סוכנות הידיעות הלבנונית "נור ניוז", המקורבת לחיזבאללה, הודיעה אתמול אחר הצהריים (שישי) כי הארגון "יעבור בקרוב לשלב חדש ומתקדם בעימות" עם ישראל. נראה שבמהלך השעות המאוחרות של הלילה, ובעיקר הבוקר עם ירי הכטב"ם לעבר ביתו בקיסריה של ראש הממשלה בנימין נתניהו - אנחנו מבינים כבר טוב יותר למה הייתה הכוונה.
זירת הנפילה בקיסריה
(צילום: שרון צור)
נראה שחיזבאללה, שנותרו בידו יותר מאלף כטב"מים, כולל כטב"מי נפץ, עבר לעשות בהם שימוש אינטנסיבי באמצעות ניסיונות להנחית מהלומות כטב"מים בעת ובעונה אחת על מספר מטרות, בעיקר מטרות צבאיות ומטרות שלטון בשטח ישראל. במקביל, אנחנו רואים ביממה האחרונה ירידה יחסית בכמות הרקטות והטילים, וגם בכמות והאיכות (דיוק וטווח) של הטילים והרקטות שחיזבאללה משגר לעבר שטח ישראל. חרף התוצאות הטרגיות של המטח לקריות ולעכו, שבו נהרג אדם ורבים אחרים נפצעו, היו מעט מאוד פגיעות ישירות של טילים ורקטות ביממה האחרונה.
השלב החדש או השיטה החדשה שחיזבאללה מנסה אינה כל כך חדשה. הארגון מנסה לשלב בין מטחי רקטות עצימים לטווח קצר לבין כטב"מים, כשהמטרה היא לבלבל ולהטעות את מערכות הגילוי והיירוט, בעיקר של כיפת ברזל. בה בעת, המטרה היא לגרום גם לשברי יירוט רבים שייפלו באזורים נוספים, גם במקרה שלא התפוצצו בהם ישירות רקטות.
זוהי "הרוויה משולשת": גם של אמצעי הגילוי, גם של סוללות היירוט של כיפת ברזל, וגם מאמץ לנצל את שברי היירוט כנשק לפגיעה באזורים שבהם לא היו נפילות ישירות של רקטות. הכמות היא פה העיקר - הכמות של השיגורים של רקטות וכטב"מים היא לב השיטה שבה נוקט חיזבאללה כעת.
השימוש בתמהיל מעורב של רקטות, טילים וכטב"מים, לסירוגין או בעת ובעונה אחת, יוצר אתגרים למערך היירוט. כאשר מדובר בכטב"מים, היירוט מבוסס בחלקו הגדול על מטוסים, מסוקים ואמצעים אחרים, בעוד שיירוט רקטות מתבצע על-ידי אמצעי גילוי ובקרת אש (מכ"מים) של סוללות כיפת ברזל. ההסבר הוא טכני ומסובך, אבל נראה שחיזבאללה מנסה למקסם, כאמור באמצעות כמות, את יעילות הפגיעות שלהם.
לכן הם מרכזים הרבה רקטות לעבר אזור מטרה מצומצם יחסית, בעוד שאת הכטב"מים הם משגרים לכל הכיוונים במטרה להעסיק ולהסיח את תשומת הלב של אמצעי הגילוי באזורים אחרים.
כטב"ם חולף על פני מסוק צה"ל בשמי עכו
בשורה התחתונה, יש יחסית מעט מאוד פגיעות בנפש, קצת יותר נזק לרכוש, אבל המטרה התודעתית שחיזבאללה רוצה להשיג היא להוכיח, בעיקר לתושבי לבנון ולעולם הערבי, שחיזבאללה עוד עומד על רגליו ומשיב מלחמה שערה. על-ידי כך הוא מייצר לעצמו ומשפר את עמדתו במו"מ עתידי, שכבר מתנהל למעשה, על הסדרה בלבנון.
הסיבה לירידה היחסית בהיקף ובאיכות מתקפות הטילים והרקטות, והעלייה הדרמטית במספר שיגורי כטב"מי הנפץ, היא כנראה העובדה שחיל האוויר פיתח יכולת מודיעינית ומבצעית חדשה ויעילה לסגור מעגל מודיעיני ולפגוע במשגרי הרקטות והטילים מעל ומתחת לפני הקרקע מיד אחרי השיגור, לפני שהם מספיקים להסתלק. זאת, בין אם מדובר במשגר רב-קנים נייד ובין אם מדובר במשגר נייח שחבוי מתחת לפני הקרקע או מתחת לסבך בהרי דרום ומרכז לבנון.
היכולת הזאת לצוד משגרים במהירות ולפגוע גם במחסני הרקטות והטילים הסמוכים להם, גורמת כנראה לכרסום מהיר בארסנל המשגרים והרקטות האיכותיים שיש לחיזבאללה. גם כשהם עדיין יכולים לשגר, רוב הרקטות והטילים האלו מיורטים על-ידי מערך ההגנה האווירית של ישראל. יש אמנם מקומות שלגביהם ירי הרקטות והטילים קצרי הטווח של חיזבאללה עדיין יעיל בגלל תנאים טופוגרפיים ייחודיים, אבל בדרך כלל רוב המטחים מיורטים והיעילות של הנשק תלול המסלול הרקטי והטילי הולכת ופוחתת.
לעומת זאת, מספר האבידות והפגיעות הישירות שהסבו לנו כטב"מי הנפץ של חיזבאללה בזמן האחרון הולך ועולה. למשל, הפגיעה בערב כיפור בבית האבות בהרצליה (הכטב"ם כנראה אמור היה לפגוע במתקנים של קהילת המודיעין באזור גלילות) והפגיעה הקטלנית בבסיס האימונים של גולני השבוע.
חיזבאללה יודע להפיק לקחים
לחיזבאללה יש עדיין כמות גדולה, אלפי טילים ורקטות לטווח בינוני וקצר, שבהם גם מדויקים, שהם יכולים לשגר לעברנו. כך שהאיום עדיין קיים. לחיזבאללה יש כנראה תחושה שהוא קרוב למיצוי של מה שהוא יכול לעשות באמצעות הרקטות והטילים, ולעומת זאת הפוטנציאל של כטב"מי הנפץ, שהם למעשה טילי שיוט קטנים, עדיין רחוק ממיצוי. ארגון הטרור אמנם מדבר על נחילים של כטב"מים, אבל עד עתה הוא לא הפעיל אותם בקבוצות במספרים גדולים מאשר עד חמישה בבת אחת לעבר מטרה אחת.
אפשר לצפות שחיזבאללה יגביר מאוד את השימוש בכטב"מי נפץ, הן מפני שקשה לגלות וליירט אותם כשהם טסים נמוך בהתאם לתוואי הקרקע, והן מפני שהם מדויקים. בית רה"מ נתניהו בקיסריה, מבחינת חיזבאללה, הוא מטרה קלה יחסית, כיוון שמיקומו המדויק ידוע ומפורסם, והכטב"ם שנע לעברו יכול לטוס מעל הים בגובה נמוך מלבנון לחוף קיסריה, אולי מבלי שיתגלה, ואם יתגלה – יהיה קשה מאוד ליירט אותו.
הבוקר, משגרי הכטב"ם של חיזבאללה היו מדויקים ומתוכננים, אבל עדיין לא פגעו ולא היו קרובים לפגוע בבני משפחת נתניהו, שגם לא היו בביתם בקיסריה באותו זמן. אי-אפשר להשתמש במקרה הזה במילים "למרבה המזל". מזל לא היה כאן, אלא יכולת לא טובה של מפעילי הכטב"ם והמודיעין של חיזבאללה. מאחר שאנחנו יודעים שבחיזבאללה יודעים להפיק לקחים וללמוד, צריך בהחלט להעריך שהם עלולים לפגוע בפעם הבאה אם לא נהיה מוכנים וערוכים מספיק.
במתקפה הבוקר ראינו גם תופעה שלא הורגלנו לה בצידנו, והיא אזעקות באזורים מסוימים מבלי שאפליקציית פיקוד העורף תיתן התרעה לגבי אותו אזור ("פוליגון", כפי שקוראים לו בפיקוד העורף). הדבר נובע ממדיניות חדשה שמותאמת במיוחד להתגברות השימוש בכטב"מים, הן על-ידי חיזבאללה מלבנון והן על-ידי המיליציות השיעיות מעיראק וסוריה.
המדיניות הזאת אומרת שברגע שיש התרעה על כטב"ם, ויש הערכה לגבי הנתיב שבו הכטב"ם אמור לטוס, נותנים התרעה באותם מקומות שבהם יש מטרות צבאיות או מטרות תשתית או אפילו יישובים אזרחיים צפופים. זאת מבלי שיש איום ממשי, אלא רק איום משוער לגבי אותם אתרים ויישובים שבהם נשמעות האזעקות.
המדיניות הוכנסה לשימוש בעיקר אחרי הפגיעה בבסיס האימונים של גולני, ששם הכטב"ם הצליח לחמוק ממטוסי ומסוקי היירוט ומטילי כיפת ברזל שנשלחו לעברו. החיסרון של מדיניות זו היא "הטרטור" שסובלים האזרחים באותם אזורים מאוימים ונאלצים להיכנס לעיתים תכופות יותר למרחבים מוגנים.
החדשות הטובות הן שבקרוב תהיה גם יכולת טובה יותר לגלות, ליירט, ומה שחשוב יותר – לתקוף את הכטב"מים באזורים שמהם הם משוגרים.
בכתבה זו שולבו סרטונים ותמונות מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם ידוע לכם מי צילם אותם - שלחו לנו במייל אדום
