היה זה אחד השבועות המטלטלים שחוותה ישראל בעת האחרונה – שבוע שנע בין שיאי אופטימיות נוכח תמורות אסטרטגיות ובראשן פסגת הנגב, לבין סדרת הפיגועים הקשים ששיקפו איומים פנימיים ותיקים, לצד כאלה חדשים ורבי עוצמה, כשבמוקד טרור דאעש שמקודם על ידי אזרחים ישראלים ערבים ומאיים לערער את מרקם היחסים הרעוע ממילא בין שתי החברות במדינה.
ארבע תובנות עמוקות עולות מהשבוע הדרמטי שחלף. הראשונה, היפוך יוצרות שמסתמן בדינמיקת האיומים הפנימיים. אם בעבר האווירה בציבור הערבי בישראל הותססה בשל הסלמה במערכת הפלסטינית, הרי שבשבוע האחרון ערבים אזרחי ישראל מהווים חוד החנית של המתח הביטחוני שמקרין בהדרגה על השטחים וירושלים.
שנית, ניכר כי גם לשלום הכלכלי, המדיניות שעליה נסמכת ישראל בשנים האחרונות מול הפלסטינים, יש תקרת זכוכית, וכי מדובר בגישה יעילה לצורך בלימת הסלמה צבאית או התקוממות עממית, אך הרבה פחות מול גל מפגעים בודדים.
התובנה השלישית קשורה באופן שבו חמאס כופה ביעילות ובאופן אירוני בידול על ישראל: מקפיד לשמר רגיעה בעזה תוך מיצוי המחוות האזרחיות חסרות התקדים מצד ישראל מאז תום מבצע שומר החומות, אך מקדם ללא הגבלה טרור והסתה ביהודה ושומרון, בירושלים ובישראל, מבלי שניצבים מולם איומים או אזהרות כלשהם.
התובנה הרביעית היא שישראל אכן הצליחה בהפרדה בין יחסיה עם העולם הערבי למדיניותה מול הפלסטינים. ההתקדמות הדרמטית בקשרים עם מדינות האזור אכן מתרחשת ללא קשר לנעשה בשטחים ולמרות הקיפאון מול הפלסטינים, אולם גורמים קיצוניים מקרבם ממחישים שניתן לפגוע בעורף הרך של ישראל, גם כאשר זו חשה שביעות רצון מהשיפור במעמדה האסטרטגי.
עמוס גלעדצילום: אלכס קולומויסקיישראל נדרשת להמשיך ולשמר רגיעה במערכת הפלסטינית נוכח הצורך למקד את מרב המאמץ והקשב באיום האיראני. עם זאת הכרחי לפתח חשיבה אסטרטגית מפוכחת וארוכת טווח כלפי המערכת הפלסטינית. מצד אחד, להבין כי המשך הדבקות בקיום שקט בכל מחיר בעזה ושיפור המצב האזרחי באזור מחזק לאורך זמן את חמאס ולא יחולל קסם כלשהו שיביא ל"החלדתו", כפי שנטו רבים בעבר לחשוב לגבי חיזבאללה.
מהצד השני, להפנים את החשיבות של שימור יציבות הרשות ביהודה ושומרון, תוך בחינת אפשרות לקידום שיח מדיני עימה. הדבר עשוי לממש הישג רב-ממדי: להפחית את הלחצים הבינלאומיים הצפויים על ישראל, בעיקר מצד הממשל האמריקני; לחזק ולהחריב את הקשר עם מדינות האזור; ובעיקר – לבלום את התהליך האיטי והמתמשך של גלישה למציאות לא מתוכננת ולא רצויה של מדינה אחת.
ד"ר מיכאל מילשטייןנקודה קריטית אחרת נוגעת ליחסי יהודים וערבים בישראל. הפיגועים בבאר שבע ובחדרה נבעו מהסתה הרווחת בקבוצת שוליים בחברה הערבית, אך מייצגים בעיות יסוד שעלולות להפוך לאיומים אסטרטגיים, ובראשם התרופפות משילות המדינה בציבור הערבי, חולשת ההנהגות המקומיות, משבר הדור הצעיר וגלישת הפשיעה והאלימות מהמרחב הפלילי הערבי לממד הלאומני, תוך פגיעה גם בציבור היהודי.
שנה לאחר אירועי מאי, ניצבות שתי החברות בצומת היסטורי: בין אפשרות להמשיך ולקדם את פרויקט ההשתלבות וההשתנות התקדימי שמנהיגה רע"מ, ואשר עשוי לעצב מחדש וטוב יותר את יחסי שתי החברות במדינה, לבין הידרדרות להתנגשות שעלולה להאפיל אף על זאת שהתרחשה בשנה שעברה ולא ליפול מהאתגרים החיצוניים שעימם מתמודדת ישראל.
- אלוף (מיל') עמוס גלעד משמש ראש המכון למדיניות ולאסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן. ד"ר מיכאל מילשטיין משמש ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
