טייס חיל האוויר ואל על לשעבר, יונתן אטקס, הלך לעולמו בגיל 88. אטקס היה שבוי המלחמה היחיד במבצע קדש (מלחמת סיני).
אטקס, יליד קריית מוצקין, התגורר בחיפה בילדותו ושירת כטייס קרב בחיל האוויר. בנובמבר 1956, כשהוא בן 21, נשלח למשימה של רביעיית מטוסי המוסטנג שמטרתה הייתה לפגוע בשני תותחי חוף בראס נצרני שחסמו שיט אוניות במצרי טיראן. המטוס עליו היה יורט בשעות הצהריים על ידי המצרים ואטקס נפצע ברגלו, איבד דם רב ונאלץ לבצע נחיתת חירום.
בשעות הערב הגיעו אליו המצרים - ולקחו אותו לשבי. הוא נחקר בבונקר הפיקוד של ראס נצרני ולאחר מכן קיבל טיפול רפואי ראשוני בשארם א-שייח. אחרי יומיים הועבר אטקס לקהיר שם, לפי עדויותיו, התעללו בו באמצעות מכות חשמל והרעבה. שלושה חודשים לאחר שישב בשבי בקהיר, במסגרת חילופי שבויים בין ישראל למצרים, הוחזר אטקס לישראל.
אטקס המשיך לשרת כטייס בחיל האוויר עד מבצע של"ג ולימים עשה הסבה לטייס אזרחי והיה טייס בחברת אל על. בשנת 1977 זכה אטקס להיות הקברניט בטיסה 443 לקהיר של אל על, הטיסה הראשונה של החברה לבירה המצרית. הוא הטיס את חברי המשלחת הישראלית לוועידת קהיר.
לפני כשנה כתבה מיכל, בתו: "מלווה את אבי, יונתן אטקס, בפעם השלישית למפגש פדויי שבי של חיל האוויר. שנינו מתרגשים כל פעם מחדש. אבא שלי נפל בשבי המצרי במבצע קדש ב-2 בנובמבר 1956, שלושה ימים לאחר שחגג יום הולדת 21, אבא תמיד דיבר וסיפר על השבי, לא הסתיר את הזוועות והעינויים, אבל תמיד עם הומור וחיוך".
בטקסט, שרלוונטי גם למציאות כיום, הוסיפה: "היום אני מבינה היטב שהשבי משאיר צלקות, גם אם הן לא נראות לעין. במפגש נכחו פדויי שבי, כל אחד וסיפורו, כל אחד עולם ומלואו. אבי הוא זקן השבט, הטייס הראשון שנפל בשבי ולצערי היו עוד אחריו".
היא ציינה אז, בטקסט שנכתב לפני 7 באוקטובר: "כולי תקוה שלחבורה המכובדת שפגשתי אתמול לא יצטרף לעולם אף אחד. תודה לחיל האויר, לאלוף תומר בר, לקצינות הנפגעים על אירוע מכובד ומרגש ותודה ענקית לאבא שלי שמזמין אותי להצטרף אליו (הוא יודע שכקצינה לשעבר בחיל האוויר, החיל אצלי בנשמה)".
