אחרי 15 חודשים, 47 ימי דיונים, מאות עדים ועסקת טיעון אחת מפוקפקת, פסק בשבוע שעבר בית המשפט בדרזדן את דינם של ששת הנאשמים בשוד הכספת הירוקה בעיר בשנת 2019. נאשם אחד נמצא זכאי ואילו השאר, בני חמולת הפשע רמו מברלין, הגיעו להסדר שבו הודו במעשיהם, הביעו חרטה והחזירו את השלל – 21 חתיכות משובצות ב־4,300 יהלומים בשווי של כ־113 מיליון דולר, כאשר ערכן התרבותי וההיסטורי אינו ניתן לכימות. בתמורה הנאשמים זכו בעונש מופחת, בין 52 ל-75 חודשים, ובנוסף הם לא יצטרכו "לזמר" על מישהו חוץ מהנאשמים. אם היה מאחורי השוד "מוח" או מנהיג, הציבור הגרמני לא ייחשף למידע.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ההחלטה התקבלה ברגשות מעורבים. כמעט כל השלל הוחזר, אם כי פגום בחלקו, התביעה דורשת קנס בסך 89 מיליון דולר והנאשמים הולכים לכלא. זה נראה כעונש קל יחסית, שלא ירתיע את חמולות הפשע בגרמניה. מכה קטנה על פרק היד במקום סטירה לחי חזקה. הדיונים עצמם נעו בין תכנון וביצוע של פשע בסגנון "אושן 11" - לבין חוסר היכולת של מערכת אכיפת החוק הגרמנית להגן על הציבור מפני ארגוני הפשיעה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
המשפט הציף את מחדלי האבטחה במוזיאונים בגרמניה, את כישלון האינטגרציה במדינה ואת ההזנחה של הרשויות בטיפול בחמולות, שממבצעי פשעים קטנים כלפי אזרחים מהשורה הפכו לאיום על אושיות התרבות של גרמניה. תוך כדי כך הן הפכו לחלק מהתרבות הגרמנית החדשה: בספרים שנכתבו עליהם, בסדרות טלוויזיה שהופקו בעקבות הספרים, בתרבות הפופ ובעיקר בעולם הראפ. טוני סופרנו מת ונולד מחדש כעיסא רמו בשכונת נויקלן בברלין, אבי החמולה בת 13 המשפחות וכמעט 800 החברים, כולם פעילים בעסק משפחתי של מעשי שוד, גניבות, פרוטקשן, סחר בנשק ובסמים, אלימות, זיופים, רציחות וכמעט כל מה שאפשר לעשות לפי מנילת הפלילים.
רק לפני כשלוש שנים דנה השופטת דורותי פרופר בבית המשפט בברלין את עונשם של הנאשמים בשוד במוזיאון בודה בעיר. אז נגנב מטבע זהב במשקל 100 ק"ג ובשווי 3.75 מיליון דולר. השופטת דיברה על הנאשמים כמעט בהערצה: זהו פשע שדורש אומץ ותעוזה, יכולת לקחת סיכונים ברמה גבוהה ובמקצועיות יוצאת דופן. "פשע של פעם בחיים", היא סיכמה ושלחה את וויסאם ואחמד רמו לארבע וחצי שנים בכלא.
שני השודדים עירערו על עונשם, ובינתיים יצאו לחופשי. וויסאם דיבר מאז על עצמו במושגים של אמן. הוא נזכר בתמונה ששלח לו בעבר חבר מטיול בית ספר לדרזדן, על איזה מוזיאון ירוק עם תכשיטים מתקופת הבארוק בשווי מאות מיליונים, והתחיל לתכנן את הפרויקט הבא. חברי הכנופייה הורידו את שאלטר החשמל ברחובות סמוכים, חדרו למוזיאון, הכו 58 פעמים בגרזן בזכוכיות של ארונות התצוגה – ונמלטו עם השלל באאודי. אחר כך שרפו את המכונית בחניון – ויחד איתה עוד 60 מכוניות, בנזק שמוערך במיליוני דולרים – החליפו למרצדס מוסווית כמונית, ונמלטו. שוד העתיקות הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית של גרמניה. הכספת הירוקה נחשבה לפורט נוקס של אבטחת המוזיאונים במדינה.
6 צפייה בגלריה
סיכה משובצת יהלומים שהוצגה במוזיאון
(צילום: AP, Staatliche Kunstsammlungen Dresden/Juergen Karpinski)
וויסאם נשפט בשבוע שעבר על חלקו בשוד. אחמד, ששוהה בכלא על חלקו בשוד הקודם, הציג אליבי ויצא זכאי. הנאשמים האחרים שהורשעו לא ייכנסו לכלא עד אשר העונש יאושר באופן סופי.
"זה מראה עד כמה שזה לא רציני", אומר תום ס', שוטר בכוח הפעולה נגד הפשע המאורגן בברלין. "וויסאם ביצע את השוד השני כשהיה משוחרר בגלל הערעור שלו על השוד הראשון, ועכשיו שוב משחררים אותם, בגלל שזה חלק מעסקת הטיעון. גרמניה לא לומדת – הם מתרגמים לרעה את היחס הטוב שלנו אליהם".
החמולות בברלין הגיעו מטורקיה, כולל כורדים, ומלבנון. רובן ברחו מלבנון בתחילת מלחמת האזרחים במדינה והגיעו לגרמניה דרך ברלין המזרחית. חלקי משפחה אחרים הגיעו בעקבותיהם, כשהם קורעים את מסמכי המעבר ואת הדרכונים כדי להקשות על גירושם. כיוון שלא הורשו לעבוד, הם נהנו משירותי רווחה. השייכות לחמולות היא משפחתית ואתנית. רוב מוחלט מ-150 אלף הערבים החיים בברלין מתנגד לארגוני הפשיעה האלה: הם יצרו שם רע ויחס מפלה לקהילה, בעיקר לרבים שמחזיקים באותם שמות משפחה.
משפחת רמו היא אחת מחמולות הפשע הגדולות בברלין. מדובר בארגון עם 500 חברים שעלה על הרדאר המשטרתי ב-1992, לאחר רצח של בעלים יוגוסלבי של מסעדה בברלין. בחיפוש אחר הרוצחים מצאה המשטרה באחד הבתים הרואין בכמות מסחרית ומאות תעודות לידה לבנוניות ריקות. מאז החמולה הייתה מעורבת בצורה גדלה והולכת בעבירות של רמאות וזיופים, סחר גדול בסמים, הלבנת כספים ורקורד בלתי נגמר של אלימות, כולל רצח, סחיטה, סחר ברכוש גנוב ובנשק.
חמולות נוספות הן משפחת אבו-שאקר, שהוריה העניקו לבנים שמות של צוררי יהודים לדורותיהם (יאסר, ערפאת, נאצר ורומל); משפחת מירי ומשפחת אל-זיין, שהבוס שלה, מחמוד אל-זיין, פירסם ב-2020 את "הסנדק של ברלין: הדרך שלי, המשפחה שלי, החוקים שלי", ספר שתיאר את עולם הפשע והכנופיות והיווה בסיס לסדרת טלוויזיה.
"זו היררכיה שמזמינה חיים של פשע כדרך לממש סולידריות", אומרת הסוציולוגית פרנציסקה היקל. "אלה משפחות שלא רצויות בשום מקום, משפחות שנשארות האחת עם השנייה, תלויות האחת בשנייה, נאמנות האחת לשנייה עד למוות. אין להן הרבה אופציות בעולם. הלוגיקה היא: למה לקבל 400 יורו בחודש מהרווחה, אם אפשר לקבל 400 יורו על בלדרות של רבע שעה? זה לא שהאינטגרציה הגרמנית נותנת להם הזדמנות להיות מהנדסים".
הם מתחילים, כאמור, בפשעים קטנים. פרוטקשן, מעשי שוד של משחקי פוקר, סחר בסמים. התגובה של השלטונות, מנגד, רכה מדי. העדים מתחילים לשכוח מהר מאוד מה ראו, וחברי החמולות משתחררים עוד לפני שהצליחו להריח כלא. "יש שוטרים, שופטים ועדים שהיו מקבלים איומים על חלון המכונית שלהם", אומר השוטר תום ס'. "זרים היו ניגשים בחנות לעדים פוטנציאלים ושואלים אם הם קונים מתנות לילדים שלהם, ומציינים את שם וגיל הילדים; שוטרים שלנו היו נוסעים לעבודה רק בתחבורה הציבורית, מחליפים רכבות ללא צורך, רק כדי לנער מעליהם מעקב. הבעיה היא שהחוק שלנו לא בנוי לפשעים ולפושעים כאלה. נותנים להם משפט של פשע ראשון, מעניקים עוד הזדמנות. הם רואים זאת כחולשה, מפרשים את זה שאפשר לעשות פה מה שרוצים בלי שאף אחד באמת יעניש. רשויות אכיפת החוק לא צריכות לתת הזדמנות שנייה. הן צריכות לקבל כבוד. זו השפה".
6 צפייה בגלריה
המוזיאון בדרזדן. השלל שנשדד: 21 חתיכות משובצות ב־4,300 יהלומים בשווי 113 מיליון דולר
(צילום: AP)
החולשה הזו נראית היטב על פני השטח: יש משפחות שצמחו מ-25 חברים בארגון לפני 20 שנה ל-350 כעת. הם פועלים תחת מידור. מתחתנים האחד עם השני ולא סומכים על אף אחד. אפילו הסכסוכים ביניהם מנוהלים על ידי בוררים של העולם התחתון.
אבל זה לא מספיק לחמולות. כמו כל פושע טוב, הן רוצות שיידעו עליהן. משפחת אבו-שאקר, למשל, רואה בעולם הגנגסטה ראפ מקבילה מולבנת, חוקית ונערצת לעולם הכנופיות. חבריה משחררים את הראפר בושידו מהחוזה שלו בחברת ההקלטות, הופכים אותו לרכוש שלהם – ומתקבלים בהערצה במיינסטרים התרבותי של גרמניה. כשנפרדים זו פרידה מכוערת, כולל תקיפת אשתו של הראפר עם חומצה וחטיפת ילדיו. כשבושידו צריך הגנה מאבו-שאקר הוא לא הולך למשטרה, אלא מקבל את חסותו של אשרף רמו.
ראפר אחר, קיי וואן, שניסה לברוח מאבו-שאקר, נמצא עד עכשיו תחת הגנה משטרתית.
בשנת 2014 נשדדו 332 כספות בבנק בברלין בשווי של כתשעה מיליון דולר. השודדים העלו את המקום באש. דגימות דנ"א שלחו את תאופיק רמו לשמונה שנים בכלא. בני המשפחה השתמשו במזומנים כדי לקנות קרקעות ונדל"ן. ב-2017 עבר חוק שמאפשר לרשויות בברלין להחרים רכוש שלא ברור מאיזה כסף נקנה. אם עד אז הרשויות נדרשו להסביר איך הנכס נרכש, חובת ההוכחה עברה לנאשם.
אלפי שוטרים פשטו עם עלות השחר על החמולות. החרימו 77 נכסים של משפחת רמו, תפסו מכוניות יוקרה, סמים, נשק, חבילות של כסף, שעונים וגם וילות של 16 אלף מ"ר בשווי מיליונים. חלק מהרכוש נתפס אצל אנשים שמקבלים כסף מלשכת האבטלה. החוקרים גילו רשתות של עובדים בברלין, לבנון ולוב שעסוקות בהלבנת כספים. בבית חשוד אחד, שקיבל קצבה חודשית ממשרד הרווחה, התגלתה ניירת לבקשה להלוואה מהבנק על סך 480 אלף יורו לרכישת דירה. הבקשה, אגב, הועברה לאותו הבנק שאחיו שדד ב-2014. "משתלם להיות פושע בגרמניה", אומר השוטר תום ס'. הזנחנו והפקרנו את הציבור".
הסוציולוגית היקל מספרת ש"יש טיפול של רשויות הרווחה בניסיון לקבוע אם אפשר להוציא ילדים קטנים מהמשפחות האלו. יש מקרים קשים של ילדים שם, שמגיעים עם נשק לבית הספר או דוחפים ראש של תלמיד אחר לשירותים כדי לאיים עליו. שני המקרים הם של ילדים בני עשר".
תום ס' מוסיף ש"הילדים צוחקים עלינו בפשיטות, כי אין להם שום כבוד למשטרה. הנשים צוחקות עלינו כי הגברים משתחררים אחרי שעות, והגברים צוחקים עלינו כי כלא רק מוסיף למעמד שלהם ברחוב. יש אמירה אצלם ש'כלא הופך אותך לגבר'. המצב הזה גרם להרבה חוקרים טובים לפרוש. אנחנו מתעוררים עכשיו ומגלים כמה הם לפנינו במרוץ. האזרחים הגרמנים יודעים שהייתה פה הזנחה, גם בשל חשש מהאשמה בגזענות, ועכשיו הם רוצים לדעת אם כספי המסים שלהם יכולים להגן עליהם. יש עכשיו התקפה חסרת תקדים על החוק הגרמני".
שכנים של עיסא רמו בברלין מעידים שהמעבר של החמולה שלו לשכונה שלהם הייתה עבורם אסון. פריצות לבתים ולבתי עסק, פרוטקשן, נוכחות מוגברת של משטרה. את נאסר רמו, שהגיע מלבנון ב-1982 וישב בכלא כבר כנער, על סחר בהרואין, הרשויות ניסו לגרש כבר 16 פעמים, ללא הצלחה.
עיסא רמו, ראש השבט, מכיר טובה לגרמניה. על חזהו אפשר למצוא קעקועים של הנשר הפדרלי וכתובת "אני ברלינאי". בראיונות הוא טוען שרודפים אותו, שהוא מקלל את מי שסוחר בסמים, שמאז שנות ה־80 לא ביצע אפילו פשע אחד. "גרמניה נתנה לי כוס מים", אמר בריאיון לאחרונה, "ואני החזרתי לה דלי מלא במים". רק שלפני כמה שנים היה לעיסא סכסוך על 128 אלף יורו עם שכן. בנו של השכן ליגלג עליו בפייסבוק. לפי עדויות, עיסמאיל רמו, בנו של עיסא, יצא בשמונה בבוקר למחרת ורצח את הבן של השכן באלת בייסבול. עשרות עוברי האורח שנחשפו למקרה לא זכרו אותו או לא ידעו על קיומו. אף אחד לא נכנס לכלא. עיסא רמו היה באותו זמן מחוץ לגרמניה.
