ביקורת ציבורית, גם כשהיא ראויה ומוצדקת, לא תמיד נופלת על אוזניים קשובות. לכן שווה לשים לב להתפתחויות סביב נסיעתם הצפויה של שרים וחברי כנסת – הרבה שרים וחברי כנסת – לצעדת התמיכה השנתית בישראל ביום ראשון הקרוב בניו יורק. הכותרת הראשונה על נדידת העמים הצפויה הופיעה ב-16 במאי ובישרה על טיסתם המתוכננת של שמונה שרים ושרות – מגובים בעוזרים, מלווים ומאבטחים – כדי להשתתף במצעד. גבות הורמו ובצדק; מדובר בבזבוז משווע של כסף, אובדן של ימי עבודה בכנסת וכאב ראש נוראי מבחינת אבטחה ולוגיסטיקה. ובכן, מי אמר שלעיתונות אמיצה כבר אין יכולת להשפיע: שבועיים חלפו מאז, וכעת מתברר שלמשלחת לא יצטרפו שמונה שרים וחברי כנסת – מספר מוגזם לכל הדעות – אלא 16.
וזו הרשימה של מי שהתנדבו לחרף את נפשם בדיוטי: השר עמיחי שיקלי, השר אופיר אקוניס, השר אופיר סופר, השרה גלית דיסטל אטבריאן, השר ניר ברקת, השר עמיחי אליהו, השר מאיר פרוש, ח"כ שמחה רוטמן, ח"כ ולדימיר בליאק, ח"כ יצחק פינדרוס, ח"כ מיכל וולדיגר, ח"כ אוהד דנינו, ח"כ שלום טל, ח"כ שרון ניר, ח"כ יבגני סובה, ח"כ יאיר רוזן, וח"כ אורית פרקש הכהן. רק לשם ההשוואה, למשימת הצנחנים של חנה סנש בהונגריה הכבושה נשלחו שלושה.
אגב, אני מקווה שזה לא מאוחר מדי בשביל לארוז מזוודה, אבל באחת ממהדורות החדשות השבוע השוו בין חברות תעופה מבחינת המקום לרגליים. טיפ ממני בשם התמיכה בישראל: במטוסי הבואינג 737 של אל על יש בין המושבים מרווח של 68 ס"מ לרגליים, עם קצת אמונה אפשר להצליח לדחוף שם עוד עוזר פרלמנטרי.
למען ההגינות צריך לציין שצעדת התמיכה בישראל היא אירוע הדגל של הקהילה היהודית בניו יורק ושכל שנה נשלחים נציגי ממשלה כדי לחזק את הקשרים ולקרב לבבות. בשנה שעברה, למשל, השתתפו באירועים בארה"ב שישה נציגי ממשלה. אלא שהפעם מדובר בכל כך הרבה אנשים שרק השקלים שכל אחד מהם המיר לבזבוזים יכולים להסביר את היחלשות השקל מול הדולר.
אלא שרשימת המשתתפים הארוכה מדי היא רק קצה הקרחון, המון עצים שגם הם לא יצליחו להסתיר את היער. או את האמת. והאמת היא שבעוד שריו מתלבטים אם לארוז מזוודה או להסתפק בטרולי, ראש הממשלה בנימין נתניהו עדיין ממתין להזמנה אמריקנית שמסרבת להגיע. כתף קרה שמשקפת כמובן קרע עמוק בהרבה. מספיק לשמוע את התגובות מצד בכירים בקהילה היהודית לרשימת האורחים. "שמעתי שבין השרים יהיה גם שמחה רוטמן. אנחנו לא נצעד איתו", אמר בפשטות אריק יופה, שכיהן שנים כנשיא התנועה הרפורמית, והוסיף: "בישראל קיימת ממשלה גזענית ורדיקלית, ויהודי אמריקה אינם רוצים להביע שום תמיכה בממשלה כזאת".
גם אייב פוקסמן, שכיהן עשרות שנים כמנכ"ל הליגה למניעת השמצה, לא מפגין התלהבות: "איזו צביעות. אין להם שום רספקט ליהודי אמריקה, למסורת שלהם או לאופן שבו הם שומרים ומקיימים את יהדותם. מדוע הם באים?".
עינב גליליצילום: אביגיל עוזיבמילים אחרות – סורפרייז – אחרי חודשים של מתקפה שיטתית על כל ערך משותף, ניסיון הפיכה משטרית, מינויים מטורללים, לאומנות וגזענות, הפרה בוטה של הסכמים, הזיות התנחלות וסיפוח, הדרת נשים והומופוביה, נראה שהיהודים הליברלים בניו יורק לא מתלהבים במיוחד לראות את שרת ההסברה דיסטל אטבריאן פורצת בשדרה החמישית בשירת "הבה נגילה".
נשאר רק לקוות שעד לצעדת התמיכה ביום ראשון לא יפרוץ משבר חדש ביחסים. אפשר גם לנקוט צעדי מניעה. אם כבר העמדנו רכבת אווירית כדי לחבק את ידידינו ואחינו באמריקה, אולי כדאי לאחסן בנוחות בתאי הכבודה שמעל המושב, היכן שלא ניתן לשמוע, את אורית – "אנחנו לא צריכים את ההבנה של האמריקהים" – סטרוק, את עמיחי – mind your own businesss – שיקלי, את טלי – אובמה פיי וואלה – גוטליב, ואת ח"כ ניסים – “נגן על עצמנו בלי האמריקנים" – ואטורי.
- עינב גלילי היא אשת תקשורת וסטיריקנית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
