"חוסר הוודאות שאנחנו מצויים בו גרוע לא פחות מידיעה על מוות". כך מתאר ד"ר אלכס שרמן את הימים שחלפו מאז שבנו, רון, נחטף מבסיס צה"ל בעוטף עזה. אלכס נאבק להחזיר את בנו, שמחזיק גם באזרחות ארגנטינאית. האב מתראיין בכלי תקשורת בספרד ואף ביקש מליונל מסי להעלות את המודעות לחטיפת בנו החייל. בנוסף שוחח עם נשיא ארגנטינה, שהבטיח שיעזור. "זו בעיה אישית שלי, ואעשה מה שאני יכול כדי לסייע", הבטיח הנשיא אלברטו פרננדס.
אלכס מספר על השיחה האחרונה עם רון, זמן קצר לפני החטיפה. "בגלל מחלת האסטמה רון התגייס ליחידה תומכת לחימה של משרד הביטחון - מנהלת תיאום וקישור. הוא עשה קורס מש"קים והלך לשרת במעבר בעזה. הוא הספיק להיות בשירות עשרה חודשים, התאקלם בצורה מעולה, היה אהוד וביצע תפקיד של קצין במעבר. באותו יום שבת הוא היה בבסיס. אנחנו קיבלנו טלפון ב-6 וחצי בבוקר. זה היה לנו מאוד מוזר, והוא היה נשמע מבוהל ותיאר את מה שקורה סביבו בבהלה".
"הבנו שיש פיצוצים. הוא חשב שזה הפגזות, ובדעיבד הבנו שמדובר בפריצה של המחבלים לבסיס. הוא התחיל לשמוע קולות בערבית ובאותו רגע אמר 'יש מחבלים בבסיס'. היינו המומים ולא ידענו מה להגיד. הוא היה לבוש בחולצה ומכנס קצר. לקראת הסוף הוא אמר 'אני חייב לנתק'. המילים האחרונות היו: 'הם ליד הדלת, זה נגמר. אני אוהב אתכם'. אז השיחה נותקה. אני ואשתי נשארנו עם התחושה שאין לנו ילד, שמשהו רע קורה שם".
אלכס היה הראשון שדיווח לצה"ל על החטיפה. "התקשרתי לצה"ל ודיווחתי על חטיפה, הם לא ידעו איך לאכול אותי. אנחנו הראשונים שהבנו מה קרה איתו. אחרי 4 שעות הסתכלנו על תיעוד וידאו ששוחרר על-ידי החמאס, שם מתוארת כל ההתקפה על הבסיס - כולל ירי על חיילים. אז פתאום רואים את בני, רון - חי, מבוהל עם מבט אימה. היה עם עוד שני חברים שמובלים לשבי".
הפנייה של אלכס שרמן למסי
(באדיבות המשפחה)
הדאגה העיקרית של המשפחה היא שרון נפגע בזמן החטיפה, ומוחזק בשבי ללא טיפול רפואי למחלת האסטמה ממנה הוא סובל. "אנחנו נאחזים בתקווה, ומקווים שהמטרה להשאיר אותו חי", אמר האב אלכס. "אני מאוד דואג מעצם העובדה שהוא נפל בשבי ושהוא ללא טיפול לאסטמה, ומהעבודה שהוא חייל ושאולי הוא הושאר מאחור".
"אנחנו נלחמים שכל החטופים יוחזרו כמקשה אחת, יש כל כך הרבה סימני שאלה. אני לא יודע אם הוא נפגע מההפצצות. אנחנו מיד עירבנו את שגרירות ארגנטינה, הם התגייסו לעזור לנו בכל דבר, הנשיא קיים איתנו פגישה בזום והביע נכונות לעזור". רון הוא אחיינו של המוזיקאי הארגנטינאי לאון חייקו. בעקבות פניית המשפחה דיבר חייקו על חטיפתו של רון, מה שסייע להעלאת המודעות.
אלכס מקדיש בימים אלה את רוב זמנו לקיום ראיונות בתקשורת הישראלית והזרה, כדי לתאר לעולם את מה שהתרחש בבסיסי צה"ל וביישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר. "אנחנו מתראיינים מבוקר עד ערב, אני מדבר ספרדית ואנחנו מעבירים מסרים לעולם ומנסים לקיים איזו שגרה, מנסים לשלב עבודה ולתת שירות ברמה בסיסית. חוסר הוודאות מוחלט - אלו החיים שלנו כרגע".
באותה שבת איומה חדרו המחבלים גם לקיבוץ ניר יצחק. הם רצחו אזרחים, בזזו בתים ושרפו אותם על יושביהם. בשעה 11 בבוקר המחבלים הגיעו לביתה של קלרה מרמן, בת 63. קלרה הסתתרה בממ"ד עם בן הזוג לואיס (70), האח פרננדו (60) האחות גבריאלה (59) ובתה של גבריאלה, מיה (17). רגע לפני שנותק הקשר, לואיס הספיק להתכתב עם בתו ולהגיד לה שהוא שומע את המחבלים בבית. כשהיא שאלה אם לא מדובר בצבא הוא כתב לה: "לא, הם דופקים בדלת ושוברים הכל". מאז אבד איתם הקשר. לפני כשבוע המשפחה קיבלה הודעה רשמית כי החמישה נחטפו.
"אחרי שישה ימים שלא היה לנו מושג מה קרה להם, הודיעו לנו באופן רשמי שהם מוגדרים כחטופים. איכנו את הסלולרי שלהם בעזה, וחוץ מזה אנחנו לא יודעים יותר כלום",אומרת מעין, בתה של קלרה. "אין תיעוד שלהם ואנחנו לא יודעים באיזה מצב הם הוצאו מהבית".
אחרי 12 ימים של חוסר ודאות באשר למה קורה עם בני משפחתה, מבקשת מעין להעביר מסר לממשלה ולמערכת הביטחון. "החזרת החטופים צריכה להיות בראש סדר העדיפויות, צריך לקדם בדחיפות כניסה של 'הצלב האדום' עם תרופות למשפחות שלנו. אמא שלי ובן זוגה נוטלים תרופות קבועות, הוא חולה סכרת וחייב לקבל טיפול. בנוסף אנו רוצים שיערבו אותנו באסטרטגיה להשבת החטופים ובהתקדמות באופן יומיומי, אנחנו לגמרי בערפל".
