1 צפייה בגלריה
יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, נשיאת העליון אסתר חיות ושר המשפטים יריב לוין
(צילום:אתר בתי המשפט, אלכס קולומויסקי, יואב דודקביץ' )
רעידת האדמה שגרמה למותם של אלפים בטורקיה ובסוריה אמורה להחזיר אותנו לקצת פרופורציות. על מה אנחנו רבים? על מה ולמה יש בתוכנו מי שמאיים, ולא סתם, אלא עם כלי נשק? החלקנו על השכל? התשובה חיובית. העניין הוא שגם אנחנו בעיצומה של רעידת אדמה, גם אם רק פוליטית. אין עדיין קורבנות בנפש. אבל כדאי להדליק נוריות אזהרה. הדיבורים על אחיזה בנשק מצד אלה שלא מתכוונים באמת לאחוז בו - עלולים לגרום לאחרים לאחוז בנשק.
על מה המחלוקת? הכרחתי את עצמי לצפות ובעיקר להאזין, שעות ארוכות, לדיונים בוועדת החוקה של הכנסת בנושא הרפורמה המשפטית. הופיעו שם חברי כנסת ואורחים, לא רק מומחים למשפט. זה היה רב-שיח של חירשים. מונולוגים ולא דיאלוגים. פה ושם הושמעו גם טענות ענייניות. ולא שהן השפיעו על מישהו. רוב הטענות היו מביכות. וזה כולל פרופסור למשפט חוקתי שטען שהכנסת בעצם לא רשאית לקבל שום החלטה שפוגעת בכללי המשחק, ושבג"ץ רשאי לבטל גם חוקי יסוד, כולל חוק שיתקבל ברוב של 90 חברי כנסת. לא הבנתי מה הוא רוצה לומר, והמתנתי שיציג דוגמה מההיסטוריה המשפטית על אותו בית משפט עליון שהציל את הדמוקרטיה מציפורני הרוב החשוך. לשווא. מפאת כבודו לא אזכיר את שמו.
אפשר לדון בכל סעיף מסעיפי הרפורמה, ולהעלות טענות רציניות. טענות מכבדות. אפשר גם להגיע לפשרה. אבל זה לא הסיפור. אנחנו בריצת אמוק לשבר הקשה ביותר שעברה מדינת ישראל מיום הקמתה. ואם זה יקרה, והחשש מתגבר שזה יקרה, זה לא יהיה בגלל שזה מה שרוצה הרוב. זה יקרה משום שאלה שמחזיקים במפתחות מתעקשים על העימות הזה, שהוא לא משפטי, לא ענייני, לא עקרוני, אלא פוליטי.
נשיא המדינה יצחק הרצוג הציע פשרה. יש בה כמה בעיות. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, ושופטים בכלל, לא אמורים להיות מעורבים בתהליכי חקיקה. הבעיה היא שאצלנו חריגות, הפרדת רשויות, ניגודי אינטרסים, הם כחומר ביד היוצר. כשזה מתאים לצד מסוים - הוא כבר מוצא את ההכשר בלי להניד עפעף. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לא תוציא חוות דעת שמתנגדת למעורבות שופטים בחקיקה, ואף אחד לא יעתור לבג"ץ. ומדוע? משום שבשלב שבו אנחנו נמצאים - הידברות היא צו השעה. ואם זה אומר חריגה מכמה כללי יסוד, אז שיהיה. השגת פשרה חשובה קצת יותר מדקדוקי עניות, שבימים רגילים חשובים קצת יותר. אבל אלה לא ימים רגילים.
או אז מגיע התנאי המוקדם של הנשיאה חיות - הקפאת חקיקה למשך שבועיים כדי לאפשר את ההידברות. זה לא ברור שהולך לצאת משהו מההידברות הזאת, לאחר הטיפוס הגבוה על העצים, משני הצדדים. נאום חיות בפורום למשפט ציבורי לא סייע במילימטר אחד. להפך. הוא אמנם זכה למחיאות כפיים מצד האופוזיציה, אבל הוא רק הרחיק אותנו מפשרה. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? ועכשיו התנאי שלה, בעניין ההקפאה, שלא בדיוק מכשיר את האווירה.
נתניהו ולפיד על הרפורמה המשפטית
(צילום: ערוץ כנסת )
הצד של יריב לוין ושמחה רוטמן לא פחות גרוע. מה שקורה בוועדת החוקה של הכנסת לא נראה כמו הידברות, אלא כמו התגוששות. לוין, מצדו, מצהיר שהוא לא מוכן לעכב את ההליכים "אפילו לא בדקה אחת". למה? עשרות שנים לא הייתה רפורמה. אז 14 ימים הם הבעיה? גם הטענה שבעבר מסמסו את הצעות הרפורמה של פרופ' דניאל פרידמן, כשר משפטים, לא במקומה. משום שהנסיבות היו שונות. לא הייתה ממשלת "ימין על מלא" עם עמדה מוצקה ואחידה. בקואליציה של הימים הללו אין כמעט סדקים. וגם אם יהיו אחד או שניים - הרוב של 61 מובטח מראש.
אז הנה, יש לנו שני צדדים שטיפסו על עץ גבוה. זה טוב אולי, רק אולי, לחלק מהבייס של הליכוד וגם לכמה שופרות, שמלהיטים את הרוחות. כמו במשחקי חבורות רחוב, לוין ורוטמן, ביחד ולחוד, הם עכשיו ה"גבר-גבר" של הקנאים, שכוחם רב להם ברשתות החברתיות.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזי"מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים / לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם פְּרָחִים", כתב יהודה עמיחי. זה לא ברור שכולם צודקים במחלוקת הקשה שאנחנו בעיצומה. לא הנשיאה חיות, שמציבה תנאים. לא לוין, עם היהירות של "אפילו לא דקה". לא היועצת המשפטית, שאוסרת על בנימין נתניהו, ראש הממשלה, להיות מעורב, בגלל ניגוד אינטרסים. וכי יש מישהו שיכול לאשר פשרה חוץ מנתניהו?
המבוגר האחראי בימים אלה הוא הנשיא הרצוג. הוא מנסה. הוא יודע שברגע שתתחיל הידברות, תהליכי החקיקה אולי לא ייפסקו, אבל בוודאי שהם יתעכבו. כך שזו חיות שאמורה להצטרף להרצוג ולהיות המבוגרת האחראית. כנסי להידברות. אל תהיי צודקת. משום שבמקום שבו כולם צודקים צומחים רק קוצים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
