דודי אשכנזי לא חלם שחופשת הקיץ שלו יכולה להשתבש כל כך. לפני כשבועיים הוא טס עם זוגתו לנופש באי קוס שביוון, אך נעצר מיד עם הנחיתה. אשכנזי, תושב בת חפר בן 52, נעצר בעקבות "הודעה אדומה" של סוכנות האינטרפול, ארגון השיטור הבינלאומי, שניתנה לבקשתה של מדינת פרו. החשד: סחר בסמים. אלא שאשכנזי הוא שמאי רכב שומר חוק, שמעולם לא ביקר במדינה הדרום-אמריקנית.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אחרי שבועיים בתא מעצר בקוס ועם החלטת בית המשפט על שחרורו, נראה שהסיוט הגדול של אשכנזי כבר מאחוריו. אלא שהמקרה הזה לא יחיד ולא מיוחד, ועשוי לנבוע מטעות בזיהוי או גרוע מכך - מגניבת זהות. "בתוך זמן קצר הבנו את מקור הטעות", אומר עורך הדין ניר יסלוביץ', הסניגור הישראלי של אשכנזי. "אפילו התמונה בבקשת המעצר היא לא התמונה שלו. יש לנו מסמכים שמוכיחים שדודי אשכנזי שנעצר בקוס הוא לא דודו אשכנזי שמבוקש בפרו".
איך ארגון כמו האינטרפול עושה טעות כזאת?
"כשהאינטרפול מחפש מישהו, הוא עושה זאת באמצעות השם שלו ולא לפי מספר הזיהוי. אם יש עוד אנשים עם אותו שם, זאת בעיה - ו'דוד אשכנזי' יש מלא. אנחנו יודעים בוודאות שלפני כמה חודשים נעצר בבריסל דודי אשכנזי אחר מאותה סיבה, והסיבה היא שכשיש הודעה אדומה, המערכת מריצה את השם ולא את מספר הזהות, מה שיוצר סיכון גדול למעצר שווא".
בכל זאת, לא מבצעים בדיקה בסיסית כמו להשוות את המראה החיצוני של העצור לתמונה של המבוקש?
"קודם כל עוצרים. מה זה אינטרפול? זה גוף שמבצע פעולות, לפעמים טכניות בלבד. הוא קיבל מידע שיש לעצור את פלוני אלמוני והוא עושה את זה".
עד כמה התופעה הזאת נפוצה בעולם?
"יש כיום ארגונים שלמים שמזייפים דרכונים. ראיתי דרכונים של אנשים שרצים בטלגרם. קנייה של דרכון מזויף זה מאוד שכיח - בעיקר בקרב חרדים, שיותר קל להם להידמות לאדם אחר מבחינה חיצונית. היה לי תיק של חרדי שהיה לו צו עיכוב יציאה מהארץ והוא טס עם דרכון אחר, אבל עלו עליו".
לא ברור כמה ישראלים מסתובבים מבלי לדעת שאנשים אחרים - החל מכאלה שיש נגדם צו עיכוב יציאה מהארץ ועד לעבריינים מסוכנים - נושאים את זהותם במסעות שלהם ברחבי העולם. הם יוצאים מהארץ, מדלגים בין מדינות וחוזרים ללא פגע במקרה הטוב, ומבצעים פשעים בשמם במקרה הרע. המעבר לזיהוי ביומטרי אמור לפתור את הסוגיה, אבל בכלל לא בטוח שהוא יעיל במניעת גניבת זהויות, ובד בבד הוא חושף אותנו למערך חדש של סיכונים. מה קורה לישראלים שנעצרים באשמת שווא במדינה זרה, ומה אפשר לעשות נגד התופעה?
קשה לדמיין את רגעי האימה שחווה אדם מהיישוב, כשהוא מתעורר בוקר אחד ומגלה שהוא מבוקש בגין רצח בכיר בארגון טרור במדינה ערבית זרה. זה בדיוק מה שקרה לכמה ישראלים בפברואר 2010, אז נמצאה בחדר מלון בדובאי גופתו של מחמוד אל-מבחוח, ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס. משטרת דובאי פתחה בחקירה כדי לגלות מי יכול היה להוציא לפועל מבצע חיסול מתוחכם שכזה על אדמתה. החשד נפל, שלא במפתיע, על ארגון המוסד הישראלי. חיזוק לכך התקבל כשנודע שהמתנקשים עשו שימוש בדרכונים מזויפים, שחלקם היו רשומים על שמם של אזרחים ישראלים בעלי אזרחות כפולה.
איש מאותם ישראלים לא מוכן לדבר כיום על מה שקרה. "אין לי קשר לפרשה", אומר אחד, "אני עד היום לא יודע איך שמי השתרבב", מפטיר אחר. מי שכן הסכימה לספר על החיים אחרי שהמוסד מבצע פעולת חיסול נועזת בעורף האויב על שמך היא דניאל ברוס, אם מקריית אתא שהייתה אז בשנות ה-30 לחייה.
יש לך מושג למה השתמשו דווקא בזהות שלך?
"כנראה אני חמודה מדי (צוחקת). האמת שאין לי מושג. גם כשהתפוצצה הפרשה גיליתי את זה במקרה. כל הבוקר התקשרו אליי עיתונאים. חשבתי שעובדים עליי אז ניתקתי את הטלפון. רק כשהגעתי לעבודה הבוס שלי קרא לי אליו למשרד וסיפר לי. בערב העיתונאים כבר חיכו לי מתחת לבית. הזמנתי משטרה".
גורם רשמי כלשהו דיבר איתך? הסבירו לך מה קרה?
"אף גורם רשמי לא פנה אליי אף פעם. אף אחד לא דיבר איתי, וזה נשאר ככה עד עצם היום הזה. עד היום אין לי מושג איך זה קרה. מעולם לא איבדתי דרכון. לא טסתי מאז, אבל אני לא מפחדת. אין לי ממה".
מי שלקח קצת פחות בקלות את השימוש בזהות שלו לצורך ביצוע עבירות בינלאומיות הוא כפיר לוי, איש משפחה מכפר הס, שנעצר עם נחיתתו במדינה זרה לא פעם אחת אלא פעמיים. "הפעם הראשונה שזה קרה לי הייתה באוקראינה, לפני המלחמה", הוא נזכר. "נסעתי עם חבר לחופשה. הגעתי לביקורת הגבולות, וברגע שלקחו שם את הדרכון שלי וסרקו משהו קפץ להם שם במחשבים. מיד נהיה עניין. הגיע שוטר ולקח אותי".
לוי ההמום לא הבין בכלל מה קורה איתו, בעיקר משום שבתחילה הכניסו אותו לחדר עם אנשי ביטחון מקומיים שאינם דוברי אנגלית. "אחרי חצי שעה בערך הגיעה חוקרת דוברת אנגלית. היא הייתה מאוד קשוחה, והתחילה להטיח בי שאלות כמו 'מה עשית בגרמניה?'. שאלתי מה העניין והיא אמרה לי בפשטות: 'האינטרפול מחפש אותך'".
מה עבר לך בראש ברגעים האלה?
"נהייתי חיוור. לא יכולתי לדבר. חשבתי שאני בסרט שאני לא יודע איך אני יוצא ממנו, בעיקר כשהיא אמרה לי שיסגירו אותי לגרמניה. אמרתי לעצמי 'מי יאמין לי עכשיו?', הרי תמיד כשאני שומע בחדשות על אדם שנעצר אחרי שהיה מבוקש על ידי האינטרפול, אני ישר חושב שהוא בטח עשה משהו. אף פעם לא עלה בדעתי שייתכן שהוא חף מפשע. כבר ראיתי איך מפרסמים שישראלי נעצר על ידי האינטרפול, ואיך כולם יהיו בטוחים שהסתרתי איזה סוד גדול".
החוקרת האוקראינית המשיכה לתשאל את לוי ללא לאות. "כל הזמן הזה שמר עליי שוטר אוקראיני. החוקרת יצאה מהחדר ונכנסה, הטיחה בי דברים ויצאה שוב. היא המשיכה לשאול מה עשיתי בגרמניה. הייתי אמור לטוס לשם כמה חודשים קודם לכן, וביטלתי בגלל הקורונה. אמרתי לה שמעולם לא הייתי שם, ואז היא התחילה לשאול אותי כל מיני שאלות על העבר שלי באירופה. בשלב מסוים היא עשתה עליי כנראה תרגיל חקירה, כי היא טענה שבביקור הקודם שלי באוקראינה עברתי את הגבול לפולין בלי להחתים דרכון. התחלתי לחשוש שמנסים להפיל עליי סיפורים וזה היה מלחיץ מאוד, במיוחד כשהיא אמרה שמתכוונים להסגיר אותי לגרמניה. פחדתי למצוא את עצמי שם בכלא".
זו הייתה אפשרות ממשית? מאסר?
"הפחד הגדול שלי היה שלא יאמינו לי. חשבתי שגם אם בסוף מדינת ישראל תתערב ויאמינו לי, זה עלול לקחת עוד שבועות ואפילו חודשים. אחרי ארבע שעות של חקירה היא נכנסה לחדר ואמרה: 'או.קיי, אתה לא האיש'. אמרתי לה 'תודה רבה, אני יודע', ואז שחררו אותי. שדה התעופה היה כבר ריק לחלוטין. המזוודה שלי עמדה לבד על המסוע".
"נהייתי חיוור. לא יכולתי לדבר. חשבתי שאני בסרט שאני לא יודע איך אני יוצא ממנו, בעיקר כשהיא אמרה לי שיסגירו אותי לגרמניה. אמרתי לעצמי 'מי יאמין לי עכשיו?', הרי תמיד כשאני שומע בחדשות על אדם שנעצר אחרי שהיה מבוקש על ידי האינטרפול, אני ישר חושב שהוא בטח עשה משהו"
אף שהוא נושא את שמו של אזרח ישראלי המבוקש על ידי גרמניה בחשד שנשא בתפקיד בכיר ברשת הונאה ישראלית-אירופית, שפעלה במזרח אירופה בתחום הפורקס (מסחר במטבעות זרים) והאופציות הבינאריות והונתה אלפי אזרחים ברחבי אירופה, לוי לא נרתע. לפני כחודשיים הוא טס לחו"ל פעם נוספת, לחתונה של חבר בקפריסין.
"איך שהגעתי לביקורת הגבולות ישר הכניסו אותי לתא מעצר. בניגוד לאוקראינים הם היו נחמדים, אבל לא דיברו איתי. לא הייתה חקירה. הכניסו אותי לתא, סגרו את הדלת ומדי פעם נכנס שוטר ושאל, סתם מתוך נחמדות, אם אני רוצה לשתות. גם נתנו לי ללכת לשירותים, בליווי כמובן".
אמרת להם שנעצרת כבר לבקשת האינטרפול ושוחררת?
"אמרתי. הראיתי להם בטלפון את הכתבה שדיווחה על המעצר של כפיר לוי הנכון (שנעצר בינתיים בפיליפינים - מ"ש). מסתבר שהוא ברח כבר ממעצר, אז עד שלא מסגירים אותו גרמניה לא מוכנה להוריד את ההודעה האדומה. בקפריסין לקח יותר זמן עד ששוחררתי. את החתונה של החבר הפסדתי".
לוי ניסה ליצור קשר עם רשויות המדינה בניסיון להילחם במצוד חובק העולם נגדו. באופן לא מפתיע, הן מעבירות את האחריות ביניהן. "במשטרה אומרים שזה עניין של משרד החוץ, ובמשרד החוץ אומרים שזאת סוגיה בין גרמניה לבין האינטרפול ושהם לא יכולים להתערב. מי שיכול לעזור לי זאת משטרת גרמניה. פניתי לעורך דין כדי לנסות לטפל בעניין, אבל הוא דרש אלפי שקלים רק כדי לדבר איתי". השבוע אמור לוי להמריא שוב לחופשה יחד עם בנו. "אם יחליטו לעצור אותי, שום דבר לא ימנע את זה. בקפריסין היה לי מכתב מהמשטרה שזה לא אני – וזה לא עזר. ברגע שהדרכון נכנס לסורק של ביקורת הגבולות, ישר הכול נהיה אדום".
"הודעה אדומה נקראת בפי העם 'צו מעצר בינלאומי', אבל זה סלנג, לא ביטוי משפטי מדויק", מסביר עורך הדין יובל קפלינסקי - עד לפני שנה מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, וכיום עובד במשרד עורכי הדין גדעון פישר ושות'. "האינטרפול הוא גוף בינלאומי גדול שאין לו שום סמכויות. הוא לא חוקר ולא עוצר. זה גוף שמתאם ומשתף פעולה בין משטרות, ולכן מה שמחייב זה אמנות ההסגרה. לדוגמה, בין פרו ויוון יש הסכם הסגרה בילטרלי או מולטילטרלי (בין שתי מדינות או בין כמה מדינות - מ"ש), או הסכם על פי אמנת הסמים של האו"ם, שמחייבת הסגרה בין מדינות. אז פרו מפרסמת את ההודעה האדומה, שאומרת לכל מדינות העולם: 'אם אתן מזהות את האדם הזה, שפרטיו מצויים בהודעה וזאת תמונתו, בבקשה לעצור אותו ולהודיע לנו, ואנחנו נשלח לכן בקשה להסגיר אות אלינו'".
לדברי קפלינסקי, "אני משער שזה מה שקרה כאן. העבריין עם הזהות של דודו אשכנזי ברח מפרו. פרו ביקשה מכל העולם: איפה שדודו נמצא - תעצרו אותו. הגיע דודו האמיתי ליוון ונעצר. החילוץ שלו ממעצר הוא לא מורכב. הוא לא עמד באמת בסכנה שיוסגר לפרו, כי העבריין נעצר ובטח עבר הטבעת אצבעות ובטח צולם, אז מספיק להראות זאת לפרואנים. זאת רק קצת בירוקרטיה. אבל בכל מקרה, לבלות שבועיים במעצר במדינה זרה זה אירוע טראומטי".
עד כמה הנושא מוכר למחלקה הבינלאומית בפרקליטות?
"נתקלנו בתופעות התחזות בכל מיני צורות. ניתן לחלק את התופעה, בגסות, לשלושה: יש מצב שבו מישהו משתמש בזהות של מישהו אחר. זאת עדיין לא התחזות. זה אומר שהוא נעזר בזהות אחרת ואחר כך מנהל את חייו בנינוחות. דוגמה לזה הייתה בתיק שהכרתי כשהייתי בפרקליטות מחוז ירושלים. מישהו בשם טומי כץ עבד חמש שנים כעורך דין, מבלי שהיו לו תואר במשפטים או רישיון עריכת דין. הוא פשוט השתמש במספר רישיון של עורך דין אחר בשם כץ. הוא הקים משרד בשמו האמיתי ושירת לקוחות, ולקח זמן עד שעלו עליו. לפעמים אפשר לעשות שימוש בזהות של אחר באופן שמיטיב עם המשתמש ולא פוגע בבעל הזהות המקורי.
3 צפייה בגלריה
''גוף בינלאומי שאין לו שום סמכויות''. הודעה אדומה של האינטרפול
(אילוסטרציה: Shutterstock)
"המקרה הבא הוא של התחזות לאחר, שזאת עדיין לא גניבת זהות. מישהי שמה יד על תעודת מזהה שלך. היא נכנסת לבנק שלך, חותמת על מסמכים ומוציאה כסף מהחשבון שלך. אז היא התחזתה לך, אבל לא גנבה לך את הזהות אלא השתמשה בה לצורך ביצוע פעולה ספציפית. המקרה השלישי הוא גניבת זהות של ממש, כשמישהי לוקחת את התיעוד שלך ובעזרתו פותחת חשבון חדש ומקבלת כרטיס אשראי ופנקס צ'קים. אדם שמסתובב עם תעודה מזהה, כרטיס אשראי ופנקס צ'קים הוא כבר אחד שיכול להתנהל בין הבריות בביטחון. אנשים לא חושדים בו שהוא מתחזה, כי יש לו את כל המסמכים הללו".
ספר על מקרה כזה.
"אנחנו מייצגים מישהי שגנבו לה תיק בקניון. היא אומנם התלוננה על גניבת התיק, אבל היא לא ידעה שגנבו לה גם את הזהות. יום אחד היא מקבלת טלפון מבנק הפועלים ושואלים אותה מה עם יתרת החוב בחשבון. היא אומרת, 'איזה חשבון? אין לי חשבון אצלכם'. 'ודאי שיש', עונים לה, 'מספר כך וכך עם תעודת זהות כך וכך, ויש פה מינוס ענק. ואת נדרשת לבוא ולהסדיר את החוב'. יום למחרת היא מקבלת טלפון מחברת סלולר, שטוענת שהצטבר שם חוב של אלפי שקלים. היא הגישה תביעה נגד הבנק, שאִפשר בכזאת קלות למישהי, שהתברר שהיא אישה זרה שנמצאת בארץ שלא כדין, להיכנס לשם עם תעודת זהות של אישה אחרת, ישראלית, ולצאת משם עם פנקס צ'קים וכרטיס אשראי. היא משכה כסף מהחשבון ושכרה דירה בשמה של הבחורה".
איך זה מתאפשר בכלל?
"אפשר להתנהל בזהות של אחר בקלות שהיא קצת בלתי נסבלת. חלק מהתביעה זאת ביקורת על המוסדות. לא כל פקיד מסתכל טוב בתמונה, וזה מתגלגל. ברגע שעברת בשלום את הבנק, אתה מגיע עם תעודת זהות ומגיש כרטיס אשראי, ובכלל לא חושדים בך. אומרים שאם הבנק סומך עליך, אז בוודאי שגם אני אסמוך. זה כנראה מה שקרה לבחור הישראלי ביוון. אני לא בקיא בפרטים, אבל לפי מה שאני מבין מהפרסומים זה התחיל בישראל. אני משער שמישהו יצא מהארץ עם דרכון מזויף, שבדרך כלל נושא זהות של אדם קיים. אז אם יש נגדי צו עיכוב יציאה מהארץ, או שאני לא רוצה שתירשם על שמי יציאה מהארץ כי אני יוצא למטרות שאני לא רוצה שיתועדו, אז אני יכול לקחת תעודה מאחי, שדומה לי. אבל אם אין לי מישהו כזה, הדבר הכי יעיל זאת מעבדה שתיתן לי דרכון עם שם אחר אבל עם תמונה שלי".
עד כמה זה באמת נפוץ?
"בתפקידי כמנהל המחלקה הבינלאומית נחשפתי לא מעט לתופעה של הנפקת דרכונים מזויפים. שמעתי גם על מחירים מצחיקים, של כמה אלפי שקלים בלבד לדרכון כזה. יש בעולם תופעה של רכישת דרכונים זרים מזויפים. אליעזר ברלנד הסתובב בעולם עם דרכון דיפלומטי של חוף השנהב. זה מדהים איך הוא השיג אותו. אני מניח שזה עלה לו קצת יותר מהאלפים הבודדים שהזכרתי קודם, אבל כשאתה מתנהל עם דרכון דיפלומטי אתה בחופש תנועה מוחלט".
ובחזרה לישראלי שנעצר ביוון. "אם עבריין ישראלי עם צו עיכוב יציאה מהארץ צריך לנסוע לפרו - יותר נוח לו לנסוע בדרכון מזויף על שמו של אדם תמים, שיכול אפילו לא לדעת מזה", אומר קפלינסקי. הרי אם לא הייתה מתבצעת עבירה בפרו ולא היה צו מעצר, הוא לא היה מגלה את זה עד היום. אנחנו לא הולכים למשרד הפנים ומבקשים דוח כניסות ויציאות. יכול להיות שיש על שמנו נסיעות שלא עשינו. ישראל מלאה באנשים שלא יודעים, ולא יֵדעו, שאחרים נוסעים בעולם על שמם".
יש דרך לבדוק את זה?
"צריכה להיות. כמו שיש לאדם זכות לקבל לידיו את המרשם הפלילי שלו, האינסטינקט המשפטי שלי אומר שחובתה של המשטרה לתת את זה".
בדיקה פשוטה באתר האינטרנט של האינטרפול מעלה כי ישנם 23 ישראלים וישראליות שיש על שמם הודעה אדומה של הארגון הבינלאומי. למעשה, מדובר רק במבוקשים שהארגון קיבל החלטה לבקש את עזרת הציבור בעולם בלכידתם, כך שבפועל מספר הישראלים המבוקשים על ידי האינטרפול גבוה בהרבה.
"הטעות היא לחשוב ששימוש בתיעוד מזויף זאת עבירת מרמה שמי שנפגע ממנה הוא הציבור בכללותו. נכון שמדובר בפגיעה בביטחון הציבור וגם בתקינות השלטון, אבל בסוף יש כאן גם נפגע אמיתי, עם שם פרטי, שם משפחה ופנים"
"למי שקורא את הכתבה ושואל את עצמו 'האם זה יכול לקרות גם לי?', אז התשובה בעיניי היא 'כן'", אומר קפלינסקי. "אם הוא שואל כיצד אני יכול למנוע זאת, אז התשובה המיידית תהיה 'תשמור על המסמכים שלך'. אם איבדת את התעודות שלך, דווח על כך בהקדם לרשויות. גם אם המסמכים יישמרו ולא יאבדו - אין ביטחון מוחלט שלא יעשו בהם שימוש. לדוגמה, במצב שבו רוצים לשלוח בלדרית סמים לפרו עם דרכון מזויף, ומישהו פרץ למאגר נתונים של משרד ממשלתי וחיפש מישהי שדומה לאותה בלדרית ועלו על הפנים שלך, אז הם מזייפים את המסמכים שלך".
מי שקוראים לו אבי כהן או דוד לוי מועד יותר לפורענות?
"לאו דווקא, כי אנשים שנוסעים בתיעוד מזויף נוסעים גם עם שם מזויף. נכון להיום התעשייה הזאת של זיוף דרכונים משגשגת. בעיניי, הטעות היא לחשוב ששימוש בתיעוד מזויף זאת עבירת מרמה שמי שנפגע ממנה הוא הציבור בכללותו. נכון שמדובר בפגיעה בביטחון הציבור וגם בתקינות השלטון, אבל בסוף יש כאן גם נפגע אמיתי, עם שם פרטי, שם משפחה ופנים. המקרה ביוון הוא דוגמה קלאסית לכך שגנבו לאזרח מן השורה את הזהות, ביצעו בשמו עבירות - והוא משלם את המחיר".
