רגע לפני כניסת שבת פרסם דובר צה"ל שבפריצה למחסני אמצעי לחימה בבסיס שדה תימן בדרום הארץ, של חטיבת גבעתי, נגנבו קרוב ל-30 אלף כדורים של רובים ושל מאג. ההודעה הזו עברה איכשהו מתחת לרדאר - אבל זהו מחדל מטורף, שמזין את שני האיומים הכי מורכבים של מדינת ישראל בעת הזו: הטרור וביטחון הפנים.
היישורת האחרונה לפני הבחירות הקרובות מתאפיינת בעלייה משמעותית בהיקף הטרור, ומציפה את האתגרים האסטרטגיים של ישראל - אבל אין שום עיסוק רציני בתחום הזה. צה"ל יודע להתמודד מול סוריה, מול איראן ומול חיזבאללה (גם אם בחזית הלבנונית זה יהיה מורכב ויגבה מחיר כבד בשני הצדדים), אבל המענה שלו לא מספק מול הטרור ביהודה ושומרון - שכבר זולג לירושלים - ומול ערביי ישראל. כשהמכנה המשותף של שני המקרים הוא כמות הנשק הבלתי נתפסת. למדינה אין מענה לזה, לא בהווה ולא בעתיד הנראה לעין. רוב הנשק מגיע משני מקורות: הברחות מגבולות מצרים וירדן באמצעות כנופיות עבריינים בדואים שמכירים את חולשות צה"ל בגזרות הללו, וגניבות מבסיסי צה"ל. צה"ל הצליח לאחרונה להקטין את היקף הגניבות, אבל האירוע האחרון מרגיז במיוחד - משום שמדובר בבסיס שאירעו בו כבר מקרי פריצה בהיקפים כאלו בעבר, והושקעו עשרות מיליוני שקלים באבטחתו.
אמצעי הלחימה הללו מגיעים לידיים עוינות - חלק זולגים לשטחים, ומגיעים אל ארגוני הטרור שהצבא והשב"כ מתמודדים מולם כעת בגל הטרור הנוכחי, וחלק עלול לצוץ אם וכאשר יפרוץ עימות נרחב נוסף שיכלול את ערביי ישראל. חלק מהנשק שנמצא בידי גורמים במגזר הערבי מופעל גם בפעילות הפלילית של ארגוני הפשיעה, שזולגת גם היא לאירועים לאומיים.
צה"ל מנסה לסגור את הגבולות כדי למנוע את ההברחה של אמצעי הלחימה - אבל בינתיים, לא ניתן לדבר על הצלחה מיוחדת בגזרה הזו, בעיקר מפני שיש צורך בהיקף נרחב של כוחות שפשוט לא קיימים. במקביל, המשטרה כבר מזמן הרימה ידיים מול המגזר הערבי - כדי להתמודד עם האתגר הזה צריך מהפכה של ממש בתחום ביטחון הפנים, וזה אומר משטרה חדשה, לא פחות. הכוח הקיים של כחולי המדים כולל 30 אלף שוטרים - שמספרם רק הולך וקטן, מסיבות שונות - והם פשוט לא מסוגלים לעשות זאת. מדינת ישראל צריכה משטרה גדולה הרבה יותר, עם כוח אדם איכותי יותר ועם אמצעים טכנולוגיים מתקדמים שיסייעו לה במשימותיה - בדיוק כמו שיש לצה"ל. זה מחייב השקעה של מיליארדים רבים מאוד בכל שנה, וגם אז לא בטוח שניתן יהיה להגיע לפתרון מלא של האיום הזה.
אלא שיותר מהכל, נדרשת הפנמה של הבעיה - בעיה שעלולה לסכן את קיומה של המדינה, יותר מאשר האיום האיראני או החזית הסורית או הסכנה הלבנונית או הטרור העזתי. מולם, הצבא יודע להתמודד, אבל מול כמות אוחזי הנשק והתחמושת כיום בקרב גורמים עוינים מסוגים שונים, זה בלתי אפשרי.
הכתובת על הקיר, כולם רואים אותה - אבל אף אחד לא עושה את מה שצריך.
