אלירן מזרחי (40) מענתות, לוחם מילואים בחיל ההנדסה הקרבית, נשוי ואב לארבעה, לחם בעזה כחמישה חודשים. ביום שישי האחרון הוא שם קץ לחייו, יומיים לפני שהיה אמור לחזור להילחם ברפיח. כעת, משפחתו מבקשת להכירו כחלל צה"ל ולקיים עבורו הלוויה צבאית.
2 צפייה בגלריה
אלירן מזרחי (40) מענתות לוחם מילואים בחיל ההנדסה הקרבית
אלירן מזרחי (40) מענתות לוחם מילואים בחיל ההנדסה הקרבית
מזרחי ז"ל. "היה מהראשונים שנכנסו לעזה"
הילה גדליהו (37) אחותו של מזרחי סיפרה בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות" על אחיה: "אלירן גויס ב-7 באוקטובר על דעת עצמו עוד לפני שהוא קיבל צו. הוא הגיע לחוד החנית והיה מבין הראשונים שנכנסו לעזה. הוא ראה את כל הגופות של כוחותינו בקיבוצי העוטף. הוא היה אחראי לקחת חלק מהגופות. גם כשהוא נפצע באחד הקרבות, הוא רצה להישאר להילחם בכל זאת. הוא עשה את תפקידו הכי טוב שאפשר".
"הוא היה אור בכל מקום", היא מספרת. "בן אדם עם לב זהב. כשאומרים שלוקחים את הטובים אני מבינה מה זה טוב. כולו נתינה. מציע לכולם עזרה ויש לו מקום לכולם. היה הבן אדם הכי שמח עלי אדמות. כל כך קשה לקבל את זה שהוא יעשה דבר כזה לעצמו. מה הוא חווה שם? מה הוא ראה שם? לאיזו תופת הוא נחשף שגרמה לו לקחת את חייו מבלי לחשוב דקה?".
לדבריה, אחיה הוכר כפוסט טראומטי על ידי משרד הביטחון, אך צה"ל מסרב להכיר בו כחלל ולקיים עבורו לוויה צבאית: "הגיע אתמול אלינו נציג משרד הביטחון והוא אמר שהוא מוכר כנכה משרד הביטחון אבל לא כנכה צה"ל. איך אומרים לנו שהוא אזרח? הוא אפילו לא חזר לעבוד. הפסיכולוג אמר שיש לו פוסט טראומה. האם הוא ירה בעצמו בגלל הצו גיוס היום? אולי. הוא עשה לעצמו מה שהוא עשה בגלל צה"ל ואי אפשר שלא להכיר בו. הוא צריך להיכנס עם ארון קבורה של צה"ל. צה"ל לא יכול להשתמש ולזרוק".
גדליהו אומרת עוד: "זה הזמן לזרוק אותו? להגיד שהוא ייקבר פה במעלה אדומים בחלקה אזרחית? הם מתנערים ממנו. מי שהיה אמור להיכנס היום שוב לרפיח, לא מגיע לו הכרה? למי כן מגיע הכרה אם לא לו? אני רוצה שכל החיילים שנלחמים עכשיו יידעו שיש מי שעומד מאחוריהם והמדינה לוקחת אחריות ויש את צה"ל שמכיר בהם. אי אפשר להשתמש ולזרוק".
שיר (27), אחות נוספת של מזרחי, סיפרה: "אלירן הוא אדם שמח, חייכן, אופטימי ומצחיק. כולם הכירו אותו ואהבו אותו. כולנו בהלם, אף אחד לא מסוגל לקלוט בכלל שהוא לא כאן. בימים שלפני האסון הוא לא דיבר איתי, לא אמר לי כלום, גם לא 'שיר אני אוהב אותך'. אף אחד לא מבין איך זה קרה. חשבנו שאולי הוא עלול למות במלחמה, בשום אופן לא דמיינו שהוא ישים סוף לחיים שלו".
האחות הצעירה מספרת על מודל לחיקוי בשבילה. "הוא היה האדם שכולם מסתכלים עליו, הבן הבכור, המפונק של אמא. הוא תמיד היה פה בשבילנו, אדם של נתינה ואהבה, של צחוק ושל כיף. נותן עצות הכי טובות, שיעורים לחיים. למרות פער הגילים בינינו, הוא תמיד דיבר איתי בגובה העיניים, אני ידעתי שהוא אוהב אותי".
לדברי שיר, לא היו סימנים מחשידים לצעד הקיצוני של אחיה. "ביום שישי הוא שיחק אותה כאילו שהכול טוב, בצהריים הוא נפגש עם חברים ואפילו אכל קובה, ואז הוא אמר שהוא יוצא לסיבוב בים המלח, להתרענן. שם הוא ירה בעצמו".
על משפחתו הגרעינית סיפרה שיר: "אלירן הוא גם אבא מדהים, שניים מארבעת הילדים מתמודדים עם צרכים מיוחדים. הייתה לו הכי הרבה אהבה, סבלנות ונתינה אליהם. הוא כל כך אהב אותם, לקח אותם לכל מקום, טיפל בהם. עד הרגע האחרון הוא עשה צחוקים, אולי ככה הוא התמודד. אולי הוא רק שיחק אותה גיבור, עמוק בפנים הוא היה אדם מת, שבור. הנפש שלו הייתה מרוסקת, הוא כנראה לא יכול היה לשאת יותר את הכאב".
שיר סיפרה עוד: "לא הייתה הלוויה ואנחנו לא יושבים שבעה. כל כך הרבה אנשים מתאבדים בגלל התופת הזאת של המלחמה, ואף אחד לא מדבר על זה. אין לנו נתונים וזה לא על סדר היום. אנחנו נצעק את זה עד שיעשו עם זה משהו. לאחי מגיע להיקבר כמו גיבור - כי זה מה שהוא. היום בדיוק הוא היה אמור לחזור להילחם ברפיח, אז היום הוא כן חייל ואתמול לא? המלחמה הזאת דפקה אותו.
"כל זה קרה לו בגלל המלחמה, בגלל הצבא שעכשיו לא מוכן לקבור אותו. אח שלי גיבור ומגיע לו הכי טוב שיש, מגיע לו שידברו עליו ביום הזיכרון, מגיע לו שימשיכו את המורשת של שמחת החיים שלו. במקום להתאבל, אני נלחמת לקבור אותו. לקבור את אחי הגדול שאני עדיין בכלל לא קולטת שהוא לא פה".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל משתתף בצערה של משפחת מזרחי על מותו הכואב בטרם עת של אלירן ז"ל. אלירן ז"ל התגייס למילואים ופעל רבות במלחמת חרבות ברזל ובשנים קודמות, תקופת שירותו בסדיר ובמילואים תרמה רבות בהתקפה ובהגנה. לאחר בדיקה, נמצא כי אלירן ז"ל לא היה בשירות מילואים פעיל בעת מותו, ועל כן בהתאם לחוק, אינו זכאי ללוויה צבאית ומתוקף כך אינו זכאי לקבורה צבאית".
טרם התקבלה תגובת משרד הביטחון.
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים:
ער"ן בטלפון - 1201 או באתר האינטרנט של סה"ר http://www.sahar.org.il, או headspace.org.il