חמישה נרות לזכר חמישה נרצחים: בקיבוץ יגור, שנמצא למרגלות הר הכרמל, התקיים הערב (שני) טקס הדלקת נרות חנוכה, אותם הדליקו קרוביהם של חמישה נרצחים ונופלים, בהם גם חנה פרי (79), ששוחררה לפני כשבועיים משבי החמאס ובני משפחות שכולות מעוטף עזה שאיבדו את יקיריהם.
הדלקת נרות בקיבוץ יגור
(צילום: גיל נחושתן)
הטקס, שארגנה הדס דניאלי ילין, חברת הקיבוץ יגור ומי שכיהנה כמנכ"לית התנועה הקיבוצית, סיפר את סיפור התנועה שחוותה את אסון 7 באוקטובר, ולדברי דניאלי ילין, "בחרה בחיים ובעשייה".
את הנר הראשון בחנוכיה הדליקו פרי ובתה איילת סווטיצקי. ב-7 באוקטובר, סווטיצקי, חברת קיבוץ יגור ובת קיבוץ נירים שבעוטף עזה, גילתה כי אחיה רועי נרצח ואמה נחטפה עם אחיה נדב, שעדיין נמצא בשבי ברצועת עזה. פרי ובתה קראו להשבתם של נדב וכל החטופים הביתה בשלום.
את הנר השני הדליקה מזי אילון מקיבוץ כפר עזה, אלמנתו של טל אילון ז"ל. בבוקר 7 באוקטובר, יצא טל מביתו והצטרף לכיתת הכוננות של הקיבוץ, כשמזי ושלושת ילדיהם נשארו בממ"ד - הוא נפל בהגנה על מקום מגוריו. מזי והילדים נמצאים היום בקיבוץ שפיים עם קהילת כפר עזה ומחכים לשוב לביתם.
את הנר השלישי הדליקו הוריו ואחותו של אילן פיורנטינו ז"ל, רבש"צ קיבוץ נחל עוז. פיורנטינו (38), לחם בגבורה בהגנה על קיבוצו עד שנפל בקרבות, לא לפני שהספיק להכניס בבטחה לממ"ד את אריאל זוהר בן ה- 13, שבזמן פלישת המחבלים לנחל עוז רכב על אופניו בשבילי הקיבוץ.
את הנר הרביעי הדליק עידן לוגר, אביו של סמל אסיף לוגר ז"ל, לוחם בגדוד 77 בחיל השריון, בן קיבוץ יגור. סמל לוגר (21), נפל ב- 31 באוקטובר, זמן קצר אחרי הכניסה הקרקעית לעזה, כשהטנק שלו ושל חבריו לצוות, עלה על מטען חבלה רב עוצמה. לפני הדלקת הנר, סיפר האב עידן בדמעות ובקול חנוק שאחרי נפילת בנו, כשהצבא החזיר את הציוד שלו, הם גילו את מה שכתב אסיף מספר ימים לפני שנהרג: "'אני לא מצטער שנגמר, אני שמח שהיה'. וזה אסיף", אמר האב. לאחר מכן, בנימין ודניאל, חבריו של אסיף, ביצעו את השיר "צליל מכוון", שהיה אחד מהשירים האהובים ביותר עליו.
הנר החמישי הוקדש לאופיר ליבשטיין ז"ל, ראש המועצה האזורית שער הנגב ויו"ר הבונים דרור, שנרצח במתקפת חמאס על יישובי עוטף עזה. "אופיר היה מנהיג אמיתי, איש של חזון ושל אנשים. כולם אהבו אותו", נאמר עליו. באותה שבת, בשעת בוקר מוקדמת, יצא ליבשטיין להגן על קיבוצו מפני המחבלים שפלשו לכפר עזה, ונהרג בקרבות. באותו היום, נרצח גם בנו ניצן ז"ל בחדרו בקיבוץ.
משפחתו של ליבשטיין, שוהה בימים אלו בשליחות מטעם הבונים דרור בארה"ב. לפני הדלקת הנר החמישי הוקרנה ברכה מצולמת מטעם בני המשפחה, בהם ורד אלמנתו של אופיר, דורון אחיו וחלי אחותו.
בתום הטקס, סיפרה סווטיצקי, בתה של פרי, ל-ynet: "מאוד ריגש אותנו להדליק את הנר. מרגש מאוד שאמא נמצאת איתי. את רועי אחי קברתי ביגור בקבורה זמנית עד שנוכל להעביר את קברו ליד אבי בקיבוץ נירים. אחי נדב עדיין חטוף בעזה וכולנו נאבקים ומתפללים לשובו ולשובם של שאר החטופים".
על אמה, ששוחררה מהשבי, העידה: "באופן פיזי אנחנו רואים שיפור אצל אמא. השיקום הוא איטי. מדובר על אישה בת 79, שלא קיבלה את התרופות שלה, וקיבלה מעט מאוד אוכל. איבדה יותר מ-10% ממשקל גופה. היא מתאוששת לאט לאט, המון טיפולים, פיזיותרפיה, כל מה שקשור לבריאות הנפש, עיניים, אף-אוזן-גרון. כל מה שאפשר לעלות על הדעת, אנחנו צריכים עכשיו לעזור לה להשתקם פיזית".
היא ציינה שיש גם להתייחס למצבה הנפשי. "אמא לא ידעה שרועי נרצח. אני בישרתי לה את זה עם שובה כשנפגשנו בבית החולים. היא השאירה את בנה נדב מאחור במנהרות וההתמודדות היא מאוד קשה. גם אובדן של בן ואבל, וגם כל עוד נדב שם, אז הלב שם, גם הראש עדיין איתו, עדיין במנהרות".
סווטיצקי שיתפה כי "בנוסף למוות של רועי, שהוא הלם מוחלט, אמא גם גילתה על חברים אחרים בנירים שנרצחו ובכל יישובי העוטף. היא גילתה מה קרה כאן ב-7 באוקטובר ועדיין מגלה". היא סיפרה שאמה התמודדה עם קשיים רבים. "מהרגע שנכנסו אליה חמאסניקים הביתה עם נשקים, לרגע שהדלת נפתחה והם הביאו את אח שלי נדב שגר בשכנות אליה לביתה, הרגע שלקחו אותם והם ראו את הכניסות למנהרות והם הבינו שעכשיו זה קורה, 49 ימים במנהרות".
הבת הדגישה כי עברו על אמה רצף של אירועים בלתי נתפסים. "גיהינום שנמשך הרבה זמן ועדיין נמשך עבור אח שלי. אחי גבר בן 51, אדם שקט ונעים הליכות. אדם שקט, סוכרתי, אסמטי, ואנחנו לא רואים אופק ולא רואים תקווה. אנחנו לא מבינים לאן זה הולך. לא מדברים איתנו כי ככל הנראה אין מה להגיד. הטנקים שועטים קדימה, אבל מה קורה עם החטופים. כל יום שם הוא סכנת חיים מפורשת. התסכול הוא מאוד קשה, לשמור על התקווה ולא להתייאש. להמשיך להאמין שהם יחזרו הביתה כולם".
