נאום הרולקסים של השר דודי אמסלם
(צילום: ערוץ כנסת)
חייזר שהיה נוחת בישראל בפברואר 2023 ולומד עליה מהתקשורת ומהרשתות החברתיות היה משוכנע שיש כאן שתי מדינות, לכל אחת מהן אוכלוסייה שונה ומנהגים ייחודיים. במדינת האשכנזים, היה חושב החוצן, כל האזרחים שופטים או עובדי הייטק ולהם ממון רב, הם מתגוררים בווילות רחבות ידיים או בפנטהאוזים יוקרתיים בערי המרכז, וכולם, כולל כולם, מתנגדים למה שהם מכנים "ההפיכה המשפטית". הוא היה רושם לעצמו שכל אזרחי המדינה הזאת, המרוכזת בחלק קטן משטחה של ישראל – גוש דן – יוצאים יחדיו מדי מוצאי שבת להפגין נגד ההפיכה שמנסה לבצע המדינה השכנה.
השכנה היא כמובן מדינת המזרחים. במדינה זו, ציין לעצמו החוצן הסקרן, כל האזרחים עוסקים בעבודות כפיים, מה שהופך אותם לעניים מרודים. הם גם מקופחים ומתגוררים בדירות צנועות וסגפניות בעיירות פיתוח רחוקות ושוממות, וכולם, כולל כולם, תומכים בשינויים במערכת המשפט ומשוכנעים שרק כך ישתנה מצבם העגום.
אלא שאם אותו מבקר זר היה יוצא מהחללית שלו ויוצא קצת לשטח, הוא בוודאי נדהם לגלות שהמציאות רחוקה מאוד מאותה קוטביות; שמדינת ישראל והציבור בה אינם מחולקים לפי קווים עדתיים ושיש מזרחים רבים שעושים חיל בהייטק, ורחמנא ליצלן, גם אשכנזים התומכים בתיקון מערכת המשפט. הבעיה היא לא החוצן, אלא אנחנו, וליתר דיוק, נבחרי הציבור שלנו, שבחרו להשתמש בתעלול הכי ישן בספר כדי ליצור סביבם שיח – גזענות עדתית.
אנו שומעים מהם חדשות לבקרים איך אנחנו מחולקים על פי המדינות שבהן חיינו אלפיים שנות גלות, כאילו לא למדנו מכך שום דבר. זה ניסיון בזוי שאסור לנו לשתף איתו פעולה. אכן, קיימים פערים עדתיים בישראל - בייצוג, בהשכלה, בהכנסה, בזכאות לבגרות וכו', אבל השיח של נבחרי הציבור סביב העדתיות לא נועד לתקן אותם, אלא לתפוס כותרות. הפילוג הזה לא רק שלא משרת את כלל הציבור. הוא פוגע בו. שלא לדבר על כך שהוא מעיד על הדרך שבה חברי הכנסת רואים אותנו ומזלזלים בנו.
הבעיה המרכזית היא לא עצם תיקון מערכת המשפט אלא הדרך שבה הדבר נעשה. הימין ניצח בבחירות ושוגים אלו המנסים להכחיש שהשינויים במערכת המשפט לא היו חלק גדול מהקמפיין. היו גם היו. אל תזלזלו בנו. זה לא שלא הבנו את המהלכים שיקודמו, אלא אפילו תמכנו בהם. במה שלא תמכו חלקים מהימין, בהם אני, הוא השימוש בצורך לתיקון מערכת המשפט כתירוץ לרמוס את הצד שהפסיד בבחירות.
אופיר דיין צילום: דן בלילטיהשינויים שעל המערכת לעבור צריכים לשרת את כולנו. הליקויים בה הזיקו לכלל אזרחי ישראל, בין אם אשכנזים או מזרחים, עניים או עשירים. הפוליטיזציה שבה הזיקה למתנגדי העקירה מגוש קטיף, שמהם נשללו זכויות בסיסיות, בין אם היו מזרחים או אשכנזים. שיטת בחירת השופטים שימרה את סגירות הקליקה שבה חבר מביא בן של חבר. אבל אי אפשר לתקן עוול ביצירת עוול נוסף. אי אפשר לצפות להנהיג שינויים מחויבי המציאות שיועילו לכולנו תוך כדי מיטוט הלכידות החברתית שלנו.
אנחנו בשנת 2023 וכאמור הפערים העדתיים בלתי ניתנים להכחשה, אבל במקום לרכוב עליהם על הדוכן במליאה או מול המיקרופונים כדי להתסיס ולפלג, הגיע הזמן פשוט לעבוד. דווקא חברי הכנסת מהימין, שמתנגדים לשיח הזהויות, צריכים להבין טוב מכולם כמה זה הרסני לנער את הבקבוק.
- אופיר דיין היא פרשנית פוליטית ואשת תקשורת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
