כבר יותר מדי שנים אנחנו חיים בישראבלוף. שורה אינסופית של הקצבות ומענקים וטריקים ושטיקים ומסלולים עלומים להעברת כספים כדי לא רק לאפשר אלא גם לעודד את ההשתמטות ההמונית של אברכים וכאלה שמתחזים לאברכים. וכל זה קורה כאשר מדי שנה בשנה עולה מספרם המוחלט של המשתמטים וגם של אחוז המשתמטים מבני כל מחזור גיוס. כבר שנים שהקואליציות, כל הקואליציות, נכנעות לסחטנות, אין מילה טובה יותר, שמאלצת את הרוב להיכנע למיעוט.
יש מי שיטען שההחלטה צריכה להיות פוליטית. לא שיפוטית. יש מספיק טענות טובות נגד האקטיביזם השיפוטי. לא הפעם
יש מי שיטען שההחלטה צריכה להיות פוליטית. לא שיפוטית. יש מספיק טענות טובות נגד האקטיביזם השיפוטי. לא הפעם. משום שהחלטת בג"ץ היא לא רק סבירה, היא לא רק מתבקשת, היא גם זו שמייצגת הן את רצון הרוב ואת האינטרס הלאומי. המצב שהלך והתפתח בעשורים האחרונים היה אקטיביזם פוליטי דורסני. הסדרי הפטור הפכו את ישראל למיעוטוקרטיה. המיעוט כפה את דעתו בכפייה. החלטת בג"ץ היא ניסיון להחזיר את ישראל למסלול של דמוקרטיה.
הכדור בידי הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. המצב המשפטי, נכון לעכשיו, לא מאפשר לפוקד, כהגדרתו בחוק, להמשיך במתן פטורים, ולא מאפשר למשרד האוצר להמשיך בתקצוב ישיבות המשתמטים. אין יותר הסדרים. אין עוד "גיל פטור". הכל נגמר. האם זה אומר שהחל מהימים הקרובים נראה אלפי אברכים בגיל גיוס מתייצבים בלשכות הגיוס? אין סיכוי. האם נראה גיוס המוני של שוטרים צבאיים שינסו לכפות את הגיוס? גם זה לא יקרה.
הדרך היחידה לשנות את המצב היא תקציבית וכלכלית. כאשר יהיה ברור שחגיגת שחיתות ההקצבות הסתיימה, כאשר הישיבות יעמדו מול שוקת שבורה, כאשר אברכים בני 18 יראו שהאתנן החודשי לא הגיע לחשבון הבנק – יתחיל תהליך שינוי. שום דבר לא יקרה מהיום למחר. החיפזון מהשטן. עשרות שנים נבנה מנגנון ההשתמטות המושחת, האנטי־לאומי, האנטי־ציוני, האנטי־יהודי, תוך כדי הונאה שמדובר בהלכה יהודית ובמסורת יהודית. הגמילה מההתמכרות מהמצב הקודם תיקח זמן. לשם כך יש צורך בממשלה שמסוגלת להתמודד עם המשימה. אין ממשלה כזאת. יש ממשלה שרוצה להמשיך במצב הקודם. מולה ניצב בג"ץ. מולה ניצב הרוב. מולה ניצב הרחוב. וכולם אומרים לא עוד.
החלטת בג"ץ היא ציון דרך חשוב. אבל רק ציון דרך. ישראל לא יכולה לאפשר לעצמה להפסיד במאבק הזה.
פורסם לראשונה: 12:13, 25.06.24
