אלפי בני אדם ליוו היום למנוחות את לוחם הימ"מ ארנון זמורה, שנפל במהלך המבצע לחילוץ החטופים מנוסייראת. בטקס נכחו גם המפכ"ל יעקב שבתאי, לצד מפקד מג"ב, מפקד הימ"מ, חברי סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה, לוחמים ולוחמות בימ"מ, מפקדים ומפקדות, בני משפחה ורבים נוספים.
הקלטת הילדים של ארנון
(צילום: דוברות המשטרה)
ההלוויה והמטס
(צילום: דוברות המשטרה)
זמורה עמד בראש הכוח במהלך חילוצם של נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו, הועלה לדרגת רב-פקד לאחר מותו. הוא הוביל את כוח הפריצה למבנה שבו הוחזקו שלושת הגברים - ולפי המשטרה היה הראשון להיכנס פנימה כדי לחלצם. "בעת הפריצה, תוך כדי לחימה, ארנון נורה, נפצע קשה ופונה על גבי מסוק לקבלת טיפול רפואי ובהמשך נקבע מותו", נמסר.
המבצע הנועז בנוסייראת נקרא "מבצע ארנון", על שמו של רב-פקד זמורה בן ה-36 - שהתגייס לימ"מ לפני שמונה שנים. הוא הותיר אחריו הורים, אישה, שני ילדים -נועם ואיתי - אח ושתי אחיות. ילדיו הקטנים של זמורה לא נכחו בהלוויה, אך אשתו מיכל השמיעה הקלטה שלהם על במת ההספדים - כששניהם אומרים: "אבא, אני אוהב אותך ומתגעגע".
בזמן הלוויתו של זמורה, המערך האווירי של משטרת ישראל ערך מטס כבוד מעל הר הרצל לזכרו ולזכרם וגבורתם של כלל חללי הימ"מ, מג"ב והמשטרה במלחמת חרבות ברזל. המטס כלל מבנה של שני מסוקי כחל, שביצעו טיסה נמוכה מעל למיקום הלוויה.
זמורה, שכחלק מתפקידיו השונים בימ"מ היה גם מדריך צניחה, ביצע מגוון של פעילויות משותפות עם המערך האווירי ולכן היום הוחלט באופן ייחודי, לבצע את המטס בפעם הראשונה במשטרת ישראל.
מיכל, רעייתו של ארנון, אמרה בהספד: "בשבועות האחרונים כשהתאמנתם למשימה הכל כך חשובה הזאת, שאלתי אותך שוב ושוב: אתה רגוע? ואתה ענית שוב ושוב שכן. הסברת לי שאין שום סיכוי שיקרה משהו אחר חוץ מהצלתם של ארבעת החטופים. ובכל זאת, הנה אנחנו כאן".
מיכל אמר כי מעבר להיותו של ארנון גיבור, הוא היה "איש מתוק, מלא חמלה, צחוק, אהבה ורגישות. היית האיש שלי בכמעט 12 השנים האחרונות, ובשמונה השנים האחרונות היית גם אבא מושלם לנועם ולאיתי. צוחק, רגיש, עוטף, דוחף קדימה".
"אין עוד אהבה כמו שלנו, אין כזו", אמרה. "אהבה כזאת כבר לא רואים, אהבה שיש בה בחירה זה בזו בכל בוקר. אהבה שיש בה שיח והקשבה, עם כל יום שעבר אהבנו יותר. ככה באמת. תמיד אמרתי לכולם וגם לך, שהרגעים שבהם הלב שלי הכי היה מתפוצץ מאהבה אליך, היו הרגעים היומיומיים הכי קטנים ושוליים, כמו כשהייתי הולכת להעביר את הכביסה מהמכונה למייבש ומגלה שכבר עשית את זה.
"היית גאה בי על ההתפתחות שלי ועל הכוחות שבי ואמרת לי את זה שוב ושוב. דיברנו, התחבקנו, ליטפנו. היינו אחד בשביל השנייה כל הזמן. היינו מתגעגעים אחד לשני אחרי יומיים בנפרד. לפעמים דאגתי לאיש כל כך רגיש כמוך, בסביבה כל כך לוחמנית. אבל אתה הצלחת לגשר על הפערים, הבאת אל הצוות שלך ואל החברים שיח רגשי, מעמיק, ודאגת לכל אחד ואחד מהם. אפילו לא ישנת בלילות מדאגה ללב שלהם, למשפחות שלהם, לבנות הזוג. בידיעה ברורה של סדר העדיפויות הנכון - קודם הבית. העזת להביט פנימה, לראות את מה שכואב, לגעת, לאבד".
"גידלנו ביחד שני ילדים מופלאים, אהוב שלי, שעולמם חרב עליהם ברגע", אמרה. "אני עוטפת אותם ושומרת עליהם. אני יודעת שאתה יודע את זה, ואני גם יודעת שעלינו חשבת בשבריר השנייה שבו הבנת שהמוות מגיע. אירועי 7 באוקטובר פתחו בך עולמות חדשים, רגשות ותחושות שלא הרשית לעצמך להרגיש עד אז. אפילו פחד מוות. וברגע ההוא, בדלת בבארי, חשבת עלינו, והתבאסת, שלא ניפגש שוב. ועל מה שמחכה לנו, ועל אף הפחד והבאסה, התכוונת להיכנס. אז אני בטוחה שגם עכשיו, בתוך הקרב ההרואי הזה שבו הצלת חיים, ברגע הנורא מכל, חשבת עלינו, והתבאסת".
"הצלת חיים, מאמי", הוסיפה. "זה מה שהוביל אותך. ערכיות, אהבת האדם, שנאת הבריונות, כמו שקראת לה. האיש הכי חזק שאני מכירה. ובאותה העת ממש, האיש הכי רגיש ומתוק. ישבתי אתמול ליד המיטה בה שכבת, ולא ידעתי איך אני אדע מתי זה כבר בסדר ללכת. איך אני אלך מפה היום? מתי זה כבר יהיה בסדר?".
"מאמי שלי, בסופו של דבר הילדים ואני נהיה בסדר", הבטיחה. "זה התפקיד שלי, להחזיק אותם. היה לי תפקיד להחזיק גם אותך, ועכשיו התפקיד משתנה ואני אחזיק את הזכרון שלך. הם יידעו כמה אבא שלהם היה גיבור. כמה חיים הוא הציל. של אזרחים ושל חברים ליחידה. אבל הרבה יותר מזה, הם לעולם יזכרו כמה היה איתך כיף. לרכוב על אופניים, לאפות חלות, לנגן בגיטרה, להדליק מדורה, לצפות בסרטים הכי שווים, לאכול גלידות, לשמוע מוזיקה, ליהנות ביחד, להיות משפחה. תודה על השנים שנתת לי ולילדים, אני אוהבת אותך עולם. אין כזאת אהבה".
רותי, אמו של ארנון, אמרה בדברי ההספד: "ארי שלי, שלנו. ילד אהוב עם עיניים ירוקות וגדולות. מלך יופי כמו שסבתא חנה היית אומרת. מגיל צעיר שיחקת בחיילים וכשלא הסכמתי לקנות לך רובים פשוט עשית לבד מהענפים. בגיל שלוש שמת תרמיל גב קטן על הגב ושמיכה מגולגלת ותחת פיקודה של עינב אחותך בת החמש צנחת מהמגלשה בעקבות הסרט עזית הכלבה הצנחנית.
"בגיל חמש עשית מארבים על השביל לחתולים ולימדת את יונתן בן השלוש להיות לוחם. הסרט האהוב בילדותך היה רובין הוד וראינו אותו כולנו בלופים. בכיתה ב' התחפשת בפורים לצנחן. עשית ג'גלינג ומשחקים בימי ההולדת של ניצן אחותך הקטנה. בחגיגות העצמאות 53 למדינה רקדת בלהקת מחולה פה בהר הרצל. הערצת את יוני נתניהו על מבצע אנטבה. כמה פעמים ראית את הסרט. והרינגטון כמובן היה 'על ארץ צבי'".
עוד אמרה האם: "ארנון היה את שתי הקצוות, לוחם, סמוראי, אבל גם איש רוח. ילד שלי, מלא שמחת חיים, עם עיניים טובות, חיבוק חם וצחוק מתגלגל שנשאר בליבי. ילד של נשמה גדולה, צנוע, וענווה. אוהב טבע בעל דמיון יצירתי. אוטודידקט ויודע גם אם הדרך קשה השמיים הם הגבול. אתה בעל יושר ויושרה, ערכים ואהבת הארץ. מדריך בתנועת 'המושבים', משחק כדורגל, כדורמים באס"א ירושלים. קם מוקדם לפני התיכון כדי לעזור לנקות את האורוות. מדריך בקייטנה, מדריך בקייטנות רכיבה.
"אחרי השירות באגוז החלטת ללמוד צניחה חופשית. נסעת לאוסטרליה לחצי שנה. התקדמת בצניחות, קודם לבד, אחר כך צלם, אחר כך טנדם. כמובן שגם שם התאהבו בך. אחרי ביקור בארץ נסעת לחצי שנה בארצות הברית לצבור ניסיון בצניחה. גם בארץ המשכת בצניחה ועשית כ-5,000 צניחות חופשיות. כל דבר שעשית עשית עד הסוף עשית, בצורה הטובה ביותר. כל האנשים שהיית להם נגיעה אלייך ולך התאהבו בך, באור שהפצת. היית בעל, אבא, בן, אח, נכד, חתן נפלא וגם אחיין ככה על הדרך. היית איש של אנשים".
האם הוסיפה: "ילד שלי אהוב, כל כך שמחה שהספקתי לך ביום שישי האחרון כשהתקשרת בדרך ליחידה בשעה שברור לא נוסעים ליחידה אמרתי לך 'ארנון, שמור על עצמך ועל חבריך, אני אוהבת אותך. ענית לי 'אימא, גם אני אוהב אותך. ארני, הקרבת את חייך למען המדינה הזו, למען אנשיה. זו היית עבודתך ואהבת אותה, והרגשת שאתה מגשים את ייעודך אז השתקתי את הדאגות, השתקתי את החרדות. ידעתי שזו הרולטה הרוסית. 'על צבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים, זעקו בכל העולם ובקול גדול, גיבור'. ארני שלי, אהוב, גיבור של אמא, גיבור של מדינה שלמה, נוח על משכבך בשלום".
הספדי מפקד הימ"מ ובכירי המשטרה
מפקד הימ"מ, תת-ניצב ח', אמר בהספדו: "אתמול, לאחר היערכות ממושכת, פעלה הימ"מ לחילוצם של החטופים משבי חמאס. המבצע הצליח והחטופים שבו לחיק משפחתם בשלום. הבאנו שמחה, נחת וגאווה לעם ישראל, אך המחיר ששילמה הימ"מ הוא כבד מנשוא. אבל כבד נפל על משפחת הימ"מ עם נפילתו של ארנון.
"ידענו כי מדובר במבצע מורכב מאין כמוהו, בשטח צפוף, עוין ומסוכן. נערכנו רבות, תכננו בקפידה, התאמנו ללא הפסקה ומרגע לרגע דייקנו את עצמנו כדי להגיע מוכנים לכל תרחיש. ארנון, לוחם אמיץ העשוי ללא חת, פעל בנחישות, במקצועיות, חתר למגע ופעל בגבורה מאין כמוה. ארנון ראה שליחות בעבודתו ובתפקידו וראה עצמו כחלק בלתי נפרד מהגנת העם והמדינה.
"ארנון תמיד היה הראשון וגם במבצע החילוץ ההירואי שבו הוביל אתמול את לוחמיו, הוא פעל באומץ לב למול הסכנה והיווה דוגמה אישית לאחיו הלוחמים ולפקודיו. פעולותו במבצע הביאה אור ושמחה לעם ישראל ולצערינו, הוא שילם על כך בחייו. גאוותנו על הצלחת המבצע מהולה בעצב רב. במקום להיות חלק מהשמחה הלאומית, אנו מתכנסים בכאבנו העצום, אשר הפך בשנה האחרונה לחלק מחיינו.
"גם ב-7 באוקטובר, תרומתו של ארנון בבלימת מחבלי חמאס הייתה משמעותית ומכרעת. באותו הבוקר, הוקפץ הימ"מ לזירת הדרום. הוא הוביל את לוחמיו בקרב ביד מרדכי ומנע את התקדמות המחבלים צפונה. משם, המשיך עם לוחמיו לבסיס נחל עוז, שם היה שותף לשחרורן של חיילות שהיו נצורות בבסיס. לאחר מכן המשיך והצטרף ללוחמים נוספים בלחימה הקשה שאירעה בקיבוץ בארי".
המפכ"ל שבתאי אמר: "בעיצומה של לחימה עיקשת וחסרת פשרות בה אנו מצויים מזה כשמונָה חודשים, כנגד אויב רצחני המבקש לערער על זכות קיומנו, אנו מלווים בכבוד וביראת קודש את רב פקד ארנון זמורה ז"ל, מטובי בנינו שנפלו על הארץ הזו. מדינה שלמה נרגשת ומברכת על שחרורם של ארבעת החטופים. החזרנו את הכבוד והגאווה הלאומית. יחד עם זאת המדינה כולה מבכה ודואבת על לכתו של הלוחם והמפקד האמיץ והנערץ ארנון זכרו לברכה.
"השם ארנון נזכר בספר 'במדבר', כציון דרך של נחל, במסעם של בני ישראל במדבר בדרכם לארץ המובטחת 'משם, נסעו, ויחנו מעָבַר ארנון אשר במדבר, היוצא מגבול האמורי, כי ארנון גבול מואב'. ארנון נפל בפעולה הרואית, נועזת ויוצאת דופן, חילוצם של ארבעת החטופים והשבתם אל מדינת ישראל, הארץ המובטחת, ארץ אבותינו.
"בשבת האחרונה, פעלנו במבצע משולב של כוחות הביטחון, מהנועזים והמבריקים שהיו לנו, יחד כתף אל כתף, כשמטרה אחת לנגד עינינו - השבת החטופים בשלום ארצה. הוכחנו את עוצמתנו באחדותנו כשכל אחד מביא איתו את היתרון היחסי שלו, והתוצאה - מבצע הירואי שייכנס לדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל. במהלך המבצע, ארנון אשר לחם בגבורה ובאומץ נפגע, פונָה לבית החולים ושם, בטרם עת, נקבע מותו.
"ארנון, הכרתי אותך ושמעתי אודותיך רבות. לחמת ב-7 באוקטובר בקיבוצי עוטף עזה, השתתפת באינספור פעילויות ומבצעים ייחודים אשר לנצח יהיו סמויים מעיני הציבור. תמיד ראיתָ את ייעודך לנגד עיניך, חתרת למגע, פעלת באומץ לב השמור ליחידי סגולה ואני מאמין כי חשת בכל עצמותיך את גודל השעה. ארנון, סיכמנו שנצנח יחדיו בסיום תפקידי. לצערי לא הספקנו לעשות את זה".
מפקד מג"ב ניצב בריק יצחק אמר: "חדור מטרה וחמוש ברוח לחימה ובחתירה בלתי מתפשרת לניצחון, יצאת אתה- ארנון - יחד עם פקודיך אתמול לפעילות מורכבת שאל סופה נשאה עיניים מדינה שלמה וכיאה ללוחמי יחידת העילית המובחרת, לא שבתם בטרם הושלמה המשימה במלואה. נלחמת עד הסוף, עד לניצחון, בקרב הירואי שכלל תנאים קשים ומורכבים, לא ויתרת עד הרגע האחרון, עד טיפת הדם האחרונה.
"לקרב הזה הגעת אחרי קרבות גבורה בלתי נתפסים שניהלת יחד עם פקודיך בשבעה באוקטובר. כבר אז חבה לך המדינה חוב מוסרי גדול אבל הרחקת לכת, לא הסתפקת בכך. ידעת שעוד מצפות לך משימות גדולות וקדושות עוד יותר. ביום הזיכרון האחרון, כשידעת לאילו משימות נערכת היחידה כתבת לפקודיך בהודעה- 'אנחנו הולכים ומתקרבים לקראת ביצוע ערכי, הכי ערכי שיש. הצוות עומד בנקודות הכרעה ואני רוצה שתדעו שלא הייתי מבקש אף אחד אחר לידי מלבדכם'.
"שתדע ארנון שאף אחד מהם לא היה מבקש עבורו מפקד אחר מלבדך. וכמו שהם עמדו לצידך ואיתך בכל משימה, הם ניצבים כאן כולם אחד אחד, לידך כפי שביקשת. איתך באש ובמים. בחיים ולצערנו, גם במותך. בחרת כמו לוחמים רבים, בדרך בלתי מתפשרת. היית לוחם נועז, שאהבת העם והמדינה זורמת בעורקיו. איש של חסד, של אהבת אדם ושל אמת. היום מצטרף אתה בכאב גדול אל אחיך בקהילת לוחמי הימ"מ הדוממת, אלו שרוחם מרחפת מעלינו ובעיקר מאירה לנו את הדרך ונותנת לנו כוחות להמשיך קדימה".
