חוקי צניעות – ביהדות כמו בדתות אחרות - נקבעו על ידי גברים כדי להגביר את השליטה בנשים. הם מבוססים על היררכיה ישנה הרואה בהן אובייקט מיני ולא בנות אדם שלמות עם רגשות ורצונות. החוקים הללו עושים דה-הומניזציה לנשים, והם דרך קדומה של אבות ורבנים להגביל את חירותן. הם ממשטרים את לבושן של נשים (כיסוי ראש, חצאיות ארוכות שרוולים ארוכים), את תנועתן (ע"ע אוטובוס מהדרין או אירועים בהפרדה מגדרית) ואת מיניותן.
במרחבים דתיים רבים בישראל, הדרת נשים ואפלייתן היא פרקטיקה רווחת. לאחרונה, וביתר שאת, יש ניסיונות מוגברים להחלת חוקי צניעות במרחבים הציבוריים החילוניים, ואת המהלך הזה חובה לעצור. לחילונים ולחילוניות יש אחריות להילחם על הצביון הליברלי של הקהילות שלהם.
עד כמה כבשו פרקטיקות צניעות כל חלקה טובה בישראל 2022? כרגיל, זה ניכר בהצטברות של מקרים שעל כל אחד מהם בנפרד נהוג להגיד "מה כבר קרה, זה רק משהו נקודתי", אבל כשמחברים את הנקודות זו לזו מצטיירת תמונה ברורה, מובהקת ומדאיגה.
רק לאחרונה אסר נציג קרן הכותל על קצינת החינוך של גבעתי להנחות טקס השבעת טירונים. מפקדים בחיל המודיעין סירבו לענוד לחיילת דרגה וללחוץ את ידה. קבוצת חיילי נח"ל דתיים שוחררו מתרגיל משום שהשתתפה בו קצינה, ועשרות רבני ישיבות הסדר ומכינות דרשו מצה"ל להדיר נשים ולהגביל את תפקידיהן בצבא. בכך שואפים הרבנים הצבאיים והפוליטיקאים הדתיים לשמר את הסדר הישן ולהפוך את צה"ל לצבא דתי שמטפח אורח חיים מסורתי וסמכותני.
מדובר בהמשך המגמה המדאיגה והמוכרת של הדתה והדרה בצבא, אבל חוקי הצניעות לא מוגבלים רק ללובשות המדים. במוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל פועלות תוכניות מופרדות לגברים ונשים, ולפני כחודש התבשרנו גם על אפליה מגדרית בגיוס מרצים: האוניברסיטה הפתוחה פרסמה מודעת "דרושים" לגברים בלבד לקורסים המיועדים לחרדים. בנוסף, בתי ספר ממלכתיים רבים מונהג ונאכף קוד לבוש שאינו שוויוני, שבמסגרתו נאסר על בנות בלבד להתלבש באופן מסוים.
מגמות נוספות של הקצנה קיימות גם במרחב הציבורי: בחודש שעבר עלה קמפיין נרחב ברשת ועל שלטי חוצות שמעודד נשים חילוניות לאמץ שמירת נידה (כי אישה במחזור היא מנודה) ואירועים בהפרדה מגדרית מתרחשים גם בשטחים ציבוריים ובערים חילוניות.
האווירה הזאת מאפשרת גם ל"יוזמות פרטיות" להרים את ראשן: רק לפני כחודש סירב נהג אוטובוס קווים להעלות נערה בת 13 לאוטובוס בצהרי יום שישי בטענה שאינה לבושה בצניעות. אל צבר המקרים הללו נוהגים להתייחס בביטול כי "ככה זה דת ומסורת", ומתעלמים מהמשמעות המוחשית שלהם: נשים מוגבלות בעבודה, בצבא, בבית הספר ובמרחב הציבורי.
ויש קו ישיר המחבר את הנושא לסירובה של הזמרת יובל דיין בשבוע שעבר ללחוץ את ידו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן: ברור שזכותה לעשות זאת, אבל לא פחות ברור שחובתנו לעמת אותה עם הבחירה שלה. אנחנו חייבות לזכור שחוקי צניעות הם לעולם לא בחירה שמקדמת נשים כי אם הפנמה של חשיבה דכאנית שמטרתה להחזיר אותנו עשרות שנים אחורה.
- מיכל שליו רייכר היא נשיאת הפורום החילוני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com