נאומו של נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, ביום חמישי האחרון היה אחד הקשים, הבוטים והעגומים בתשע שנות שלטונו. הוא הופיע מול צוות המנהלים הבכיר של תעלת סואץ, פרויקט הדגל שלו ואולי מקור ההכנסה היציב והקבוע היחיד במצרים הענקית. הוא ביקש לשתף את קהל מאזיניו – לא רק אלה שהתכנסו מולו באולם, אלא אזרחי מצרים כולם – ברחשי ליבו. מילותיו היו נרגשות. לפתע נראה כאחד האדם. כמוני וכמוך. בלי גינונים. מדבר מהבטן. מנהיג שחושש לגורל בני עמו, ומציג את המציאות המרה ללא כחל וסרק.
"אני רוצה לשתף אתכם", אמר א-סיסי, "במה שעובר על מצרים בחודשים האחרונים. רוסיה ואוקראינה היו ספקיות החיטה העיקריות שלנו, ובבת אחת כל זה נפסק". במקביל למשבר החיטה, הוסיף, ערך הלירה המצרית ירד ל-19 לירות לדולר אחד. אם לא די בכך, ענף התיירות, מקור ההכנסה השני אחרי תעלת סואץ, לא מצליח להתאושש, וכל זה קורה כאשר למצרים נוספו בעשור האחרון יותר מ-25 מיליון תושבים.
"חשבו על זה", המשיך הנשיא וסיכם את תמונת המצב העגומה, "אלה 25 מיליון שצריך להאכיל, להלביש, לשלוח לבתי ספר, למצוא עבורם פתרונות דיור ובריאות, ובהמשך גם מקומות עבודה. אם לא מוצאים פתרונות, שוקעים בבת אחת".
מתנגדיו יטענו שא-סיסי ויועציו השקיעו עשרות מיליוני דולרים במקומות הלא-נכונים. יטענו שהוא שחקן, שהוא מבלף, שסביבתו הקרובה יודעת לנצל את מעמדה הבכיר ודורשת כספים מתחת לשולחן, והוא מחלק אותם – על חשבון עמו. אותי הוא דווקא שכנע. כל מי שמכיר את הכבוד המצרי יכול להישבע שקשה לזייף נאום קורע לב כזה. והעובדות העגומות שהוצגו בו גם הגיוניות.
קל למתוח ביקורת, קשה יותר למצוא פתרונות למדינה ענייה שמספר תושביה חצה מזמן את ה-100 מיליון. חשבו על זה: 107 מיליון גברים ונשים, זקנים וצעירים, 80% מתוכם במצב כלכלי קשה, רק מעטים יכולים לחלום לנהל חיים סבירים פחות או יותר. וגם אצל אלה, זה קורה לרוב הודות למשכורות שהם מקבלים מנסיכויות המפרץ. בכל נסיכות, כמו גם בסעודיה, יש אלפי פועלים, מהנדסים, רופאים ומורים ממצרים. אם לא יעבדו שם, לא יהיה למשפחותיהם, שנמצאות במצרים, מה לאכול. במקרים רבים הפועל המצרי יגיע לביקור משפחה רק פעם בשנתיים או שלוש. לעיתים קרובות הוא יבנה לעצמו חיים חדשים בנסיכות, וישכח את עברו.
מה ישראל יכולה לעשות כדי לעזור למצרים? עם יד על הלב, שום דבר. אין דרך לסייע מכאן למדינת 107 מיליון אזרחיה. מותר להפגין סימפטיה בדרגים הגבוהים, רצוי בהחלט לא לתקוף, כדאי להבין. גם אם עובר צל של משבר מדיני בין קהיר לירושלים בגלל המצב בשטחים, ישראל צריכה להבליג, להבין את הלחץ שבו הם נמצאים.
סמדר פרי צילום: יריב כץבעוד ימים ספורים, במטה האו"ם בניו יורק, ייפגש ראש הממשלה יאיר לפיד עם א-סיסי. בשיחה שתעבור תרגום מערבית לעברית, ולהיפך, יהיה ללפיד מספיק זמן לברור את המילים הנכונות. האמת? א-סיסי מרוצה מלפיד. הוא למד להיות מרוצה מכל מי שנבחר לתפקיד אצלנו. זה חלק מהסוד. א-סיסי הוא השכן שאפשר לנהל איתו שיחות. גם עם שר המודיעין המצרי, עבאס כאמל, יד ימינו.
מחר (רביעי) יטוס הנשיא המצרי לקטאר לבקש סיוע כלכלי. זה קורה אחרי שנים של נתק בין המדינות. ישראל צריכה להחזיק אצבעות שמסעו של א-סיסי במפרץ יסתיים בהצלחה. משבר במצרים זה תסריט גרוע מאוד גם עבורנו.
- סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
