מפעל להבים בנהריה ייסגר? העובדים בשיחה עם ynet
(צילום: שמיר אלבז)
האחים פהד ומאזן סעד מהכפר יאנוח שבגליל המערבי הגיעו אתמול לפסי הייצור בשלוחת תפן של המפעל "טכנולוגיית להבים", למשמרת הראשונה שלהם בצל הידיעה כי בתוך פחות משנתיים ייסגר המפעל שבו הם עובדים — והעתיד הצפוי להם עלום. פניהם נפולות, הם לא ידעו רגע של שינה ביממה האחרונה מאז נודע להם כי נפל הפור ובעלי החברה, Pratt & Whitney האמריקנית, החליטו להתחיל בהליך סגירתו, תהליך שבסופו 900 העובדים במפעל יפוטרו.
מאזן, בן 58, עובד במפעל מזה 38 שנים. הוא אב לארבעה ילדים, אחד מהם עובד במפעל הסמוך. לפני 17 שנים הוא קרא לאחיו הצעיר פהד להצטרף למפעל ייצור להבי המנועים והבטיח לו שהוא מצטרף למשפחה. "אני לא מתחרט על רגע אחד של עבודה כאן והייתי קורא לאחי בכל אופן לעבוד כי למרות המר שעכשיו אנחנו שותים פה, אני לא מתכוון לירוק לכוס שממנה שתיתי", הוא אומר.
פהד אחיו הצעיר השתחרר משירות קבע בן 8 שנים ועמד מול הצעות עבודה מפתות. "מאזן אמר לי: תגיע לפה כי זה משפחה ואתה יכול להתקדם ולעשות דברים חשובים. לא חשבנו שכך ייראה הסוף של השנים שהשקענו פה", הוא מספר.
במפעלי טכנולוגיית להבים BTL עובדים בסך הכל 1,400 עובדים, 900 מהם עובדים באגף הייצור שעתיד להיסגר בעקבות חוסר רווחיות וכדאיות עסקית. אתמול אמר אשר שמואלי, יו"ר ההסתדרות במרחב הגליל המערבי, כי אנשיו מצאו קונה למפעל באופן שימנע את סגירתו המתכוננת. "מצאנו רוכש למפעל. חברת השקעות ישראלית מתעניינת ברכישת המפעל מידי הבעלים". בהתייחסות לבעלים של החברה, Pratt & Whitney האמריקנית, הוא הוסיף: "נלך לבית המשפט אם החברה לא תסכים למכור. הקונה מוכן לקחת את המפעל כמו שהוא ולשלם עבורו".
אבל עד שהדברים יתבהרו אם וכאשר, העובדים לא מוצאים מנוח. "מהמנכ"ל ועד העובד הזוטר ביותר, לכולם יש שחור בעיניים. כל החברים שלי למשמרת באו לעבוד הלילה עם פרצוף תשעה באב", מספר מאזן.
בארבעת העשורים שבהם הוא עובד כאן, ידע ימים יפים ומרגשים כאשר חבריו למשמרות ליוו אותו באירועים משמחים ובאירועים עצובים. בכולם הם לקחו חלק. "לא ציפיתי אי פעם שהמפעל הזה יעזוב אותנו לכל הרוחות. זה מאוד מאכזב אותי. היו לי כאן חיים קשים במפעל. כשאשתי ילדה, המנהל חייב אותי לחזור לעבודה מחדר הלידה. כל החיים אנחנו כולנו סביב העבודה. עובדים מהבוקר עד 1 בלילה, 15 פעמים בחודש כדי להגיע לשכר נורמלי. את ימי החופש שלי הייתי מוכר לאחרים. רצינו שהמפעל ישגשג. חושבים שאנחנו כמו הסוסים של האנגלים שהיו יורים בהם למוות כאות כבוד כדי שלא יזדקנו וייחלשו. זה מה שעושים לנו. אקדח לראש. לכולנו יש חלום אחד. אנחנו רוצים להתעורר מהסיוט הזה ולהמשיך להתפרנס במקום שלו אנחנו רגילים. מוכנים אפילו להרוויח פחות אלף או אלפיים שקל".
פהד אחיו הוא אב לארבעה, שניים מהם לוחמים בצה"ל. "הם מתקשרים אליי מהבסיס מיום ראשון בבוקר ואני לא מסוגל לענות להם. זו גזירה שהמשמעות שלה היא מוות עבורי. הרגו אותנו. ביום ראשון קמנו בבוקר אחרי משמרת לילה במוצ"ש ולא דמיינתי שאתעורר למכתב כזה, מהמנכ"ל שמודיע שהמפעל הולך להיסגר. באותו רגע כל העולם שלי נהרס.
"אני והעובדים כאן סוחבים משכנתאות והלוואות. אצלי בבית כולנו באבל. אני בן 46 ורוצים למשוך אותנו שנתיים ובגיל 48 לך תחפש עבודה. עבדתי פה לילות וימים, במלחמת לבנון השנייה עבדנו תחת ירי ונתנו את כל כולנו. ופתאום בהחלטה פזיזה סוגרים את המפעל ושולחים אותנו הביתה. שוכחים שנתנו את החיים שלנו למענו. יש הרבה עובדים, כולם כמוני. אנחנו לא מרוויחים משכורות גבוהות. בקושי מסיימים את החודש ועכשיו זה מגיע".
כמו האחים לבית משפחת סעד, במפעל הגדול עובדים עוד בני משפחה רבים, בהם בני זוג שהוא מהווה עבורם מקום פרנסה משותף שעתיד להיגדע עם סגירתו. "המשפחה שלנו במצב מאוד קשה וכולם המומים", מספר פהד. "האחים, הדודים והאחיינים מתקשרים אליי ואל מאזן אבל אין להם מה לומר לי. מבקשים לנחם אותי אבל איפה אמצא נחמה? המצב מבחינתי זה כאילו הרסו לי את החיים".
הם שמעו אתמול לקראת ערב על הבשורות שאולי יימצא רוכש פוטנציאלי שיבקש לקנות את המפעל ולהמשיך ולהעסיק את העובדים בו. הם תולים בדיווחים הראשוניים הללו אופטימיות רבה. למרות התחושות הקשות והידיעה כי באין בשורה אחרת, כל יום עבודה מקרב אותם אל סופה, הם טוענים כי הם לא מתכוונים להרפות. "אני מתכוון להמשיך אותו הדבר כמו שאני רגיל, אפילו עד הדקה האחרונה", מבהיר מאזן. "אנחנו לא מהאנשים האלו שמזלזלים אלא להפך. יש לנו תקווה שכולם יעזרו לנו, מהסמנכ"ל והמנכ"ל במפעל ועד ראש הממשלה שיתערבו ואני עם תקווה טובה שהרע הזה ישתנה".
"אסור למדינה לאבד מפעל כזה", אומר רמי גראור, מנכ"ל שירות התעסוקה. "אני מקווה שיימצא פתרון שישמור על המפעל הטכנולוגי החשוב הזה ועל כוח האדם האיכותי שלו. אם זה חלילה לא יקרה, שירות התעסוקה יעשה הכל על מנת ללוות את המפוטרים".
120 מפוטרי המאפייה המרחבית עדיין מחפשים עבודה
עובדי המאפייה המרחבית בקריית שמונה, שנסגרה לפני כחצי שנה לאחר הפסד במכרז צה"לי, חיים על דמי אבטלה ומקווים לטוב. הסיפור של המאפייה המרחבית "לחמנו" בקריית שמונה לא מבשר טובות עבור עובדי מפעל להבים. כמעט חצי שנה אחרי סגירתו של המפעל שבמשך 40 שנה סיפק לחם לכל חיילי צה"ל ברחבי המדינה — מרבית 120 עובדיו לשעבר עדיין מובטלים.
המפעל נסגר לאחר כשנתיים של מאבקים בממשלה, בעקבות הפסד של המפעל במכרז שערכה המדינה לאספקת הלחם לצה"ל. העובדים שנתנו את נשמתם למען הבצק והשמרים פוטרו. המחאה בזמנו הייתה רועשת, ולבסוף נותרה רק אבטלה שותקת ועטופה בייאוש.
4 צפייה בגלריה
"הרוב המוחלט של העובדים עדיין באבטלה". המאפייה המרחבית בקריית שמונה, ארכיון
(באדיבות המאפייה המרחבית)
"הרוב המוחלט של העובדים שעבדו במאפייה עדיין באבטלה, אני בקשר איתם ולחלקם דואג מאוד", מספר גלעד אהרונסון, מי שניהל את המפעל בפועל קרוב ל-30 שנה. "כל עוד הם מקבלים דמי אבטלה מצבם יחסית בסדר. חלקם בדיכאון, חלקם מקבלים כדורים, ואני מקווה שימצאו עבודה. קצבת האבטלה נגמרת בקרוב".
במהלך שנת 2020 ניהלו עובדי המאפייה, תושבי קריית שמונה, מאבקים מול ביתו של שר הביטחון דאז בני גנץ, בדרישה כי יתערב וישפיע על משרד האוצר לתת עדיפות במכרז הלחם לטובת המאפייה, שהתקשתה להתמודד עם המחירים שהציעו מאפיות הענק שבמרכז הארץ. אהרונסון טוען כי במשרד האוצר מנעו את האפשרות להציל את המפעל וכי "היה פה הרבה אי-צדק".
בשיא המאבק הוא נעזר בחבר ועדת הכספים דאז ושר האוצר המיועד בצלאל סמוטריץ': "ראיתי שהוא אדם מאוד פרגמטי עם תפיסת עולם חברתית. הוא תמיד אמר שאם יש היגיון כלכלי ומניעים חברתיים, יש עניין לסייע ולהציל מפעל שמפרנס עובדים רבים".
הוא סבור כי על הממשלה להיכנס למשא ומתן מול החברה האמריקנית אך הוא לא אופטימי. "האמריקנים מאוד אמיתיים ולא מחפשים לעשות כיפופי ידיים. תפיסת העולם שלהם היא לומר משהו ולהתכוון אליו. אם התאגיד אומר שהוא רוצה לסגור, הם יסגרו. תפקיד הממשלה להציע להם פתרונות אחרים".
מאז פוטר אהרונסון, כמו כל חבריו למפעל, הוא מחפש את דרכו בשוק התעסוקה הגלילי. "אני מקווה בקרוב לצאת לדרך בפיילוט של סטארט אפ בתחום הפודטק בקריית־שמונה שאמור לספק עשרות מקומות עבודה. העובדים מהמאפייה הם הראשונים שאפנה אליהם".
