אני סוכן עדתי כפול: נולדתי למשפחה ספרדית אבל אנשים טועים לחשוב שאני אשכנזי. בין השאר כי במרוצת השנים, איכשהו, "מזרחיות" מיוחסת ליהודים מארצות ערב והאסלאם בלבד. מנגד - יוונים, בולגרים, טורקים ועוד, בישראל של 2023, אינם "מזרחים דיים" בעיני אשכנזים ויוצאי ארצות המזרח התיכון גם יחד. "אם אתה לא דובר יידיש", אמר הרב האשכנזי שדחה את בקשת העבודה של סבי הרב, אב-אמי, שנמלט משואת יהודי יוון, "אתה לא יהודי".
"זה שאני יהודי ספרדי", כתב אב-אבי למעסיקיו בעיריית ירושלים אחרי שנמלט משואת יהודי בוסניה, "לא אומר שקידומי צריך להיפגע". הסב הזה, משה דוד גאון, כתב את "יהודי המזרח בארץ ישראל", ספר מונומנטלי בין 2,000 עמודים שכדי להרים אותו צריך מנוף או פיל, שכל מטרתו הפוליטית הייתה להצהיר שהמזרחים היו פה קודם. כיום, המשקולת הספרותית הזו לא נחשבת כרטיס כניסה למועדון המזרחי.
על הכרטיס האדום, המתנשא והמפא"ניקי באופן אירוני, שהוציאו יהודי ארצות ערב והאסלאם ללא-אשכנזים האחרים, נדבר בהזדמנות אחרת. הנקודה הפעם היא שהזהות העדתית החמקמקה שלי מאפשרת לי להלך כאשכנזי בין אשכנזים ולהאזין באין מפריע, כמו נוסע סקרן באוטובוס, לקשר שהם מותחים בין שחיקת הדמוקרטיה הישראלית לבין שחיקת האחיזה האשכנזית במוסדות התרבות, השלטון והמשפט. על סמך ההצהרות הללו ברצוני לדווח, כמתנגד לרפורמה האולטרא-אשכנזית של ההיפר-אשכנזים יריב לוין ושמחה רוטמן - שיוסטון, יש לנו בעיה. אם חללית ההתנגדות למהפכה/הפיכה/רפורמה אמורה להחזיר את מחנה השמאל-מרכז לשחקי השלטון אני כאן כדי להתריע שהיא עתידה להתפוצץ באוויר.
הבעיה היא זו: עמדת מנהיגי הימין בסוגייה העדתית ברורה ונחרצת כבר 30 שנה. לאמור: יהודים מזרחים מנוצלים מאז שנות ה-50 ועדיין סובלים מאפליה שיטתית מצד יהודים ממוצא אירופאי. שום אירוע פוליטי משמעותי שהתרחש ב-30 השנה האחרונות בישראל לא ארוג מבד הסוגייה הזו. בגללה מאות אלפי מצביעים ישראלים מאמינים לשר דוד אמסלם כשהוא אומר, ולדעתי משקר ביודעין, שההפגנות בעד הדמוקרטיה הן אירוע אליטיסטי. בגלל זה גם חברי הכנסת המזרחים של הליכוד נותנים למפלגה שלהם להיחטף על ידי מפלגה אשכנזית אליטיסטית דוגמת הציונות הדתית. צאו ולמדו: ש"ס, שבלעדיה הסכם אוסלו לא היה עובר, קשרה את טליתה מסביב למותני הליכוד מטעמים עדתיים קודם כל. מסרבים להאמין שהצבעת ש"ס בעד אוסלו הייתה הצבעת מחאה נגד האליטיזם האשכנזי של הציונות הדתית כלפי "התאחדות הספרדים?" תקראו את עמית סגל.
העירו את בנימין נתניהו, ששושלתו אשכנזית מבריאת העולם ועד היום, בשלוש לפנות בוקר במלון בפריז שעולה 1,000 יורו ללילה, והוא יענה לכם בפה קרואסון שמפא"י הדירה ועדיין מדירה מזרחים ושהוא לא יעבור על זה בשתיקה. אחרי זה העירו את בני גנץ, יאיר לפיד, מרב מיכאלי ואביגדור ליברמן עם אותה השאלה המחודדת בצלעות והם יענו כך: "לא יודע", "לא יודע", "לא יודעת" ו"לא מעניין אותי".
לצד התעלמות מופרכת מהליבה הפוליטית הגרעינית שמניעה את הפוליטיקה הישראלית מאז 1977 מצטנפת תופעה בזויה שהגיע הזמן, בשעה זו של זיקוק עמדות האופוזיציה, לשים לה קץ. היא זו: חלקים גדולים מדי בשמאל ובמרכז, לעיתים אגב הנפת דגל, עדיין רוטן בסתר ובגלוי, לפחות בנוכחות סוכנים עדתיים כפולים כמוני, שמצבה של ישראל היה טוב יותר כשתרבותה הייתה אירופאית ברובה, כשלכל הקריינים הייתה ריש מתגלגלת וכשהשיר הכי מזרחי ברדיו היה "בא לשכונה בחור חדש" של אלון אלוארצ'יק.
הנימוקים שלהם מגוונים. "המזרחים באו ממדינות עם מלך", היא טענה אחת. "אין להם תודעה דמוקרטית", גורסת אחרת. "גם סבתא שלי סבלה בקיבוץ" היא להיט פופולארי, לצד "ביבי אשכנזי", "לליכודניקים המזרחים יש תודעת עדר" ו"כשעמיר פרץ היה יו"ר העבודה זה היה אסון". העיקר הוא שכפי שהגזענות כלפי ערבים, במינונים שונים, היא המחלה הכרונית שהימין היהודי לא מצליח להבריא ממנה, כך גם ההדחקה מצד צאצאי הנהנים העיקריים של האפליה ההיא, של מה שאירע והשלכותיו עד היום – היא המחלה הכרונית של השמאל והמרכז. עד היום.
אני יודע כי הדברים הללו נאמרים לידי. את דיון השורש הזה צריך לנהל עכשיו. היום. בדיחות משמאל על חשבון אמסלם ומירי רגב, שהן המשכן של הבדיחות משמאל על חשבון עמיר פרץ, פואד בן-אליעזר ודליה איציק, לא יעזרו פה. גם לא קריאות תמיכה נרגשות במירב בן ארי. שלושה עשורים לערך אחרי שאהוד ברק, שמוצא את המוג'ו שלו בימים אלה באיחור אופנתי, התנצל באומץ כיו"ר העבודה על מדיניות מפא"י כלפי העולים המזרחים, חייבים מנהיגי האופוזיציה לנסח עמדה מנומקת, משכנעת ולא אדנותית כלפי הסוגייה העדתית. עד אז, מדי מוצאי שבת נצא להפגין ובימי ראשון בבוקר הימין יפתח את ישיבת הממשלה.
- בעז גאון הוא סופר, מחזאי והייטקיסט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il