פיגוע הדריסה בירושלים ביום שישי האחרון, שבו נרצחו שלושה בני אדם - שניים מהם ילדים, הוא תזכורת נוספת לכך שעיר הבירה שלנו היא הבטן הרכה של ישראל. המחבלים מודעים לכך ובשלב זה אין פתרון מבצעי ל-350 עד 400 אלף אזרחים בעלי תעודות זהות ישראליות הזוכים לחופש תנועה מלא ומגבלות פעולה של השב"כ והמשטרה בהשוואה לשטחים.
עשרה נרצחים מתחילת השנה הם מחיר כבד מאוד. הכרזה על מבצע חומת מגן 2 בשליפה לא תייצר את הפתרון. ממשלה רצינית לא מתנהלת בשליפה של השר האחראי על מבצע כל כך משמעותי מבלי שהתייעץ עם הקבינט וגורמי הביטחון הרלוונטיים. לא בכדי תידרך גורם מדיני בכיר נגדו וקבע בנחרצות כי לא מכריזים על מבצע על מדרכה בזירת פיגוע.
הביקורת מופנית גם לכל מי שקוראים לחיילי מילואים לסרב פקודה, הם חסרי אחריות. ראוי שיזכרו ש-66 גדודי מילואים יתגייסו השנה, כמו בכל שנה, כדי להגן על כולנו מגל הטרור. לעומתם, הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט משמיע קול שפוי: קריאה למרי אזרחי פירושה לעבור את הגבול, כי הדבר קורא לאזרחים לעבור על החוק.
יסלח לי הרמטכ"ל הרצי הלוי, אבל האירוע הזה גדול מכדי להשאיר אותו על כתפי המג"דים במילואים. הם מתמודדים עם לחצים כבדים. הרמטכ"ל חייב לאמר את דברו, השתיקה שלו מחלישה את צה"ל.
היום יתכנס הקבינט הביטחוני לדיון שנקבע מראש לפני שבוע, לא בעקבות הפיגוע הקטלני, והנושא יעלה לדיון. בן גביר יאמר שם שלא התכוון לפעולה הדומה לזו של צה"ל ב-2002 אלא לריכוז מאמץ בנושא אמל"ח, יעדי טרור, חומרי הסתה והריסות בתים.
נציג השב"כ יספר בדיון על המעצרים שבוצעו בסוף השבוע בקרב קרובי משפחתו של המחבל ומהם לא ניתן היה לעלות עליו מבעוד מועד. מדובר במפגע בן 31, אב לשלושה, שסבל מבעיות נפשיות ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי, אבל כל זה לא אמור להיות בגדר נסיבות מקילות. להפך, העובדה מלמדת על ההסתה המטורפת נגד ישראל שגורמת לאזרח בעל תעודת זהות כחולה לקחת את הרכב, לדהור ולדרוס שלושה בני אדם בתחנת אוטובוס.
מול הטירוף הזה אין באמת פתרון, גם לא טכנולוגי, שיכול אולי לשבש חלק מהפעילות ברשתות. הסכסוך עתיק היומין בין הישראלים לפלסטינים מתודלק עכשיו לא רק בהסתה פרועה ומתבטא ביום-יום גם בנפגעים רבים. מאז תחילת גל הטרור הנוכחי במרץ לפני שנה נרצחו כבר 41 ישראלים.
חמישה מחבלים נהרגו בשבוע שעבר ביריחו, לפני כן עוד תשעה בג'נין. ואתמול אף דווח כי פלסטיני נהרג בשומרון על ידי מתנחל. בכל השנה שעברה נהרגו 155 פלסטינים, רובם חמושים, שעסקו בטרור. תחילת השנה אינה מבשרת על שקט, ורק בחודש וחצי האחרון נהרגו עוד 45 פלסטינים.
אלה מספרים שלא נראו כאן מאז סוף האינתיפאדה השנייה. ואם המגמה הזו תימשך, הרי ששנת 2023 צפויה להיות רווית עימותים ונפגעים באופן הרבה יותר משמעותי.
ביהודה ושומרון עוד ניתן למצוא פתרון מבצעי כלשהו לטרור, כמובן גם בעזה, אבל צריך להודות על האמת שבירושלים הפתרון פשוט לא קיים. חופש הפעולה מוגבל, חופש התנועה של האזרחים מלא, יש היקפים גדולים של נשק ‑ ואין מודיעין. לכל זה יש להוסיף את הסכסוכים בין השר לביטחון לאומי לצמרת המשטרה, כך שהסבירות שכל תוכנית פעולה אכן תצליח היא די נמוכה.
בינתיים, חמאס לא מסתפק בהסתה לפיגועים בירושלים ובשטחים אלא גם מאפשר טפטוף קבוע של רקטות לעוטף עזה ‑ כמו אמש. אין זה אומר שהוא מעוניין בסבב לחימה. אגב, לישראל נוח מבחינה מבצעית הרבה יותר עימות כזה מאשר להתמודד עם גל טרור. האינטרס של מערכת הביטחון הוא לבדל בין הזירות ולשמור על עזה שקטה כדי לטפל באופן יסודי ומקיף יותר בטרור.
וברקע, חודש הרמדאן שיחול לקראת סוף חודש מרץ. כמו שזה נראה כעת בשטח כל הסימנים אינם מבשרים טובות.