מטען חבלה. מפרוץ המלחמה נפלו 787 חיילים.
דגן, אביו של סמ"ר ללהרואיקימה זולת, מספר על בנו
(צילום: ישראל מושקוביץ)
ראש העיר קרא לציבור להגיע להלווייתו של גרי
סמ"ר ללהרואיקימה זולת הגיע עם משפחתו בשנת 2014 לעפולה משדרות. הוא הותיו אחריו הורים, שתי אחיות חיילות ואח. דגן, אביו, סיפר: "הוא ילד טוב. אהב את המשפחה ואת החברים בצבא. אהב חיות. הוא רצה להיות לוחם. דיברתי איתו ביום ראשון בערב, הוא אמר שהוא בסדר. שכואבת לו הרגל, אבל הוא יכול לעשות הכל, מה שצריך עם החברים".
תפארת, אחותו, אמרה בדמעות כי "תמיד חינכו אותנו לאהוב את המדינה. הבאתי לו מטבע כדי שייקח איתו ויכוון לשים בצדקה כשהוא יחזור. בלילה כשהוא נכנס כתבנו לו 'תכוון מהלב. לא משנה מה, תכוון מהלב'".
אבי אלקבץ, ראש עיריית עפולה, ספד לו: "קיבלנו הבוקר את הבשורה הקשה על נפילתו של גרי, עלם חמודות ממשפחה נפלאה. גרי הוא החייל התשיעי תושב העיר שנהרג בקרבות מאז פרוץ המלחמה. עפולה היא העיר המאמצת של חטיבת כפיר, וברגעים קשים אלו אנו מחזקים ומחבקים את לוחמי החטיבה ומפקדיה".
הוא הוסיף כי "גרי הוא בן לשבט המנשה ואני קורא לכל תושבי העיר להגיע להלוויה הצבאית בשעה 15:00 עם דגלי ישראל בידיהם ולהצדיע לו".
נווה חלם להיות אדריכל
סמ"ר נווה יאיר אסולין הגיע עם משפחתו ליישוב כרמית שבנגב לפני שש שנים. הוא היה הילד האמצעי במשפחתו, והותיר אחריו הורים ושני אחים. תאיר יפרח, בת דודתו, סיפרה: "הם חיכו לכל שיחת טלפון ממנו. להודעה שבה הוא אומר שהוא בסדר. עבר הרבה זמן מאז יצר קשר והמשפחה הבינה שמשהו לא בסדר".
לדבריה, "מגיל קטן נווה דיבר על הגיוס. חשקה נפשו בתפקיד הקרבי. הוא לא רצה לשמוע על שום דבר אחר. מתוך אהבה גדולה לארץ ולצבא הוא התגייס לקרבי, גם במחיר כל כך כבד. עוד חודשיים הוא היה אמור לחגוג יום הולדת 22".
החלום שלו, כך סיפרה, היה להיות אדריכל. "הייתה לו נפש של אמן. רק בחג סוכות האחרון הוא סיפר לנו שהוא יעשה מסיבה אחרי שישתחרר וילמד אדריכלות. אלה חלומות שנגנזו ולא יקרו. הייתה לו תמיד שמחת חיים. ברור לי שהוא היה מגשים את החלומות שלו. אבל הוא רצה להילחם על המדינה ונתן את החיים שלו למענה".
"הוא ילד, מאיפה בא לו האומץ הזה? הוא לא חשב על זה", הוסיפה. "זה היה ערך עליון. הוא רק רצה להוסיף טוב בעולם הזה. נווה היה ילד של אהבת חינם. הוא ידע שלמרות שיש דעות שונות, לכל אחד הוא נתן את המקום שלו, מתוך הבנה שכולנו חלק ממדינת ישראל. הוא תמיד נאחז בתקווה שאפשר לייצר פה מציאות טובה יותר. המשפחה שלי מפונה משדרות, ואנחנו ראינו בו מישהו שנלחם את מלחמת הצדק שלנו, למעננו ולמען כל עם ישראל. אנחנו כל כך צריכים את זה".
אור הצטיין פעמיים במהלך השירות
סמ"ר אור כץ הותיר אחריו שני אחים גדולים ואחות קטנה שמשרתת בחיל האוויר. הוא למד בתיכון דקל וילנאי במעלה אדומים, ובמהלך שירותו הצבאי קיבל פעמיים תעודת הצטיינות. אחת מהן על פעילות מבצעית בחברון לאיסוף נשקים ואמל"ח ומעצר מחבלים.
נוי כץ, גיסתו, סיפרה: "אנחנו עדיין בהלם, לא מעכלים את הבשורה הקשה. לא מבינים איך בכלל אפשר להמשיך מכאן. זה משהו שאי אפשר לדמיין או לעכל. אור היה ילד של אהבה ונתינה, של עזרה לכל מי שרק ביקש. כשמו כן הוא, ובמקום שהוא היה היו מרגישים את אור. תמיד תמך ובא ועזר, אי אפשר בכלל לדבר עליו בלשון עבר".
לדבריה, "במהלך כל המלחמה הוא היה בצפון ואז עבר לחברון, ורק לפני עשרה ימים נכנס לרצועת עזה. הוא דיבר איתנו לפני שנכנס פנימה. צחקנו והעברנו חוויות, דיברנו מה נעשה מיד כשיצא. אמרנו לו שאנחנו מחכים לו שיחזור, ושישמור על עצמו. היו לו תוכניות כמו לכל צעיר בגילו. להתחתן, ללמוד, לטרוף את החיים. ועכשיו הכל נעצר".
"הצעירים הללו והמילואימניקים נותנים את חייהם בשביל שנוכל לחיות פה", הוסיפה. "ואנחנו צריכים להיות יחד. שהחטופים יחזרו ושהמלחמה הארורה הזאת תיגמר. אנחנו לא צריכים להרגיש שנאה וכעס אחד כלפי השני".
"הפעם הגיעה הדפיקה הנוראית בדלת"
אמו של סמ"ר אופיר אליהו, נדי (נדיה), סיפרה הבוקר ל-ynet בבכי קורע לב: "אופיר תמיד אמר לי, 'אמא, התגייסתי להיות לוחם ואני חוזר לוחם'." היא הוסיפה: "אופיר התגייס באוגוסט 2022 כלוחם, נפצע בטירונות, שוקם ואז חזר ליחידה. גם כשפצע רצועה בברך, נכנס כל יום למג״ד בבקשה לחזור ללחימה".
האב עמי תיאר: "ממה שסיפרו לנו עד עכשיו, הם נפגעו מטיל נ"ט שנורה לעברם על ידי מחבל, בדיוק כשנכנסו לבניין". עוד הוא הוסיף בעצב: "אופיר והחברים שלו רק רצו להילחם למען המדינה. זה המחיר של המלחמה". הוא סיפר: "זאת שנה מאוד קשה. כל דפיקה בדלת אנחנו רצים כמו מטורפים, והפעם גילינו שזה קרה, הגיעה הדפיקה הנוראית". נדי הוסיפה: "החיילים כמו ברווזים שם, זורקים אותם פנימה ללחימה. אתמול שלחו את אופיר והחברים שלו ראשונים, ללא הנחייה".
משפחתו של אופיר סיפרה על התוכניות שהיו לו לעתיד, ועל נער מלא חיים ומחויבות. הוא היה אוהד מסור של קבוצת הכדורסל הפועל חולון, ובשביל המשחקים לא היסס לבקש אישורי אפטר ולהפנות את תשומת הלב לאהבתו הגדולה לספורט. אחותו, קורל, שיתפה: "אופיר היה אחי הקטן, היינו כמו אגרוף, שלושה אחים ביחד, חברים הכי טובים. מה שביקש, היה מקבל – ילד מדהים." לאחר השחרור, אופיר תכנן טיול בארה"ב עם חברים מהגדוד, ולאחר מכן להשתלב בתחום הביטחון.
אמש, בתקרית אחרת בג'באליה, נהרג מפגיעת טיל נ"ט רס"ן במיל' איתמר לוין פרידמן, בן 34 מאילת, מפקד צוות ביחידת לוט"ר אילת השייכת לעוצבת "אדום".
הלוחמים שנפלו בג'באליה היו הראשונים שנהרגו ברצועת עזה זה תשעה ימים. באותה תקופה נפלו שני לוחמים - סמל אריאל סוסנוב שנהרג מרסיס רקטה בצאתו מלבנון, ורס"ר במיל' גיא שבתאי, שנפטר מפצעיו - שבועיים אחרי שנפצע בקרב בלבנון.
הפשיטה בעיר שבצפון הרצועה, שבה פועלות שלוש חטיבות תחת אוגדה 162, צפויה להימשך עוד זמן רב. ג'באליה זוהתה בצה"ל כגרעין הקשה של חמאס בצפון הרצועה, ואליה התרכזו מאות מחבלים ובהם מפקדים בכירים של חמאס באזור, למרות שצה"ל פעל פעמיים בעיר - בתמרון הקרקעי לפני כשנה ובפשיטה על מחנה הפליטים שלה, בחודש מאי השנה.
למרות שצה"ל הצליח להניס מהעיר עשרות אלפי תושבים בחודש האחרון, "עם שבירת מחסום הפחד מחמאס", עדיין נותרו בה כמה אלפים בודדים.
