ההספד של אפרת, אלמנת רנ"ג נעם רז
(צילום: דוברות המשטרה )
הביקורת החריפה - וההספד הכואב: בהלוויית רנ"ג נעם רז, שנהרג בחילופי האש ליד ג'נין ביום שישי, סיפרו כל הסופדים על מעלותיו של לוחם הימ"מ שהציל חיים, ונשאר כל העת צנוע. אבל ההספדים בחלקה המשטרתית בהר הרצל לא היו חפים מביקורת.
הבן בארי, אחד משישה ילדים שנותרו יתומים, השתמש במילים החריפות ביותר ואמר בין היתר: "היה לכם את המקום של הבית. טיל אחד ולא הייתם מסכנים חיים של 50 לוחמים. יושבים שמאלנים שמוכרים את הארץ. איך הגיע מצב שהמחבלים שירו על אבא שלי מגיעים לאותו בית חולים שאבא שלי הגיע?". הוא התייחס בכך לפינויו, של דאוד זביידי, אחיו של זכריא זביידי, לבית החולים רמב"ם, שם מת מפצעיו.
הלוויית לוחם הימ"מ רנ"ג נעם רז
(צילום: דוברות המשטרה )
גם האלמנה אפרת, שאמרה בתחילת ההספד "תודה שבחרת בי להיות אשתך", הזכירה ברמיזה גם את המחלוקות הפוליטיות: "בתקופת הסכמי אוסלו, כשהמנהיגים שלנו קצת שכחו את הקשר שלנו לארץ, המחאה שלך הייתה פשוט בלהוסיף טוב ולבנות". זהו ההספד המלא של האלמנה.
"אני פשוט רוצה לומר לך תודה, כל כך תודה. תודה שזכינו בך. תודה שבחרת בי להיות אשתך. ועל הילדים שהולכים ונהיים דומים לך. תודה על 20 שנים טובות יחד, שזה כל כך הרבה, זה כל כך כל כך מעט. תודה שלימדת אותנו לראות את הטוב הזה, את חצי הכוס המלאה, וגם כשהיא ריקה – אמרת ש'עדיין, בכל זאת יש כוס'. ומבט פנימי שפשוט רואה את העומק, את המכלול, את הדרך, ולכן אף פעם גם לא נתלונן, גם לא כשבאמת כואב. הכול זה בקטנה, רואה מה טוב בזה.
"תודה שלימדת אותנו איך לא ליפול לראייה חיצונית, לראות רק פנימה. שרדת וברחת מכל הגינונים ובטח אתה מתעלף מכל הטררא הזה שעושים לך עכשיו. אבל מה לעשות, בחייך נתת את כולך לעם ישראל, אז הוא בא להגיד תודה. זה בגלל שהיית כל כך צנוע, לא תפסת מעצמך כלום. גם כשעמדת שוב ושוב על הפודיום במירוצים, עם הישגים בהרבה תחומים – חכם ויפה, וכשרוני ואהוב.
"תודה שלימדת אותנו צניעות והסתפקות במועט, ולנסוע באוטובוסים ובטרמפים גם בגילך. לשמוח בבגדים המהוהים שלך, לך לא צריך לקנות כלום חדש. ולאכול את כל האוכל שנשאר במקרר כי לא זורקים אוכל. ותמיד אתה אחרון בתור ודורש שהילדים והאורחים יהיו ראשונים, ולשמוח בטנדר חברותא, ולהכריז שרק מי שרציני 'יש לו טנדר כזה'. זה להגיד ישר 'כן' לכל מי שצריך עזרה, לא משנה המקום או השעה או במה מדובר, זה מיושרה פנימית, מאמת. 'מי יעלה בהר ה'? נקי כפיים ובר לבב, אשר לא נשא לשווא נפשו ולא נשבע למרמה. גם אם אגור באוהליך, הולך תמים ופעל צדק, דובר אמת בלבבו, לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רע'. 20 שנה אני חושבת שהמזמורים האלה נכתבו עליך.
"תודה שלימדת אותנו מה זה כוח רצון, התמדה ונחישות, עם אפס ויתור עצמי. לדף היומי, או כמו שקראת לו 'המרדף היומי'. לא מוותר אפילו אחרי יום אימונים מפרך. בשעת לילה מאוחרת או קם מוקדם בבוקר אפילו אחרי שבקושי ישנת, קם תמיד בזינוק. משאיר מיטה מסודרת. זה לקום לוותיקין שנים, זה הרבה ספרי תהילים שסיימת. מאז גיל 4, שהחלטת שלך לא יקראו שמן - הקפדה על הכושר בכל חלון זמן פנוי, גם ברוח הקפואה בקידה, גם אם זה מאוחר בלילה אחרי יום עמוס, או פשוט לקום לפני השמש – העיקר להספיק עוד. זה זמן נעם, לנצל כל דקה. חיית מעט ימים, אך הם היו ארוכים ומשמעותיים.
"תודה שידעת ורצית להתמסר אלינו לגמרי, למרות ועם העבודה. לא משנה מה עברתי באותו יום, ברגע שהגעת הביתה – עשית כל מה שצריך. ישר לכלים, לכביסות, תיקונים, לקניות. אבל קודם החיבוק החם, הדגדוגים, ההקפצות, ההתגוששויות עם הבנים. אתה נשמה גדולה שלי, ילד עם חיוך גדול, עם המון שנינות והומור, עם לב ענק.
"תודה על החום, האהבה. כמה שמחה הכנסת הביתה. כמה כיבוד הורים להוריך, לכולם. נתת לנו כל כך הרבה יציבות וביטחון, משענת חזקה, מוביל אותנו קדימה, מציב אתגרים, מלמד אותנו להתגבר, ששום קושי הוא לא מכשול. כל הטיולים בפרויקטים המשפחתיים, תכנון העתיד ביומיום. כמה שורשיות – אצלך כל המילים הגדולות של כל הערכים התבטאו מיד במעשים.
"החיבור לאדמה לדוגמה – בתקופת הסכמי אוסלו, כשהמנהיגים שלנו קצת שכחו את הקשר שלנו לארץ. המחאה שלך הייתה פשוט בלהוסיף טוב ולבנות. להצטרף ליישוב חדש. בשיא החיבור נטעת עצים – דונמים של זיתים וחלומות שכל כך רצית להגשים בכרמי הגפנים. שעות במטע. השמן המשובח שלך זה בטח בגלל כל הזיעה. מי עוד מנקה היום מטע שלם בטוריה. האושר שלך מכל עץ שגדל, אתה מכיר כל עץ. עשינו סיור, הסברת לי על כל עץ ועץ, מה מצבו, מתי הוא ניטע. כמה אושר יש לך מהזיתים הראשונים, מבקבוקי השמן הראשונים, חקלאי אמיתי מחובר לשמיים. האושר שלך מכל טיפת גשם שיורדת. תדעו שאם יש גשם גם אחרי ניסן זה בגללך, שהתפללת כל השנה לתן טל ומטר, לברכה.
"נעם, תודה שבחיים האלה איתך לימדת אותנו מי אנחנו, למה אנחנו. בזכותך החיים שלנו הפכו למלאי משמעות. אתה כל הזמן אמרת ש'סוסים מנצחים לא מחליפים'. אנחנו לא מחליפים אותך. רוצים אותך. הלב נקרע מגעגועים ואהבה. רוצים עוד מהטוב שלך בעולם, להשתדל להוסיף מאורך עוד ועוד. תמיד היית קרוב-קרוב לשם, עכשיו עוד יותר. בקש ממנו 'תן עוז לעמך'. וגם כוח לכולנו, למשפחה, לילדים, ולי".
