ישראל שיגרה מכת מנע אווירית על חזבאללה, אך אנו עדיין במגננה. מאז 7 באוקטובר בחרה ישראל באסטרטגיה הגיונית המתבססת על מתקפה ברצועת עזה ועל מגננה ביתר החזיתות. מציאות זו נוצרה למרות תפיסת מערכת הביטחון לאורך השנים, שגרסה כי דווקא גבול הצפון הוא המהווה את החזית העיקרית. אלא שכתוצאה מהתקפת הפתע של חמאס וממספר אילוצים (כמו היקף כוחות מוגבל ומחסור במלאי החימוש) נוצר שינוי בסדר העדיפויות, שינוי שהוביל ל"עזה תחילה".
מציאות זו גזרה על תושבי הצפון אי וודאות. בשונה מתושבי הדרום, שרובם כבר חזר לבתיהם ורואים את האור בקצה המנהרה, הרי שמהצפון פונו התושבים ללא תאריך חזרה. הם צופים כעת מרחוק בעיניים כלות בחורבן יישוביהם ובתיהם. הצפון משותק כלכלית ומפוניו נאלצים לפתוח את שנת הלימודים הקרובה במסגרות אירעיות ומאולתרות. זו מציאות שאינה נסבלת. תושבים רבים אמנם נחושים לשוב לבתיהם בעתיד, אך יש מי שכבר התייאש מכך.
1 צפייה בגלריה
צה"ל תקף אתרי שיגור וחוליית מחבלים של ארגון הטרור חיזבאללה בדרום לבנון
צה"ל תקף אתרי שיגור וחוליית מחבלים של ארגון הטרור חיזבאללה בדרום לבנון
צה"ל תקף אתרי שיגור וחוליית מחבלים של ארגון הטרור חיזבאללה בדרום לבנון
(צילום: דובר צה"ל)
בשיחותיי הרבות עם תושבי הצפון שמעתי מהם דברים ברורים: לא נחזור למציאות שבה "נוח'בות על סטרואידים" בדמות יחידת רדואן של חיזבאללה יושבים על גבולותינו ומהווים סכנה למראות זוועה בדומה לאלו שראינו ב-7 באוקטובר בעוטף עזה.
כדי ליצור מציאות שבה יחזרו תושבי הצפון לבתיהם, קיימות - לכאורה - שתי אפשרויות:
א. פתרון דיפלומטי שיביא להסגת חיזבאללה מצפון לליטאני – זו אפשרות הנראית קלושה כרגע, בעיקר נוכח היעדר לחץ בינלאומי ממשי על איראן ועל חיזבאללה. כמו כן, אין בנמצא מנגנונים ברורים לאכיפת נסיגה כזו, שלא תאפשר לחיזבאללה לשוב לדרום לבנון. בנוסף, עד כה כל השיחות שהתקיימו בין המתווך האמריקאי עמוס הוכשטיין לבין לבנון לא נשאו פרי. למעשה, השיח נסוב בכלל סביב ויתורים טריטוריאליים שדרש חיזבאללה מישראל.
ב. בהיעדר פיתרון דיפלומטי, הרי שהאופציה הריאלית היא זו הצבאית. במהלך אפשרות כזו נדרש מאיתנו להציב מטרות מלחמה, שבראשן: יצירת התנאים להחזרת תושבי הצפון לביתם בביטחון לדורות. פתרון כזה דורש את השמדת חיזבאללה בדרום לבנון ויצירת רצועת ביטחון, תוך פגיעה בכלל יכולותיו של הארגון.
האם הדבר אפשרי? בהחלט. בשונה מהמציאות שבה נתקלנו בעזה, בצפון נהנה צה"ל מעליונות מודיעינית מוחלטת. עליונות זו הופגנה בעשרת החודשים האחרונים בעשרות ואף מאות חיסולים של מפקדים ופעילים בכירים בחיזבאללה ובארגונים אחרים, בראשם חיסולו של פואד שוכר. גם הבוקר הציג צה"ל את עליונותו המודיעינית והמבצעית כשסיכל ירי טילים וכלי טיס למרכז הארץ.
מגננה אינה מצב אידיאלי, במיוחד לא עבור מדינה חסרת עומק אסטרטגי. בעוד שההחלטה לקיים מצב מגננה ביתר הגזרות היתה נכונה בעשרת החודשים האחרונים, נוצרה מציאות חדשה
מגננה אינה מצב אידיאלי, במיוחד לא עבור מדינה חסרת עומק אסטרטגי. בעוד שההחלטה לקיים מצב מגננה ביתר הגזרות היתה נכונה בעשרת החודשים האחרונים, נוצרה מציאות חדשה. במציאות זו החזית העזתית נמצאת כפסע מהכרעה. במידה שהמגמה בדרום תימשך, חמאס יושמד לחלוטין ככח לוחם ברצועה. מערך הייצור שלו כבר הושמד, האספקה מציר פילדלפי נותקה וצפון הרצועה סגור בידי כוחותינו. רוב הרצועה פנוי מאזרחים וצה"ל משמיד את הארגון בקצב של 50 מחבלים ביום. תאריך התפוגה של חמאס קרוב מאוד.
אין קשר בין סוגיית החטופים לבין מערכת השיקולים הנוגעת לפעילות כוחותינו בגבול הצפוני. אמנם באיראן ובחיזבאללה מתאמצים ליצור זיקה בין השתיים ולטעון כי הפסקת אש בדרום תביא להפסקת אש דומה בצפון, אך דובר באינטרס של האויב, לא של מדינת ישראל. האינטרס הישראלי הוא הסרת האיום מעל הגבול הצפוני, ולא הפסקת אש בתנאי חיזבאללה שבהם הוא ימשיך לשבת על גדרות מטולה וחניתה.
אם נוטרל האיום החמאסי בדרום, הרי שבשלה העת לשנות את התפיסה האסטרטגית מהיסוד, דהיינו: הגדרת עזה כזירה משנית וקביעת הצפון כזירה עיקרית. זו ההחלטה הקובעת המשמעותית היחידה שנדרש הקבינט לקבל כעת.
המעבר ממגננה להתקפה בצפון הכרחי לא רק כדי לייצר את התנאים להחזרת התושבים לביתם. הוא נחוץ גם כדי להחזיר את היזמה לידינו. על ישראל להפיק לקחים ולהפנים: עלינו לבחור או בתרחיש ששת הימים או בזה של יום כיפור. אם לא ניזום, נופתע ונשלם בדם שהרי לא לעולם חוסן.
תא"ל (במיל') אמיר אביבי הוא מייסד תנועת "הביטחוניסטים"