כמעט שבוע מתחילת המהומות בקזחסטן, שקט יחסי שרר אמש (שבת) בערים הגדולות במדינה, אבל הנשיא הקזחי קסים ג'ומרט-טוקאייב, ששוחח גם במהלך השבת עם עמיתו הרוסי ולדימיר פוטין, הכריז אתמול כי הסכנה טרם חלפה מבחינתו, ויש להמשיך לעמוד על המשמר. לדברי טוקאייב, פעילי מחאה, או "טרוריסטים" כלשונו, ממשיכים לפעול בשטח ומחייבים תגובה נחושה.
השבוע: מפגינים פרצו ללשכת ראש העיר אלמטי בקזחסטן
מחאת ההמונים שהוציאה עשרות אלפי בני אדם לרחובות היא הגדולה ביותר שפקדה את קזחסטן העצמאית, וגם עתה, שמונה ימים לתוך הטלטלה הפוקדת את מעצמת האנרגיה, קשה מאוד להעריך איזו השפעה תהיה לה בטווח הארוך. הנה מה שכדאי לדעת על השחקנים המרכזיים בה ועל אירועי השבוע החולף.
היכן שוכנת קזחסטן ומה חשיבותה?
קזחסטן היא אחת מחמש רפובליקות מרכז-אסייתיות שיצאו לעצמאות בתחילת שנות ה-90, עם התפרקות ברית המועצות, שרוסיה הייתה הלב הפועם שלה. מבין חמש הרפובליקות הללו (הכוללות גם את טורקמניסטן, טג'יקיסטן, קירגיזסטן ואוזבקיסטן) קזחסטן היא הגדולה והעשירה ביותר. היא המדינה העשירית בגודלה בעולם, ושטחה שווה לשטח מערב אירופה כולו. אוכלוסייתה מונה 19 מיליון בני אדם, שכ-70% מהם מוסלמים וכ-26% נוצרים. תוחלת החיים הממוצעת בה עומדת על 72.25 שנה (לעומת 83.15 בישראל).
קזחסטן חולשת על עתודות עצומות של נפט, גז טבעי, אורניום ומתכות יקרות. היא יצרנית האורניום מספר אחת בעולם ויצואנית הנפט מספר תשע. המשאבים האלה אפשרו לה לטפח מעמד ביניים רחב ולהצמיח קבוצה של אילי-הון בעלי עושר עצום, אבל רבים מתושביה הפשוטים מתמודדים עם קשיים כלכליים עמוקים. השכר הממוצע בקזחסטן עומד על פחות מ-600 דולר לחודש, והשחיתות במערכת השלטונית והבנקאית בה נרחבת.
מי שולט בקזחסטן?
מאז צאתה לעצמאות ב-1991 ועד לשנת 2019 – במשך 28 שנה – שלט בקזחסטן הנשיא הכל-יכול כמעט נורסולטן נזרבייב. תחת שלטון הברזל שלו קזחסטן נהנתה אמנם מיציבות, אך האופוזיציה במדינה דוכאה בחריפות, וכל ניסיון מחאה נגד המשטר הושתק במהרה – לא פעם במחיר דמים כבד. נזרבייב נהנה מפולחן אישיות הולך וגדל, ברחבי קזחסטן הוצבו פסלים בדמותו ושלטי חוצות הנושאים את פניו, ולפני פרישתו מהנשיאות בגיל 79 שונה שמה של עיר הבירה אסטנה לנורסולטן, כך שתנציח אותו.
נשיא קזחסטן: "הוריתי לירות ללא אזהרה כדי להרוג"
(צילום: רויטרס)
ב-2019 התמנה לנשיא קזחסטן קסים ג'ומרט-טוקאייב, שסומן על-ידי נזרבייב כיורשו בטרם פינה את הכיסא. נזרבייב עצמו מונה ליושב ראש מועצת הביטחון של קזחסטן ול"מנהיג האומה", תואר כבוד נצחי שהקנה לו בין השאר חסינות מהעמדה לדין. מתפקידו החדש המשיך להפעיל את השפעתו, והוא נחשב בעיני רבים כמי שמאחורי הקלעים עדיין שולט בפועל במדינה.
כיצד ומדוע החלה המחאה הנוכחית?
ההפגנות נגד המשטר בקזחסטן החלו ביום ראשון האחרון, במחאה על עלייה חדה במחירי הדלק: ב-1 בינואר ביטלה הממשלה את התקנות שקבעו גובה מקסימלי למחיר הגז הפחמימני המעובה (גפ"מ), שבעלי מכוניות רבים בקזחסטן מעדיפים את השימוש בו על פני השימוש בבנזין, בשל מחירו הנמוך יחסית. הממשלה טענה כי התקנות, המגבילות את כוחות השוק, אינן בנות-קיימא, אך הביטול גרם מיד להכפלת מחירו של הגפ"מ, והוא זינק בין לילה מכ-50 טנגה קזחי לליטר (0.11 דולר) ל-120 טנגה (0.27 דולר).
המונים במחאה הנדירה בקזחסטן
הזינוק במחיר עורר תחילה מחאה בעיר הנפט ז'נאוזן שבמערב קזחסטן. בז'נאוזן מתלוננים כבר שנים שהרווחים ממשאביה האדירים של קזחסטן אינם מתחלקים באופן הוגן בין תושביה, ובמחאה שפרצה שם ב-2011 ירתה המשטרה למוות ב-15 מפגינים לפחות. הפעם המחאה לא נותרה בגבולות ז'נאוזן אלא התפשטה לערים נוספות במערב קזחסטן – ומהן לעיר אלמטי, הבירה הכלכלית השוכנת במזרחה. מה שהחל כמחאה כלכלית הפך עד מהרה להתקוממות פוליטית נרחבת יותר, הכוללת דרישות לחיסול העוני והשחיתות, להחלפת השלטון ולדמוקרטיזציה של המדינה.
מה התחולל בימי המחאה?
בראשית ההפגנות ניסה טוקאייב לפייס את המפגינים: הוא הודיע על החזרה של הגבלת מחיר הדלק במחוז מנגיסטאו, שבו שוכנת ז'נאונזן, והביע נכונות לנהל דיאלוג עם פעילי המחאה. אלא שהמפגינים לא שעו לקריאותיו: בסרטונים שהגיעו באמצע השבוע מעריה הגדולות והחשובות של קזחסטן, בהן אלמטי ונורסולטן, כבר נראו מאות ואלפים צועדים ברחובות ומתעמתים עם כוחות הביטחון. בין השאר פרצו מפגינים ללשכת ראש העיר אלמטי והעלו אותה באש, ודווח כי הם הציתו גם את מעון הנשיא טוקאייב ומבני ממשל נוספים. חלק גדול מהזעם הופנה לעבר הנשיא לשעבר נזרבייב, שנתפס כדיקטטור המוסיף לשלוט בארצו גם כעת: מפגינים נשמעו קוראים נגדו "איש זקן, לך מכאן!" ונראו מפילים פסלים בדמותו, בין השאר בעיר טלדיקורגן.
קזחסטן: קולות ירי בעימותים בעיר אלמטי
(צילום: רויטרס)
כשראה טוקאייב כי מחסום הפחד של המפגינים נשבר והם אינם נסוגים, מיהר לשנות את דרכיו: הוא הורה לכוחות הביטחון הקזחיים לדכא בכוח את המתפרעים, שאותם כינה "טרוריסטים שאומנו בחו"ל", ופקד על חייליו "לירות על מנת להרוג" ולעשות זאת בלי אזהרה מוקדמת. במקביל שיתק את החיבור לאינטרנט בחלקים נרחבים מהמדינה, ומתוך חשש שהוא עומד לאבד את נאמנות כוחות הביטחון שלו הזעיק סיוע מנשיא רוסיה ולדימיר פוטין וממדינות ברית CSTO ("ארגון האמנה לביטחון משותף") שבה חברה קזחסטן. בתוך שעות הודיעו חברות הברית – הכוללת את ארמניה, בלארוס, קירגיזסטן, טג'יקיסטן ורוסיה – כי הן שולחות אל קזחסטן "כוח שמירת שלום" בן 2,500 חיילים לתקופה "מוגבלת" כדי לייצב אותה. לפי רוסיה תפקיד החיילים הוא לשמור על מתקנים חיוניים, אך לכול ברור כי מדובר בהפגנת נוכחות שנועדה להרתיע את המוחים.
לדברי קזחסטן, עד כה נהרגו במהומות עשרות בני אדם: משטר טוקאייב הכריז שההרוגים הם 26 פעילי מחאה ו-18 אנשי כוחות הביטחון, ושעוד מאות נפצעו. יותר מ-4,400 בני אדם נעצרו לדבריו. אתמול נודע כי אחד ההרוגים במהומות הוא אזרח ישראלי, לבן קוג'יאשווילי בן ה-21, שנורה למוות כשנסע במכונית באלמטי עם שני בני אדם נוספים. מכריו אומרים שלא השתתף במחאה כלשהי בזמן שנורה.
13 צפייה בגלריה
האזרח הישראלי לבן קוג'יאשוילי שנהרג בקזחסטן, וההרס ברחובות הערים
(צילום: AP, באדיבות המשפחה )
אתמול טען טוקאייב כי הסדר החוקתי מתחיל לחזור לקזחסטן, אך הוסיף כי תאי טרור עודם פועלים בשטח וכי המאבק מולם לא תם אלא מחייב המשך פעילות נחושה.
כיצד הגיבה רוסיה?
במהירות ובאסרטיביות. רוסיה היא בעלת ברית חשובה ביותר של קזחסטן, היא חולקת איתה גבול ארוך וקשרים תרבותיים עמוקים, ונוסף על כך בתוך קזחסטן חיה קהילה רוסית גדולה: 68% מתושבי קזחסטן הם בני הקבוצה האתנית הקזחית, אבל הרוסים הם המיעוט הגדול ביותר שם – כ-19%. בקזחסטן שוכן גם בסיס חשוב שממנו נוהגת רוסיה לשגר קוסמונאוטים לחלל. ערעור היציבות בקזחסטן, נפילה של המשטר הקזחי וליברליזציה שתגדיל את הסיכויים לחדירת גורמים מערביים לאזור הם דבר שנשיא רוסיה פוטין אינו יכול להשלים איתו.
תיעוד שהפיצה התקשורת הרוסית: שוטרים בקזחסטן יורים במהלך המהומות
(צילום: TASS)
13 צפייה בגלריה
חיילים רוסים נוחתים בקזחסטן בסוף השבוע. הסחת דעת מאוקראינה
(צילום: רויטרס/Russian Defence Ministry)
הטלטלה בקזחסטן באה בעיתוי גרוע ביותר מבחינת פוטין: ממש החודש ייפתח בז'נבה המשא ומתן בין רוסיה לארה"ב על דרישתה של מוסקבה מוושינגטון לעצור את התרחבות הברית הצפון-אטלנטית (נאט"ו) מזרחה ולהסיגה מערבה. בניסיון להרתיע את נאט"ו ריכזה בשבועות האחרונים רוסיה כ-100 אלף חיילים בגבול אוקראינה, ויש חשש ממשי שהיא מתכוונת לפלוש אליה בתוך שבועות אם לא יושג הסכם. התסיסה בקזחסטן הייתה התרחשות לא צפויה מבחינת פוטין, ויכולה להסיח מעט את דעתה של רוסיה, לפחות לזמן קצר, מהגבול האוקראיני.
ההתערבות המהירה של הקרמלין בקזחסטן ממחישה עד כמה חשוב לו להשכין שם שקט תיכף ומיד: ברית CSTO, שרוסיה היא הרוח החיה מאחוריה, שלחה כוחות לקזחסטן בתוך שעות מרגע קבלת הבקשה הקזחית, ובימים האחרונים קיימו פוטין וטוקאייב כמה שיחות טלפון כדי לתאם את המהלכים העתידיים שלהם. ההיחלצות הרוסית למען המשטר הקזחי מזכירה את הסיוע של פוטין רק בשנה שעברה לרודן הבלארוסי אלכסנדר לוקשנקו, שמצא עצמו מול מחאת המונים ואיום ממשי על משטרו אחרי יותר מ-26 שנים של שלטון ברזל.
לצד הסיכון הנשקף לרוסיה ופוטין מהמתחולל בקזחסטן, הטלטלה שם עשויה גם להצמיח להם תועלת מדינית: החזרת השקט והיציבות לערים הקזחיות תיחשב לניצחון רוסי, תחזק את תדמיתה של רוסיה כמעצמה אזורית שאינה מהססת להפעיל כוח כדי להגן על האינטרסים שלה, ותותיר את המשטר הקזחי חש חובה לתמוך בנשיא הרוסי ולסייע לו. את הסיוע ללוקשנקו אשתקד הגיש פוטין אחרי שנים של התקרבות בין בלארוס למערב, והודות לסיוע זה הוא נהנה כעת מנאמנות מלאה של מינסק.
כיצד הגיב המערב?
לפי שעה בהבעת דאגה בלבד. מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן הצהיר בסוף השבוע כי ארה"ב מודאגת מאוד מהמצב בקזחסטן, וציין כי לוושינגטון יש תהיות בנוגע לבקשה הקזחית שכוחות זרים בהובלת רוסיה יישלחו אל המדינה. בלינקן רמז שמה שהוצג כמשימה בת כמה ימים עשוי להפוך לנוכחות רוסית ארוכת טווח בקזחסטן: "לקח שלמדנו מההיסטוריה המודרנית הוא שכשהרוסים מגיעים אליך הביתה, לפעמים קשה מאוד לגרום להם לעזוב", אמר.
למערב, ראוי לציין, יש יחסים כלכליים ענפים עם קזחסטן, על אף קשריה העמוקים עם רוסיה. במשך שנים הואשמו ארה"ב ואירופה כי הן מעלימות עין במידה רבה מהתנהלותו הרודנית של המשטר הקזחי בשם ההגנה על האינטרסים שלהן.
מוחתר אבליאזוב, שר לשעבר בממשלת קזחסטן שמנהיג כעת מצרפת תנועת אופוזיציה בשם "הבחירה הדמוקרטית של קזחסטן", קרא בסוף השבוע למערב להתערב במתרחש, והזהיר כי אם לא יעשה כן – פוטין יגרור את קזחסטן למעין "ברית מועצות חדשה" ויהפוך אותה ל"עוד בלארוס", כלומר למדינה שהמשטר בה הוא עושה דברו של הקרמלין. את שליחת כוחות ה-CSTO לקזחסטן כינה "כיבוש רוסי".
מי מנהיג את המחאה בקזחסטן ומה סיכוייה להצליח?
על פניו נראה כי למחאה אין הנהגה מרכזית, וזו גם בעייתה העיקרית. בניסיון להצדיק את התערבות רוסיה ובעלות בריתה טען הנשיא הקזחי טוקאייב שהמפגינים הם אנשי ארגוני טרור אשר קיבלו הכשרה בחו"ל, אולם ההערכה היא כי מדובר במחאה ספונטנית לחלוטין ביסודה: בשנים האחרונות לא אפשרה קזחסטן קיום של אופוזיציה בשטחה, ולכן קשה לסמן כוחות ספציפיים שעשויים להנהיג את ההתקוממות מאחורי הקלעים.
מפילים את פסל הנשיא לשעבר נזרבייב
לצד זה, בימים האחרונים עלתה התהייה אם את המחאה מניעים ומלבים למעשה כוחות-הפיכה פנימיים מתוך המשטר: אחרי שבאמצע השבוע הודיע הנשיא טוקאייב כי הוא תופס את מקומו של נזרבייב כיו"ר מועצת הביטחון (ואף עשה זאת בלי לנקוב בשמו), אתמול נמסר לפתע כי אחד מבעלי בריתו הקרובים ביותר של נזרבייב, רה"מ לשעבר קרים קג'ימקנולי מסימוב, שבשבוע שעבר פוטר מתפקידו כראש סוכנות הביטחון KNB, נעצר בעוון בגידה במולדת.
נזרבייב עצמו לא נראה או נשמע בפומבי מאז תחילת המהומות. בקזחסטן נפוצו שמועות שלפיהן הוא נמלט מהמדינה, אולי לשווייץ או ללונדון, שבהן הוא מחזיק בנכסים כמו רבים מבני האליטה הקזחית, אבל הבוקר טען הדובר של נזרבייב כי הוא נשאר בבירה נורסולטן ואינו עוזב את קזחסטן. הדובר הכריז כי נזרבייב קורא לתושבי קזחסטן להתלכד סביב הנשיא טוקאייב, אך מהימנותה של ההודעה הזו אינה ברורה.
13 צפייה בגלריה
נזרבייב מעביר את הנשיאות לטוקאייב. השבוע: אפילו לא הוזכר בהודעת הנשיא
(צילום: רויטרס)
מכיוון שמאז צאתה לעצמאות לא חוותה קזחסטן שום גל מחאה בהיקפים של הגל הנוכחי, קשה מאוד לצפות את העתיד להתרחש בה, אבל האסרטיביות שבה פועל כעת משטר טוקאייב והסיוע הפעיל של רוסיה מפחיתים דרמטית את הסיכוי לחילופי משטר. כך או כך, להתפרצות הזעם, שנראה כי בעבע מתחת לפני השטח במשך שנים, עשויות להיות תוצאות חיוביות עבור המוחים בטווח הארוך. כך למשל נראה כי אחרי 31 שנים שבהן נהנה נזרבייב ממעמד כמעט-אלוהי, מעמדו רוסק בתוך פחות משבוע, וזהו מסר לבאים אחריו.
בהכנת הכתבה נעשה שימוש בתכנים מסוכנויות הידיעות רויטרס ו-AP
פורסם לראשונה: 21:30, 08.01.22
