חוק הרבנים מבקש להעניק לשר הדתות כוח לתקצב את המועצות הדתיות ללא תלות ברשויות המקומיות. היום אמורה לאשר ועדת חוקה של הכנסת את הצעת החוק לקראת קריאות שנייה ושלישית. במרכז החוק עומדת העברת הכוח מהרשויות המקומיות לשר בירושלים: מינוי רבני ערים, רבני שכונות ובלניות יעבור מנבחרי הציבור המקומיים לידי השר לשירותי דת, שיוכל לקבוע תקנים ולממן אותם ישירות, ללא אישור משרד האוצר. התעקשות הממשלה לקדם את החוק בכל מחיר, חרף ההתנגדויות שעורר, חושפת את מטרתו האמיתית - הרחבת כוחו של שר הדתות בחלוקת משרות לאנשי שלומו.
כיום, הרשויות המקומיות משתתפות במימון שירותי הדת בתחומן ביחס של 1.5 לכל שקל ממשלתי. החוק החדש מבקש לאפשר לממשלה להעביר תקציבים נוספים למימון שכר ותקנים, מבלי שהרשויות המקומיות יידרשו להגדיל את המימון. לכאורה זה נשמע חיובי - הקלה בנטל על הרשויות המקומיות. בפועל, זהו צעד נוסף בהעברת השליטה לידי השר ומשרדו בירושלים.
הניסיון מלמד שדווקא האפשרות לבחור והתאמה לקהילה מחזקים את הקשר למסורת היהודית. המונופול והכפייה, לעומת זאת, מרחיקים את הציבור
כאשר השר יוכל להעביר תקציבים ללא מנגנוני איזון, הוא יכתיב את אופי שירותי הדת בכל עיר. במקום שמועצת עיר תמנה את רב העיר בהתאם לצרכי הקהילה, נראה הנחתות מלמעלה והחלטות הרחק מהעין הציבורית.
ריכוזיות כזו תעמיק את הנתק בין הציבור ליהדות. בארגון שלנו אנו עדים יום יום לתוצאות המונופול של הרבנות. זוגות רבים פונים אלינו בחיפוש אחר יהדות משמעותית, שמחברת ולא מרחיקה, שמכבדת את אורח חייהם. הניסיון מלמד שדווקא האפשרות לבחור והתאמה לקהילה מחזקים את הקשר למסורת היהודית. המונופול והכפייה, לעומת זאת, מרחיקים את הציבור.
וכך מקום המדינה, כספי המיסים של כולנו ממנים את שירותי הדת הממלכתיים של הרבנות - שירותים המבטאים יהדות מסוגרת ומחמירה, המבוססת על פרשנות הלכתית קיצונית.
אותו ציבור שמעוניין ביהדות סובלנית יותר נדרש לשלם עליה מכיסו. החוק החדש שמעביר כוח נוסף לשר צפוי להחמיר את חוסר השיוויון הזה, בו שירותי דת מחמירים ממומנים מהכיס הציבורי, ואלו החפצים בשירותי דת סובלניים נדרשים לממן אותם בכוחות עצמם. כך, הריכוזיות צפויה להקשות על הרשויות לספק שירותי דת מותאמים, ובפועל היא תעמיק את אי השיוויון בין הקהילות השונות.
רבקה ארביבצילום: אביר סולטןבמקום לאפשר שירותי דת מגוונים ומותאמים לקהילות, במשרד לשירותי דת מעדיפים ג'ובים ושליטה. אל תתבלבלו - אלו לא פני היהדות. אלו פניהם של מי שרואים בה קרדום לחפור בו. אם הממשלה הייתה באמת מעוניינת לחזק את הקשר של הציבור ליהדות, היא הייתה פועלת בכיוון ההפוך - מאפשרת לקהילות להוביל ונותנת מרחב לצמיחה של יהדות מקומית ואותנטית. דווקא הביזור והגיוון, ולא המונופול והכפייה, הם שיחברו מחדש את הציבור למסורת היהודית.
הכותבת היא מנכ"לית ארגון "חופות"
