יש סיכוי מסוים שמי שיציל בסופו של דבר את האנושות מחרפת רעב יהיה הקינואה, אותו צמח מושמץ שזרעיו והמתכונים המבוססים עליהם מפרנסים עד היום אינספור בדיחות על צמחונים, דיאטות, תזונאים ומנות תפלות במסעדות. ואם לא הקינואה, ייתכן אפילו שיהיו אלו חרקים, מעורר בחילה ככל שזה יישמע. על מה מתבססות שתי ההנחות הלכאורה מופרכות הללו? ובכן, משבר המזון המתהווה בעולם עומד לחייב את האנושות למצוא פתרונות מקוריים - חלקם טכנולוגיים, חלקם חקלאיים, חלקם דיפלומטיים. כבר כעת מרגיש העולם עלייה במחירי החיטה וחשש ממחסור בחלבונים בקרב רבים מתושבי כדור הארץ, והתחליפים של שניהם עשויים להגיע, כן, בין השאר, מקינואה ומחרקים (על כך בהמשך).
איך זה יתבצע? עוד חזון למועד. בינתיים, ישראל נחשבת מובילה במחקר אקדמי, יזמות ועידוד חדשנות של טכנולוגיות שמאפשרות לייצר תחליפים לבשר, חלב, ביצים ודגים. לפי הערכות, פועלים בארץ כ-50 סטרטאפים העוסקים בתחום, והם במובן מסוים היורשים האידיאולוגיים של החקלאות הציונית שנאלצה לשלב מוטיבציה מוגברת לעבודת אדמה עם קרקע מדברית ומזג אוויר מזרח-תיכוני.
ייצור מזון – לפחות בכל הקשור למשאבים ולסביבה – הוא עסק מורכב למדי ויקר עוד יותר, ולכן מדובר בקרקע פורייה ליזמות. כדי לייצר קלוריה אחת של בשר בקר, הפרה צריכה לאכול 40 קלוריות של דגנים, והתוצאה היא שחלק אדיר מהקרקע החקלאית בעולם מנוצל לגידול בעלי חיים. האפשרות שהפקת ה"בשר" תתבצע במעבדה או במפעל – באופן שחוסך שטח, כסף, זיהום אוויר ועוד – מן הסתם קורצת מאוד לעולם העסקי.
"תעשיית המזון היא התעשייה הכי גדולה בעולם, ואין לאף אחד יכולת לשנות אותה מהיום למחר", אומר ניר גולדשטיין, מנכ"ל מכון המרכז "GFI ישראל", העוסק במחקר ובחדשנות בתחום החלבונים האלטרנטיביים. "אבל אנליסטים מעריכים שעד שנת 2030, כ-10% מייצור החלבון כבר יהיה אלטרנטיבי וישראל מובילה בתחום הזה. 6% אחוז מהשוק בארץ הוא כבר עכשיו של בשר אלטרנטיבי".
משבר המזון שבו עוסק פרויקט זה עלה לכותרות בעקבות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שתי יצואניות החיטה הגדולות בעולם. באפריל הזהיר נשיא הבנק העולמי דיוויד מלפאס בריאיון ל-BBC כי העולם עומד בפני "אסון הומניטרי", ושהעליות החדות במחירי המזון ידחפו מאות מיליוני אנשים לעוני ואל מתחת לרמת תזונה נדרשת. אבל האם העתיד אכן צופן בחובו "רעב" במובנו התנ"כי? האומנם הטכנולוגיה תשנה בלית ברירה את עולם התזונה? ואיך ישפיעו שיקולי המזון על היחסים הגיאו-פוליטיים בין המדינות? להלן ניסיון של מומחים העוסקים בתחום לשרטט את העתיד.
גם מלחמה, אם תבוא
אז ראשית, התשובה לשאלה המפחידה ביותר היא – לא. רוב רובו של העולם, כולל ישראל, לא יגיע לחרפת רעב. כיום, וגם בעתיד הנראה לעין, יהיה באופן מתמטי מספיק מזון לכל תושב על כדור הארץ. אבל קשיים בשרשרת האספקה עלולים לערער את מה שניתן לקרוא לו "יציבות תזונתית". המשמעות תהיה התייקרות ניכרת של המזון עבור העולם המערבי, ובמקביל מחסור אמיתי ומסוכן במדינות מתפתחות, בעיקר באפריקה ובדרום מזרח אסיה. כאן כבר נכנס למשוואה המשתנה האנושי: מחסור במזון מייצר קושי כלכלי, שמוביל לחוסר יציבות שלטוני, וממנו קצרה הדרך למלחמות מקומיות וגלי פליטים.
ד"ר אופיר בנימין, מרצה בכיר וחוקר בחוג למדעי המזון במכללה האקדמית תל חי, סבור שמדינות העולם השלישי שתלויות בייבוא מזון כמו חיטה, אורז, תירס ושעורה, יהיו הנפגעות העיקריות כתוצאה מהמשבר: "מדובר על כל המקורות הבסיסיים שלא גדלים בארצות האלה או שהייצור שלהם שם מוגבל, כמו למשל מדינות אגן הים התיכון ואפריקה, שאין להן יכולת טכנולוגית לייצר כמויות מזון גדולות, מלבד העובדה שהן ממילא סובלות ממשבר האקלים".
האם מחסור כזה במזון עלול להוביל גם למלחמה? "כן, משבר מזון עלול ליצור סכסוכים בין מדינות", אומרת שירה עפרון מהמכון לביטחון לאומי. "ההיסטוריה מלמדת שמשברי מים ומזון מייצרים סכסוכים אתניים בתוך מדינות ובין מדינות שונות. יש בעולם ארגוני טרור שמשתמשים בשליטה שלהם במים ובמזון כנשק לכל דבר. בנוסף, יש מדינות שיכולות להשתמש במזון כחלק מסנקציות נגד יריבות שלהן. רוסיה או אוקראינה יכולות להחליט שלא לספק חיטה למדינות מסוימות כי הן לא תומכות בהן באו"ם. זה כבר קורה היום".
- זאת הנחה מאוד פסימית.
"נכון, אבל מנגד ניתן לנצל את משבר המזון דווקא כדי לחבר בין מדינות. ב-2017, על רקע החרם של מדינות במפרץ על קטאר, התעוררו סוגיות שהשפיעו על אספקת המזון שלהן. אנחנו במכון ערכנו מחקר בנושא ולבסוף הצענו להן להקים מאגר מזון אסטרטגי משותף. כלומר, דווקא מתוך משבר, עלתה האפשרות לאגירת מזון יחד. בכלל, מדינות באזור יכולות לשתף פעולה בהסכמים, התחייבויות ומחקרים על גידולים שמותאמים למזרח התיכון. ישראל יכולה לשתף פעולה בזה עם מצרים, ירדן וגם עם הפלסטינים. כלומר, להפוך את הסיפור הזה מתחרות בין מדינות לשיתוף פעולה".
גם ראש תוכנית מרכז מן לביטחון המזון באוניברסיטת תל אביב, פרופ' ניר אוהד, מוצא נקודה אופטימית בשיתופי פעולה אזוריים וגלובליים בנושא סחר במזון. "בהקשר זה אפשר לציין את המפגש שנערך במרץ 2021 בין נפתלי בנט לבין נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי ויורש העצר מאבו דאבי מוחמד בן זאיד", הוא אומר. "הם דנו שם בנושא בעיות ביטחון וכלכלה שכללו בין היתר את הטיפול במשבר אספקת החיטה לאזור. מצרים מייבאת 85% מהחיטה שלה מאוקראינה ומרוסיה, וגם ישראל מייבאת כמות גדולה של גרעינים ממדינות אלו. איחוד כוחות שכזה הוא מבורך".
- יש דרך להעריך אם משבר המזון יעמיק בשנים הקרובות ואיך הוא ישפיע על העולם?
"קשה להתנבא. אבל מצב האקלים לא ישתנה לטובה בטווח הזמן הקרוב, ואם משבר הסחר בין ארה"ב לסין יחמיר, הרי עלול להתרחש משבר כלכלי עולמי. אך כאמור, לא ניתן לחזות את העתיד מנקודת הזמן הנוכחית".
אין לנו אסטרטגיה
פתרונות למשבר המזון יכולים להגיע כאמור מכיוון של חדשנות טכנולוגית - מחקלאות ועד תחום עיבוד המזון. כבר כיום עוסק המחקר בהשבחה גנטית לזני צמחים עמידים יותר לבצורות, מזיקים, שינוי בפוריות הקרקע וטמפרטורות גבוהות. בעתיד הוא יכול להוביל ליצירת זנים עשירים בהרכב תזונתי מועדף כמו חלבון, נוגדי חמצון וויטמינים.
"המחקר מקדם חדשנות טכנולוגית שנחשבת פחות הרסנית לרכיבי המזון, עם שימוש בבינה מלאכותית וביג דאטה כדי לייעל תהליכים בקווי הייצור, האריזה, האחסון והניקיון", אומר ד"ר אופיר בנימין, מרצה בכיר וחוקר בחוג למדעי המזון במכללה האקדמית תל חי. "אפשר לראות גידול מסיבי במחקר ובפיתוח של מוצרים מבוססי חלבון אלטרנטיבי ממקור צמחי, מותסס ומתורבת שבא להחליף מוצרים מן החי. זה עשוי להיות הפתרון למשבר התזונתי. המפתח הוא לעבוד במקביל בכמה תחומי ידע - מדעי החקלאות, מדעי המזון, מדעי הסביבה, מחשבים, מכונות ועוד. הפודטק והאגרוטק אלה דוגמאות לשילוב טכנולוגי רב-תחומי בהתמודדות עם בעיות עכשוויות".
במובן זה, משבר המזון מתווסף לבעיות אחרות – אקולוגיות, בריאותיות, אדמיניסטרטיביות ואחרות - שעמן מתמודד העולם ומשפיעות על התחום. מגפות כמו שפעת החזירים ושפעת העופות קטלו כמויות אדירות של בעלי חיים שיועדו למאכל, מגפת הקורונה שהגיעה ככל הנראה מבעל חיים שיתקה את העולם, ואפילו מקרה נקודתי כמו חסימת תעלת סואץ במרץ 2021 פגע קשות במעבר סחורות בין מדינות העולם.
לדברי ניר גולדשטיין מ-"GFI ישראל", לאסטרטגיית מזון לאומי יש שלושה נדבכים: ייצור מזון מקומי, ייבוא מזון ומחסני חירום. ומצבנו, לדבריו, לא מעודד. "ישראל מייבאת יותר מ-80% מהחלבון שלה", הוא אומר. "בישראל יש מחסני חירום שאני לא יודע מה טיבם. ברמה האסטרטגית, המדינה בבעיה אדירה כי לא רק שאין לנו אסטרטגיית ביטחון לאומי, אלא אין אף אחד שאחראי על הנושא הזה בממשלה. יש מחקר של מרכז המידע של הכנסת שמנסה לבדוק מי אחראי על ביטחון המזון והתשובה היא שאף אחד בממשלה לא יודע. המשבר הזה כבר כאן ומתדפק על דלתנו ואף אחד לא מתעסק בזה. אנחנו מדינת אי שנשענת על ייבוא. אנחנו חייבים שתהיה לנו אסטרטגיית ביטחון מזון לאומי בשלב היישום".
הזבוב הזה עשיר בחלבון
אז אילו פתרונות עשויים לסייע להתמודד עם משבר המזון? בואו נחזור לקינואה. ד"ר אביב אשר, בכיר במכון מחקר ופיתוח מיגל, מסביר: "החיטה גדלה אך ורק בחורף, בערך עד חודש מרץ. את הקינואה, מנגד, אפשר לגדל בקיץ, והיא גם צורכת מעט מים יחסית. זה יתרון מאוד חשוב במזרח התיכון.
"בעולם עשו כל מיני בדיקות היתכנות כלליות לגבי הקינואה, ואנחנו מינפנו את זה. התחלנו לעבוד עם הצמח השלם. הקינואה היא צמח מאוד עמיד. הוא גדל בדרום אמריקה ויש לו עמידות ליובש, לרוח ולמליחות. בנוסף, הוא נותן תפוקה יותר גבוהה מהחיטה יחסית לשטח שעליו הוא גדל, וכידוע יש לו ערכים תזונתיים עם יתרון על החיטה. החלבון שלו יותר מלא ויש לו גם הרבה מינרלים ואת כל חומצות האמינו להזנה של בעלי חיים ובני אדם".
- אילו עוד יתרונות יש לקינואה?
"כשהזנו איתו עגלים, ראינו שהם אכלו הרבה פחות בהשוואה לעגלים שאכלו חיטה, ובכל זאת הם גדלו באותו שיעור. כלומר, יעילות הייצור הייתה גבוהה באופן מובהק יחסית להזנה בחיטה. גם פרות שאכלו קינואה ייצרו יותר חלב שהיה איכותי יותר. גילינו יתרונות אצל כל בעלי החיים.
"בנוסף, על הקליפה של הגרעינים של הקינואה יש חומרים ספונינים שמגינים מפני חיידקים. ראינו בפועל איך החומר הזה משנה את המיקרו-ביו ומדכא את החיידקים. ואז יש משמעותית פחות פליטה של גזי חממה מבעלי החיים שאוכלים את הקינואה. זה בעצם מזון ידידותי לסביבה".
ד"ר עדי איילון גלעד, וטרינרית ב"צמח ישראפט", מציעה להתמקד גם בתחליפי החלבון, שכאמור, חלקים גדולים בעולם עלולים לסבול ממחסור בו, כולל ישראל. "הכוונה היא במיוחד לחלבון מהחי", היא מסבירה. "אוכלוסיית העולם גדלה וכדור הארץ לא יוכל לכלכל את כולנו מבחינת צריכה של בשר, עופות ודגים. בשנים האחרונות מנסים למצוא מקורות חלבון חלופיים ואחד המעניינים שבהם זה חלבון מחרקים".
החברה שבה היא עובדת פיתחה הפקת חלבון מזבוב החייל השחור. "יש לו תכונה מדהימה: הוא יודע לחיות על כל סוג של שאריות, כלומר שאריות מתעשיית המזון וגם פסולת מן החי", היא מסבירה. "הוא ממש קומפוסטר אורגני ועל זה הוא גדל. לא צריך להאכיל אותו במזון מיוחד. בנוסף, הזבוב הזה עשיר מאוד בחלבון ושומן בריא. כשיודעים לגדל אותו בצורה נכונה, זה מקור תזונה מדהים".
ד"ר עדי איילון-גלעד - לא נשמע מעורר תיאבון.
"התגובה הראשונית של אנשים לחלבון מחרקים היא גועל, אבל בעתיד לא תהיה לנו ברירה. יש כמה סוגי חרקים שהם מועמדים להיות מקור מזון בשבילנו, ובגלל שלבני אדם קשה בינתיים לעכל את הרעיון, זה נכנס לשימוש רק בהזנת בעלי חיים. אבל בינתיים התוצאות מצוינות. יש הרבה כלבים שיש להם רגישויות למזון, אבל ראינו שהאוכל הזה לא מהווה עבורם מקור לרגישות ולאלרגיה".
לדבריה, "יתרון נוסף בצריכת חלבון מחרקים הוא העניין האקולוגי. כשמגדלים חרקים אנחנו צורכים הרבה פחות מים, כי הם לא שותים. אנחנו חוסכים גם במקום, כי לא צריכים לגדל מזון במיוחד בשבילם, הם הרי ניזונים משאריות. אנחנו מרוויחים מכל כיוון".
יתרונותיה של הבננה המזויפת
מן הסתם לא רק ההייטק ייקח חלק במציאת פתרונות למחסור הצפוי בדגנים. בחוף השנהב, מדינה מערב אפריקנית המונה 25 מיליון תושבים והשכר הממוצע בה עומד על פחות מ-400 דולר בחודש, מצאו דרך לעקוף את עליית מחירי החיטה הנובעת מהמלחמה באוקראינה. אופים במדינה, בתמיכת הממשלה, החלו להחליף חלק מקמח החיטה בקמח מירק השורש קסאווה (שנקרא גם מאניוק או יוקה) - היבול השני בהיקפו בחוף השנהב אחרי בטטת היאם: 6.4 מיליון טון המיוצרים מדי שנה.
"הכל נהיה יקר בשוק", אמרה ל-AFP הונורין קואמי, מוכרת מזון ברובע בלוקהאוס של עיר הנמל אביג'אן, שמכינה פנקייקים עשויים חיטה מעורבת בקמח קוקוס. "אם נוכל להכין לחם עם קמח קסאווה מקומי זה יהיה פתרון טוב יותר".
יש כאלה שעדיין משדרים סקפטיות בנוגע למהלך והצלחתו לפתור את משבר המזון, שמושפע גם ממשבר האקלים. "עבור תושבי השנהב, לחם שמורכבת מתערובת קמחים, כולל קמח מקסאווה, מצטייר כלחם באיכות ירודה", אמר האופה רנה דיבי. "הצרכנים יצטרכו להתרגל לטעמים החדשים הללו".
שורש הקסאווה אמנם עשיר בעמילן ומהווה מקור לסיבים תזונתיים, אך פרופורציות גבוהות של קמח העשוי ממנו מורידות את תכולת המינרלים והחלבון בלחם, בהשוואה לחיטה המסורתית. אולם מבחינה כלכלית, אפילו שימוש חלקי בקמח קסאווה יהווה הקלה מסוימת. בשנה שעברה, 10% מהתקציב הלאומי של חוף השנהב (כ-16 מיליארד דולר) הוצאו על יבוא מזון, וזאת חרף האדמה הפורייה במדינה.
מזכירת המועצה הלאומית למאבק ביוקר המחיה, רייני-דידיס בה קונה, אמרה שהגיע הזמן לנצל את הפוטנציאל החקלאי של חוף השנהב וקראה לנקוט צעדים מיידיים להגדלת היצע הקמחים המקומיים, בנוסף לסבסוד משק החיטה. "זו שאלה של חשיבה לטווח ארוך, על הביטחון התזונתי שלנו, זו שאלה של חשיבה על איך חוף השנהב תבטיח שהיא תהיה פחות תלויה במחירי המזון בעולם", אמרה.
חוסר הביטחון התזונתי ומשבר המזון שנלווה אליו באפריקה שמדרום לסהרה הוביל גם במדינות אחרות לזיהוי של גידולים מקומיים שלא מנוצלים. אתיופיה גייסה לשם כך את "הבננה המזויפת" (או בשמה הנוסף "בננה אתיופית", Ensete ventricosum), עץ הגדל בדרום מערב המדינה, מספק בסיס עמילני ליותר מ-20 מיליון מכלל התושבים. זהו צמח רב-שנתי העמיד בפני בצורת ומחלות. בניגוד לעץ הבננה המוכר, כאן לא מדובר על זן שניתן לאכול את פירותיו אלא להכין מעיבוד של הגזע מאכלים שונים, ובעיקר לחם שנקרא "קוצ'ו". לעץ זה יש יתרון נוסף והוא שימוש בסיביו כחומר לטקסטיל ולמוצרי ניקוי.
ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, שמוביל מאמצים בינלאומיים למלחמה ברעב ברחבי העולם, הצהיר כי ל"בננה המזויפת" יש חשיבות רבה בשל היכולת לספק כמות מזון רבה יותר פר יחידת שטח, בהשוואה לרוב הדגנים (ההערכה היא ש-40 עד 60 עצי אנסט בשטח של 375-250 מ"ר, יכולים לספק מספיק מזון למשפחה של 6-5 נפשות), נוכח ההערכה ששורש בודד יניב כ-40 ק"ג של מזון.
השתתפו בהכנת הכתבה: יוגב ישראלי
