אתמול (שני), כנסת ישראל, 15:45. החיוכים על פניהם של חברי הליכוד והציונות הדתית רחבים, מסופקים, יהירים. צלם הסלפי הוא ח"כ ניסים ואטורי מהליכוד, ולצידו יצחק וסרלאוף, מירי רגב, שלמה קרעי, טלי גוטליב, אושר שקלים ואריאל קלנר. במרכז התמונה חתן השמחה – שר המשפטים יריב לוין.
קל לראות מי הנעדרים: לא ראש הממשלה, לא שר הביטחון יואב גלנט, גם לא ניר ברקת או איזה אריה דרעי לרפואה. השסע בתוך הקואליציה מצטלם היטב בתמונה אחת: מי ששים אליי קרב בניצחון שהוא ניצחון פירוס, ומי שהבינו שפשרה היא נתיב, גם אם מאוחר מדי. אלו ואלו חסרי אחריות – האחרונים, לפחות, עם מעט בושה.
מה מצפים מהנהגה? להיות אחראית, לא ללבות את האש, לא לשמוח לאיד. להבין שתפקידה לשרת את כלל האזרחים, לא לזלזל בפחדים של איש, לקחת ברצינות את הכאבים והטרדות – גם של היריבים הכי מרים. התמונה הזו מזקקת בדיוק את התשליל של המנהיגות, את המחסור הבלתי נתפס במבוגרים אחראים. הזחיחות, הלעג, אטימות הלב והעיוורון מצטלמים נהדר לבייס הפוליטי, והם אצבע בעין למאות האלפים שממלאים את הרחובות. למיליונים שביקשו שיראו אותם. את הכאב שלהם.
חן ארצי סרורPhoto: Ynet זלזול, אטימות לב, ניכור – הם דפוסים חברתיים חמורים פי כמה מעילה משפטית כזו או אחרת. לפחות אצל מחצית מהמצולמים, אם לא יותר, אפשר להעיד שמדובר בדפוס קבוע. במדיניות של ממש. ההתבטאויות הצעקניות שלהם מעל לכל במה הולכות ומחריפות כבר חודשים, במטרה אחת: לפנות אך ורק למצביע הפוטנציאלי. להנציח את המגזריות הקדושה שמתעלה מעל לשכל ישר או כללי התנהגות בסיסיים ברגע כזה.
בסוף, מאות אלפים יוצאים לרחובות שוב ושוב ושוב לא רק בגלל הרפורמה, אלא בעיקר בגלל התנהלות הממשלה. התנהלות יהירה ומנותקת שהביאה אותנו אל סף תהום. הסלפי מעיד כאלף עדים: אני ואפסי עוד. כל מי שלא שם – לא קיים.
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
