בעוד שבוע נכה את המן בעת קריאת המגילה. כל פעם שיוזכר שמו, ימחו המתפללים, אוחזים רעשנים, אקדחי פיקות ויצרני רעש אחרים, וימחקו את צליל שמו. בקקפוניה המתוקה שנוצרת בבית הכנסת, לא שמים המתפללים לב שהם ממשיכים לרעוש ולמחות גם כשמוזכרים גיבורי המגילה הטובים מרדכי ואסתר.
ג'ונתן היידט, פסיכולוג חברתי אמריקני, הוא ליברל פרוגרסיבי, ומוגדר לרוב מבכירי הוגי הדעות בעולם. בספרו "The Righteous mind" הוא מגלה כי נפש האדם המערבי הממוצע, שגדל על ערכי התרבות היודו-נוצרית, מושתתת ברובה על שישה יסודות מרכזיים: החמלה, החירות, ההוגנות, הנאמנות, הסמכות והקדושה. אך היידט, המזוהה כאמור כליברל וכתומך המפלגה הדמוקרטית דווקא, טוען שכיום המערך המוסרי של הליברלים נסמך כמעט רק על שני המושגים הראשונים, החמלה והחירות בלבד. ארבעת הערכים האחרים, הנחוצים לתקינות החיים במרחב הציבורי - נעלמו בהגנה החשובה על ערכי החירות והחמלה.
אי-שמירה גם על ערכי הסמכות, הקדושה, ההוגנות והנאמנות לחברה תביא בהכרח לפגיעה בערכי החמלה והחירות. בדיוק מזה הזהיר המטאור המשפטי כבוד השופט העליון מנחם אלון ז"ל, שזכיתי לצקת מים על ידיו. הוא היה סגנו של כבוד הנשיא אהרן ברק, אך האחרון לא שעה לתחינותיו. כך יש גורמים בישראל וערוצי תקשורת שמחליטים להתרכז רק בשלולית שלהם, לסלק מתוכם גורמים ימניים - ובכך מוותרים על ארבעת הערכים שציין היידט כערכים שאותם נטשו הליברלים. מכאן, הדרך קצרה לתמיכה באנרכיה ופגיעה פיזית במדינה, שבוודאי לא היו רוצים בזה מלכתחילה.
אומה וחברה מתקדמות צריכות אווירה של קדושה חברתית, כבוד לסמכות ולנאמנות. כך צריך להרגיש בהפגנות. גם כשאני מוחה - אני עושה זאת בכבוד, באנושיות, אני בורר מילים. יש לאופוזיציה הזדמנות היסטורית ללמד אותנו כיצד מוחים. החברה זקוקה לאופוזיציה מאתגרת נשכנית וטובה, אך לא כזו שנמצאת בתיבת התהודה רק של השלולית שלה.
רמי סימניצילום: עצמיקריית הרצוג, השכונה שבה גדלתי, הייתה מתוחמת בפרדסי הדרים, רבדי נרקיסים ושדות חרשופים. בעונת החורף היא שימשה מצע לעשרות שלוליות מרהיבות. לכל אחד מאיתנו הייתה השלולית שלו. לחמנו עליהן עד חורמה. ספרנו למי יש יותר צפרדעים שקיפצו לתוכה, השטנו בה אוניות נייר ולחמנו נגד צבאות דמיוניים. בשלולית שלנו, היו לנו רק את הצפרדעים שלנו. את אוניות הנייר משלנו. ויתושים שהיו רק שלנו.
כשבגרנו הבנו שהשלוליות בסוף מחלחלות מטה ושם הופכות למקווה אחד גדול. של כולנו. עם אחד. ששותה בשקיקה מים שכם אל שכם. עם חברו, משל חברו. צאו החוצה לרחוב ותבקשו עזרה. עשרות, מאות ואלפים מכל גוני הקשת הפוליטית, יעצרו מלכת ויגיעו לעזור. מותר להתווכח, אך צאו מהשלולית. בבית הנשיא יושבים יהודים משני המחנות ועומדים להגיע להסכם. תתמכו בהם. יבשו את השלולית. קשה יהיה להיפרד מאוניות הנייר אבל לפחות, ייעלמו היתושים מקיזי טיפות הדם.
