צה"ל לא ממש היה צריך את ההודעה של שר הביטחון בני גנץ על העלאת הכוננות. הצבא הניח התרעה אסטרטגית לגבי אפשרות להידרדרות למלחמה בצפון כבר לפני ארבעה חודשים, עם התקדמות המשא ומתן על אסדות הגז מול לבנון, והוא נמצא בכוננות גבוהה בכלל המערכים הרלוונטיים – מודיעין, חיל האוויר, חיל הים ופיקוד הצפון – מזה זמן רב. הכוננות הזו לא הועלתה אתמול לאחר ההודעה.
ועדיין, שעות ספורות אחרי שראש הממשלה יאיר לפיד הודיע שישראל דוחה באופן רשמי את הערות לבנון, וגורם מדיני תידרך כי הסבירות שייחתם הסכם מול לבנון לפני הבחירות נמוכה, הוציא שר הביטחון גנץ את ההודעה החריגה שלפיה הנחה את צה"ל להיערך לתרחיש של הסלמה בצפון, בעקבות הפיצוץ במשא ומתן בין ישראל ללבנון על הגבול הימי.
את ההודעה הזו ניתן לראות כהוראה להעלאת כוננות נוספת לקראת עימות אפשרי מול חיזבאללה, אבל גם כחלק מהמשא ומתן שמנהלת ישראל מול הארגון כדי להשיג הסכם טוב יותר – וכמובן לאותת לצד השני על המוכנות לאפשרות של מהלך התקפי מצידו.
למי שחושב שמדובר בתרגיל, נספר שהרמטכ"ל אביב כוכבי נעדר באופן חריג מטקס האזכרה השנתי לחללי מלחמת יום הכיפורים והיה בדיוני הערכת מצב בקריה, עם הפורום המבצעי במטכ"ל שעסק בהתפתחויות בצפון ובדרכי הפעולה.
צה"ל העלה כאמור את הכוננות בצפון כבר לפני ארבעה חודשים עם האצת המשא ומתן מול לבנון, וההיערכות הגבוהה היא זו שאפשרה ליירט את כלי הטיס הבלתי מאוישים ששיגר חיזבאללה לעבר אסדת כריש בזכות ערנות מודיעינית גבוהה.
עם זאת, למרות הודעת שר הביטחון אתמול, עדכן פיקוד הצפון – באמצעות ראש המטה תא"ל (במיל') אלון פרידמן – את ראשי הרשויות המקומיות בצפון שהשגרה נשמרת כרגיל ושאין כל הנחיות חדשות. הצפון ערוך לקליטת עשרות אלפי מטיילים בחג הסוכות. זה עדיין לא אומר דבר על כוונות חיזבאללה לפעול, ויכולותיו מגוונות מאוד וכידוע הרבה יותר משמעותיות מאלה שהציבור הורגל אליהן מסבבי לחימה ברצועת עזה.
הבעיה הישראלית היא שהיוזמה עברה במלואה לצד השני, גם בתנאי המשא ומתן שלגביהם מתעדכנים בירושלים כל בוקר באמצעות העיתונות הלבנונית עד כמה הוקשחה העמדה, וגם בנושא היוזמה הצבאית שנמצאת בידי חיזבאללה, שאמור להחליט האם, מתי, ובאיזה אופן להגיב ולממש את איומיו.
המצב הזה לא נולד במשבר הנוכחי. הוא תולדה של מדיניות שנמשכת מאז סיום מלחמת לבנון השנייה. מאז, הארגון שהחזיק בכ-30–40 אלף רקטות ובשנת 2009 בכ-60 אלף, זינק לכ-150 אלף לפני כמה שנים, ומאז הוא בעיקר מנסה לדייק את הטילים ולא להגדיל את כמותם. רק לשם השוואה: בעזה, לשני הארגונים יחד, יש 10,000 רקטות, רובן קצרות עם מעט חומר נפץ ולא יעילות.
בזכות העוצמה הזאת של חיזבאללה הגיעה לבנון להישגיה במו"מ הנוכחי עם ישראל, וזאת גם הסיבה העיקרית לכך שמדינת ישראל הכילה לאורך השנים שורה של תקריות מול ארגון הטרור ונמנעה מעימות, עד כדי כך שמחבלים שזוהו במוצב גלדיולה בהר דב לא חוסלו אלא הוברחו, ובמקרים שונים צה"ל נאלץ לביים מצג שווא כדי לשדר לצד השני שיש לו את תמונת הניצחון.
מנגד, צה"ל התעצם מאוד ולא נכון להשוות את מצבו לזה של מלחמת לבנון השנייה. היקף המטרות מול חיזבאללה גדל ממאות לאלפים ויכולת האש גדלה במאות אחוזים, והנזק שייגרם לארגון ולמדינת לבנון במקרה של עימות יהיה אדיר. אבל אנחנו עדיין לא שם ושני הצדדים מעוניינים בהסכם. השאלה היא אם הוא יעבור קודם לכן דרך סבב לחימה, תקרית או יממת קרב, או שלא.