שבוע לפני שחגג יום הולדת שבע, אימו של אסף אמתי העירה אותו מהשינה, סיפרה לו שאביו נהרג בלבנון ומיד לאחר מכן הוסיפה: "החיים ממשיכים כרגיל".
רס"מ ירון אמתי ז"ל היה חובש קרבי במילואים בחטיבת הצנחנים. הוא נהרג במלחמת לבנון השנייה בגיל 45, והיה להרוג המבוגר ביותר במלחמה. לצידו נפל רס"ל פיוטר ישראל אוחוטסקי, שניהם נהרגו שעות לפני הפסקת האש. ירון אמתי הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. "בסיום השבעה, מיד אחרי שעלינו לבית העלמין, חגגו לי יום הולדת. המשכנו לחיות", מספר אסף, בן הזקונים של ירון, שיסיים היום (חמישי) את קורס הקצינים הקרביים בבה"ד 1 וישוב לסיירת הצנחנים כמפקד צוות.
3 צפייה בגלריה
ירון אמתי עם אסף הקטן. "אם הייתי פוגש אותו היום הייתי אומר לו שאני גאה בו"
(צילום מתוך האלבום המשפחתי)
בשום שלב בחייו לא היה לו ספק היכן הוא ישרת. "בכיתה ט' הייתי עם חברים בטיול ברמת הגולן ואמרתי להם: 'יהיה לי צוות אמתי בסיירת צנחנים'. ידעתי מגיל צעיר לאן אני מתגייס, וכמובן זה הרבה בעקבות אבא שלי. הסיפורים שלו מהצבא דווקא היו מצחיקים נורא, פחות קרביים, ואהבתי את זה. מאז שהייתי קטן גם גדלתי על חברות של צוות. החברים של אבא שלי תמיד היו שם, גם אחרי שהוא נהרג. החבר הכי טוב שלו נתן לי את כנפי הצניחה שלו, והחברים האלה יגיעו גם היום בהרכב מלא לטקס", הוא מספר.
אסף מתרגש מאוד מסיום המסלול. "לא היה פשוט לעשות את זה בלי אבא", הוא מודה, "אני מקווה שזה מה שאבא דמיין - שאהיה קצין. הגישה של ההורים שלי היא לקבל את הדרך של הילדים, את מה שאנחנו חושבים ומרגישים, אז אני מעריך שכן. דווקא עכשיו, כשאני לקראת סיום הקורס, אני חושב הרבה על אמא. ומעבר לכל יש בי גאווה".
התמונה האחרונה של אסף עם אביו סמלית ביותר: האבא במדים, הילד הולך בעקבותיו. "התמונה צולמה באחת מהכניסות והיציאות של אבא שלי מלבנון", הוא משחזר, "הוא התקשר לאמא שלי ואמר לה שהוא חייב לראות את הילדים. אמא שלי חששה ואמרה לו שיש קטיושות, אז הוא המציא 'מסלול ללא קטיושות' ונסענו אליו. אני זוכר ששיחקתי דמקה עם חבר שלו ותליתי בחדר של אבא ציור שציירתי". ארבעה ימים לאחר שצולמה התמונה נהרג ירון מאש כוחותינו.
ירון אמתי ביקש להמשיך ולשרת ביחידה קרבית במילואים למרות גילו. כששאלו אותו למה, הוא נהג לענות: אלטרואיזם טהור. "כשאבא שלי נכנס ללבנון, הוא ואמא דיברו גם על זה שאולי הוא לא יחזור", מספר אסף, "הוא אפילו השאיר את מפתחות הרכב מחוץ ללבנון. השירות הקרבי, עם כל הסיכונים שכרוכים בו, זאת החלטה שאבא שלי קיבל מתוך מודעות מלאה. אם הייתי פוגש אותו היום הייתי אומר לו שאני גאה בו, מאמין בהחלטה שלו לשרת גם אם הוא ידע שהוא לא יחזור וכל המשתמע מכך. כשאני התגייסתי היו לאמא שלי חששות. היא נתנה לי פקודה שאי אפשר לבצע: 'אתה מגיע עד הגדר, לא מעבר'. אבל היא מבינה שזאת ההחלטה שאני קיבלתי, זה שלי".
אמתי מסכם: "חשוב לי להראות שאפשר להגיע לכל מקום שנרצה. וגם אם הדרך מאוד לא פשוטה - צריך לבחור בחיים".
