אנחנו נמצאים בעיצומו של גל עליית מחירים. אחד המקומות המרכזיים שבהם אנו מרגישים אותו הוא במכולת, ויש אנשים שהמצב קשה עבורם אף יותר: מדובר במי שמסיבות רפואיות סובלים מרגישויות מזון. כל מה שיקר לכולם, עבורם יקר כפל כפליים. אין מדובר באנשים שמחליטים מתוך גחמה אישית שהם טבעונים, צמחונים, נמנעים מגלוטן וכולי, אלא באנשים שעבורם מדובר בחיים ומוות: החל בסובלים מאלרגיות שונות, וכלה בחולים בצליאק ומחלות נוספות. להם אין ברירה אלא לאכול רק אוכל מיוחד.
הבעיה חמורה במיוחד בכל הקשור לילדים. בשנים האחרונות יש עלייה מתמדת ומדאיגה במספר הילדים החולים במחלות אוטואימוניות ואחרות, ובהן מחלות מעי דלקתיות, מחלות עור, דלקות פרקים, מחלות בדרכי הנשימה ועוד. הסיבות לכך עדיין לא לגמרי ברורות מבחינה מדעית, אך ככל הנראה נעוצות בשילוב של גנטיקה, זיהום סביבתי ותזונה.
תהיינה הסיבות אשר תהיינה, אותם ילדים והוריהם חייבים להקפיד הקפדה יתרה על הימנעות מסוגי מזון שונים, שבין הנפוצים שבהם מאכלי חלב וגלוטן (לא רק חולי צליאק סובלים מרגישות לגלוטן. מתרבים והולכים המחקרים הקושרים גלוטן למחלות קשות נוספות). כל הורה לילד כזה יודע כמה קשה לשלוח אותו לגן או לבית הספר מחשש שייחשף או יתפתה לאכילה ממזון המסוכן לבריאותו, וכמה קשה להסביר לו שהוא לא יכול ליהנות מכל הדברים שחבריו נהנים מהם.
למציאות הזו אסור לתת להימשך. לא מדובר כאן בעניין פוליטי פרטיזני. בעלי רגישויות למזון יש בימין ובשמאל, יהודים וערבים, דתיים וחילונים. יש צורך דחוף לסבסד את מוצרי המזון המיוחדים
אם לא די בכך, לכל זה נוסף נטל כלכלי קשה. ניקח למשל, מבין מוצרי המזון הבסיסיים הנתונים לפיקוח, שקית של חלב וכיכר לחם. שניהם עולים בערך חמישה שקלים. לשם השוואה, כיכר לחם ללא גלוטן עולה קרוב ל-20 שקל וקרטון של חלב סויה נטול לקטוז באזור 10 שקלים ויותר. ניקח לדוגמה משפחה שלה שני ילדים הנזקקים לדיאטה ללא גלוטן. נניח - הנחה צנועה מאוד - שהם צורכים כיכר לחם אחת בשבוע וקרטון חלב אחד. מדובר על הוצאה של כ-20 שקל יותר לשבוע, קרי 1,040 שקל יותר לשנה בהשוואה למשפחה רגילה.
כמובן, אותם הורים צריכים גם לרכוש מזון נוסף נטול גלוטן, לא רק לחם. הם נאלצים לקרוא היטב את תוויות הרכיבים של כל מוצר ומוצר בטרם הם רוכשים אותו כדי לוודא שהוא לא מסכן את בריאות ילדיהם. מיותר לציין שכמעט תמיד המזון ללא גלוטן יקר יותר. המשמעות היא פשוטה – הורים לילדים בעלי רגישויות למזון, או אנשים בוגרים הסובלים מרגישויות כאלו, נאלצים לשלם אלפי שקלים נוספים בשנה, אולי אפילו עשרות אלפי שקלים מעבר למה שמשלם הצרכן הרגיל.
לא משנה מה מצבם הכלכלי. הם לא יכולים אחרת. על כן אין מדובר כאן במותרות, אלא במוצרי צריכה בסיסיים שאין בלתם. ואם הצרכן הישראלי הממוצע כורע היום תחת הנטל, מצבם של אלו קשה בהרבה.
למציאות הזו אסור לתת להימשך. לא מדובר כאן בעניין פוליטי פרטיזני. בעלי רגישויות למזון יש בימין ובשמאל, יהודים וערבים, דתיים וחילונים. יש צורך דחוף לסבסד את מוצרי המזון המיוחדים לכל אלו הזקוקים להם באמת. כיום יש סבסוד לקמח ללא גלוטן, אך הסבסוד הזה נעשה עבור יצרני הקמח ואינו מתגלגל לצרכנים. מעבר לכך, המדינה לא עושה דבר לסייע לאותם צרכנים.
ברצוני להציע פתרון פשוט: כל אדם אשר הוא או ילדיו זקוקים למזון מיוחד מסיבות רפואיות יוכל לקבל אישור לכך מרופא משפחה או מרופא מומחה, וקופת החולים שלו תוציא אישור בר-תוקף, בין אם מדובר ברגישות לגלוטן, לרגישות למוצרי חלב, או כל רגישות או אלרגיה אחרת. קופת החולים, משרד הבריאות או גורם ממלכתי רשמי אחר, ינפיק לאדם זה כרטיס מיוחד שיזכה אותו בהנחה ברכישת מוצרי מזון העונים לדרישה הרפואית הרלוונטית.
רשתות המזון יהיו חייבות לכבד את הכרטיס, ולאחר מכן יקבלו זיכוי על הסכומים המדוברים מהמדינה. הכרטיס יותאם למספר האנשים במשפחה הזקוקים להטבה זו, ויוגבל לסכום כסף מסוים בחודש, כדי למנוע ניצול הטבה זו למטרות ספסרות. אפילו סכום של 250 שקל בחודש לאדם יכול לעשות הבדל גדול לטובה מבחינה זו. כך למשל, אותה משפחה שהזכרנו לעיל תקבל הלכה למעשה 500 שקל בחודש מהמדינה כדי לכסות הוצאה שהיא לא רק בגדר רכישת מזון, אלא זהה לתרופה מצילת חיים לכל דבר ועניין.
500 שקל בחודש אולי לא יכסו את כל ההוצאות הנוספות שלהן משפחה כזו נדרשת להן, אך הם יהיו בגדר עזרה ממשית. אנשים חולים אינם אשמים במצבם ואסור שייענשו על כך. אם לכולנו קשה, המעט שאנחנו יכולים לעשות עבורם הוא לדאוג שיהיה להם לא יותר קשה מאיתנו, לפחות בכל הקשור למחירי מזון.
- ד"ר נתנאל וולוך הוא היסטוריון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
