החיפוש והמרדף הארוך של שני צדי המפה הפוליטית אחר שובר שוויון מובילים בימים האחרונים את צוותי השטח והקמפיין של המפלגות ליצירתיות מסוג אחר. ניתוח מדוקדק של מסקנות וטעויות מסיבובים קודמים, גיבוש קווים חדשניים בנקודות התורפה ושינויים לעיתים מרחיקי לכת, בדרך ליום הבחירות הגורלי.
כובד האחריות מונח בשבועות האחרונים בעיקר על המפלגה הגדולה בכנסת - הליכוד, לא רק מפני ששני מנדטים מפרידים כבר תקופה ארוכה מאוד בינה ובין שלטון, אלא גם משום שהעומד בראשה, בנימין נתניהו, מגיע למערכה לראשונה בעשורים האחרונים מעמדה קשה יותר כראש אופוזיציה ולא כראש ממשלה מכהן.
מטבע הדברים, הרגישות במקרה הזה גבוהה הרבה יותר ודורשת פניה לכיוונים אחרים. שתי נקודות מרכזיות עומדות כרגע על השולחן מבחינת הליכוד ויכולות להוות משתנה מכריע - האחת: אחוזי הצבעה נמוכים, אפילו קריסה של אחוזי ההצבעה במגזר הערבי שהם נמוכים ממילא; והשנייה: איתמר בן גביר.
בליכוד אומרים כי המערכה המתנהלת בין בן גביר לסמוטריץ׳ בימים האחרונים אמנם חשובה, אך שולית ביחס למערכת הבחירות ולתפקיד שיכול להיות לבן גביר בתוכה. נתניהו, כך לפי בכירים בליכוד, סבור שבן גביר הוא השחקן הימני היחיד כיום שיודע לעורר את המחנה, תפקיד שהיה שמור רק לנתניהו עד עכשיו, ובעיקר להוציא מהבתים מצביעי ימין אדישים שלא באו להצביע. במקרה כזה, בן גביר למעשה מגדיל את הגוש ויכול לספק את שובר השוויון הדרוש.
אלא שבדרך יש לא מעט סכנות. זה לא רק שבן גביר יתעצם על חשבון הליכוד. את נתניהו הרי לא מעניין אם מאי גולן תהיה בכנסת הבאה או לא, אם זה מה שישפיע על יכולתו לקבל את ראשות הממשלה. הבעיה היא שבן גביר חזק ומודע לכוחו הוא כאב ראש על בסיס שעתי עבור נתניהו, והתלות שתתפתח בו עלולה להיות בעייתית.
נתניהו לא רוצה לנפח את יו"ר עוצמה יהודית לממדים לא פרופורציונליים, ומצד שני מבין שהוא היחיד בעל פוטנציאל לייצר משוואה חדשה. האסטרטגיה הסופית בהקשר של בן גביר לא גובשה עדיין, וכמו תמיד הדברים יקרו תוך כדי תנועה. בינתיים מתייחסים אליו כאל סוג של מלכוד.
מערכת היחסים המעורערת בין לפיד לליברמן עשויה לגרור השלכות ברגעים הקריטיים שאחרי הבחירות
ליברמן אתמול באולפן ynet
(צילום: נויל האריס)
מלכוד נוסף ניכר בימים האחרונים גם בצד השני של המפה. ראש הממשלה יאיר לפיד מביט מהצד בקרב הענקים המתחולל בין יו"ר הסתדרות יפה בן דויד לשר האוצר אביגדור ליברמן, ובמרכזו רפורמה גדולה במערכת החינוך ותוצאה עגומה של שביתה אפשרית ב-1 בספטמבר. בכל מקרה אחר, לפיד כבר מזמן היה נכנס לתמונה מתוקף תפקידו ומבקש להתערב. אבל לא במקרה של ליברמן, שם הסיפור ממילא מתוח. גורמים פוליטיים אומרים שהמצב הגיע עד כדי נתק בין השניים.
לאורך השבוע האחרון פיזר ליברמן מסרים ללפיד ולפיהם אם הוא רוצה להתערב, עליו לפטר אותו קודם. זהו מסר שמגלם הרבה מעבר למה ששומעים. יש הטוענים שמערכת היחסים המעורערת בין ראש הממשלה לשר האוצר עשויה לגרור השלכות ברגעים הקריטיים שאחרי הבחירות.
