שעה ורבע לפני מועד השחרור המתוכנן של 13 החטופים הישראלים הראשונים במבצע "דלתות שמיים", התקלקל אתמול (שישי) שעון החול הגדול שמוצב בחלקו הצפון מערבי של כיכר החטופים בתל אביב. המשפך שאותו יצרו יוסי עמר ולילך אלעזרי נסתם והחול עצר - ואולי סימל את התחושות השונות שהסתובבו בכיכר באותן דקות. כבר לא היה אוויר מול הזמן שעצר מלכת לקראת השיבה הביתה של ה-13.
5 צפייה בגלריה
כבר לא היה אוויר מול הזמן שעצר מלכת לקראת השיבה הביתה. כיכר החטופים, אתמול
(צילום: רועי רובינשטיין)
דלית, שהגיעה לכיכר בפעם הראשונה, עמדה לצד והביטה סביב, כאילו מנסה למצוא בכיכר שכבר הפכה לסמל המלחמה מקום להשתלב. "עד היום מעט פחדתי להגיע לפה, ליפול לעצב. אבל היום שיערתי שתהיה פה שמחה אדירה אז אזרתי אומץ ובאתי לחוות את זה ביחד".
"עד היום מעט פחדתי להגיע לפה, ליפול לעצב. אבל היום שיערתי שתהיה פה שמחה אדירה אז אזרתי אומץ ובאתי לחוות את זה ביחד"
דלית הגיעה ביחד עם אלפים נוספים לכיכר החטופים בכדי לשחרר אנחת רווחה משותפת אחרי שבעה שבועות של בכי, אך איש לא דאג להם למסך ענק לצפייה משותפת. ייתכן שהסיבה לכך היא שהשידור היה נכנס לשבת ורבים מאלו שנכחו בה אתמול בצהריים נטשו הביתה עם רדת החושך בכדי לראות במו עיניהם ובבדידות את ההיסטוריה מול המרקע. המאות שבכל זאת נשארו היו צמודים או למסכי הפלאפון שבהם חוו את הכל באופן מוקטן או הצטופפו מול מסכי הטלוויזיה של הערוצים ששידרו מהכיכר.
כמידי ערב שבת בשבועות האחרונים, גם לאה שנירר הגיחה בכיכר וניהלה במקום טקס הדלקת נרות ליד שולחן החטופים הארוך שערוך בה באופן תמידי. שירת "גשר צר מאוד" פילחה את המתח שנכח באוויר מיד לאחר התפילה שנערכה לצד השולחן שהחל מאמש ניתן להסיר ממנו 13 כיסאות, זה שעליו עדיין בקבוק אחד למען כפיר בן עשרה חודשים שנותר מאחור עמוק במרתפי החמאס.
"הממשלה צריכה להוכיח שהיא ראויה לעם הזה"
שעות לפני תחילת המהלך, בכיכר עוד התהלכו בפנים שמחות-חמוצות: חלק מבני המשפחות של אלו שאינם ברשימת החוזרים. הם ניסו להיות פוליטקלי קורקט בריאיונות שפיזרו לתקשורת, אך לא הצליחו להסתיר את אכזבתם. "אין פה בכלל שאלה שקודם כל הילדים חייבים לחזור ראשונים, ואני מאוד שמח שהם חוזרים", אמר ל-ynet לירון שרעבי ששני אחיו אלי ויוסי שרעבי נמצאים בשבי החמאס.
"אסור שיישארו מאחור עוד 180 רון ארדים אחרי העסקה הזו, כל עוד אפשר לבצע עסקה עוד עסקה אין שאלה בכלל"
שרעבי התייחס גם לעובדה שלצד שמחת המשפחות שאנשיהם שוחררו, ישנן משפחות בישראל שמציף אותן כאב, משום שמחבלים שפגעו בבני משפחה שלהם משתחררים. "אני מבין את הכאב, אבל אומר להם שיש להם שתי אפשרויות - או לפתוח אל ג'זירה ולראות את המחבלים שמחים או לפתוח ynet או כל ערוץ ישראלי ולראות את שמחת המשפחות שילדיהם שבים הביתה אחרי 49 ימים", אמר אתמול שרעבי.
5 צפייה בגלריה
"הילדים חייבים לחזור ראשונים". לירון שרעבי, ששני אחיו נחטפו לעזה
(צילום: רועי רובינשטיין)
שרעבי, שיודע ששני אחיו ככל הנראה לא ישובו בעסקה הזו, פנה לראשי המדינה ואמר כי הטיפול בחמאס יכול לחכות. "אנחנו מצפים לשובם של כולם. אסור שיישארו מאחור עוד 180 רון ארדים אחרי העסקה הזו, כל עוד אפשר לבצע עוד עסקה אין שאלה בכלל".
מלכי שם טוב, אביו של עומר שחטוף בעזה ולא צפוי להשתחרר במסגרת העסקה הנוכחית הסתובב גם הוא בכיכר. בין חיבוק לראיון ניסה אפילו לחייך, אבל זה לא ממש הצליח לו . כששאלתי אותו מה התחושות שלו ענה בצורה מעט פילוסופית: "הרבה פעמים אנחנו אומרים בחיים שהתחושות מעורבות, אבל זו אחת הפעמים שאני חש את זה בעוצמה הכי גבוהה. מצד אחד ברור שאנחנו שמחים עבור המשפחות שיקבלו היום את האהובים שלהם בחזרה, הם חלק מהמטה שלנו. מצד שני זה קשה מאוד, הלוואי שעומר היה מתחת לגיל 18 עכשיו והוא היה ברשימה הזו".
שלי, אשתו, ביקשה מהסובבים שלא ינטשו אותם בעקבות השחרור החלקי, שימשיכו להגיע: "אסור שזה יירד מסדר העדיפויות, כולם צריכים לבוא ולצעוק איתנו יחד כי אין זכות קיום למדינה אם האזרחים האלו לא חוזרים הביתה. כולם, כולל אברה מנגיסטו הדר גולדין ואורון שאול, המדינה והממשלה צריכות להוכיח שהן ראויות לעם הזה".
"ראיתי שלט 'זה יכל להיות הילד שלך', מאז אני כאן"
אתמול בסביבות השעה 16:30 הגיע לכיכר השר בני גנץ, שעבר בין אוהלי הקהילות שניצבים בכיכר עד שהגיע לאוהל הגדול בחלקה המערבי בו ישנות המשפחות כבר שבועות. "השבת הזו היא שבת שאנו מקבלים ברגשות מעורבים", אמר גנץ לנוכחים. "בעודנו כאן, 13 מהחטופים חוזרים הביתה, ולי היה חשוב להיות פה במקום הזה להיות עם האנשים שהחשש והכאב עוד מלווים אותם. אנחנו יחד איתכם נמשיך בנחישות עד שנחזיר את כולם הביתה בשלום".
גבריאל אזטרובסקי הארגנטינאי מערוץ A24, שעלה ארצה רק לפני מספר שנים, לא האמין שתוך זמן כה קצר הוא יספר לצופיו על המלחמה הקשה במזרח התיכון. חמוש הדיסקית המוכרת לכולנו בימים אלו, הוא התהלך בין האנשים ניסה להביא את הקולות מישראל למולדתו.
"הערב אנחנו מחייכים מעט, בשבילם ומחר בבוקר נקום ללא החיוך ונמשיך לתמוך ולהיאבק"
"יש התעניינות גדולה בסיפור הזה בארגנטינה", הוא סיפר והודה כי לא חשב שכך יהיה המצב. "חשבתי שהדיווחים יהיו קצרים כמו שאנו רואים במדינות אחרות בדרום אמריקה כמו צ'ילה, אבל בארגנטינה יש התעניינות גדולה, אולי זה בגלל ש-21 מהחטופים מחזיקים גם באזרחות ארגנטינאית, כולל התינוק כפיר ואולי זה בגלל שהקהילה של הארגנטינאים בישראל גדולה".
5 צפייה בגלריה
גבריאל אסטרובסקי, שדר ערוץ A24 הארגנטינאי, בכיכר החטופים. "יש התעניינות גדולה בסיפור הזה בארגנטינה"
(צילום: רועי רובינשטיין)
כמעט בכל שפה ניסו הכתבים הזרים לטווח לצופיהם את התחושה המוזרה שנכחה במקום, את השמחה העצורה של האזרחים שעימם דיברו בשידור חי פעם אחר פעם. והישראלים? הגיעו בחולצות המאבק, שרו עם זהבה בן על איך אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא והתראיינו, רגע כאמור לפני שאצו לביתם לראות את פלא השיבה במקלטים.
"לפני שבועיים ראיתי שלט ברחוב: 'זה יכל להיות הילד שלך'. מאז אני כאן כל יום", סיפרה דנה גלזר התל אביבית. "אני מרגישה שאי אפשר לחזור לשגרה ולשבת בכיף עם הילדים. אז נכון, אני לא דיפלומטית אבל אני רוצה שבני המשפחות שביקשו שנגיע לתמוך ידעו שאנחנו לא נחזור לשגרה, לא אדישים למצב. הערב אנחנו מחייכים מעט, בשבילם ומחר בבוקר נקום ללא החיוך ונמשיך לתמוך ולהיאבק".
5 צפייה בגלריה
"אנחנו חייבים להאמין שהם כולם יחזרו, אחרת נישבר". שרון כהן ויערית עובדיה
(צילום: רועי רובינשטיין)
שרון כהן, שהגיעה מכפר סבא עטופה בדגל ישראל סיפרה כי היא מתהלכת בעירה כל יום עם שלטים ומגיעה לכיכר בסופי השבוע. "יש לי נכדה בסורוקה שתקבל את החטופים, זה מרגש אותי. למרות שאני רוצה שיהיו יותר אנשים ברחובות, כמו שאנחנו כעם יודעים לעמוד דקה דומייה לנופלים כל אחד יכול לבוא בכל יום לרבע שעה, לעמוד עם שלט ודגל ולהזכיר לכולם שכל אחד מהם חייב לחזור. אנחנו חייבים להאמין שהם כולם יחזרו, אחרת נישבר".
בין ההמונים קשה היה לפספס אדם אחד שהגיע בבגדי ליצן והחזיק את תמונותיהם של אביב אשר ויהל, שלא חזרו בפעימה הזו. "סבא של יהל היה איתי בכיתה", הוא סיפר בעודו עומד ליד מיצג מיוחד שהוקם במקום עם דובונים למען הילדים החטופים.
5 צפייה בגלריה
"אני רק רוצה שהילדים יחזרו כדי שאוכל לשעשע אותם". כיכר החטופים, אתמול
(צילום: רועי רובינשטיין)
"אני בא כל יום מחופש ועם פוסטרים של ילדים אחרים ואעשה כך עד שיחזרו. זה הביטוי שלי ואני רק רוצה שהם יחזרו ואוכל לשעשע אותם מהר".
אמש, שעון החול התקוע שב לעבוד והטיל עוד גרגירי חול על האדמה שיצרו תל שסביבו הודלקו נרות. ילד צעיר שעבר שם עם אביו שאל אותו בתמימות ששמורה רק לילדים כמה גבוה יכול התל ההוא לגדול ומתי ייפסק טפטוף הגרגירים ממנו? את התשובה כולנו יודעים, כשהאחרון החטופים שוב יצעד חופשי, אולי בכיכר.
