מלכה האס מספרת על חצר הגרוטאות
(באדיבות קיבוץ שדה אליהו)
"הכוהנת הגדולה של החינוך הקיבוצי" הלכה לעולמה: מלכה האס, מחנכת ישראלית וחוקרת התפתחות הילד שבין השאר הגתה את שיטת "חצר הגרוטאות", נפטרה השבוע בגיל 101. "היא הייתה חלוצה ופורצת דרך", נכתב עליה באתר קיבוץ שדה אליהו.
האס הייתה מהמורות הראשונות שלימדו במכללת אורנים, ובמשך שנים הכשירה גננות ומטפלות לגיל הרך. מחקריה בנושא ציורי ילדים זכו לפרסום בארץ ובעולם. תורת החינוך הייחודית והמקורית שיצרה היוותה השראה לסטודנטים ולגננות מכל רחבי הארץ, שמגיעים במשך עשרות שנים ללמוד ולהשתלם בתחום זה במכללה.
האס נולדה בברלין ועלתה לארץ בשנת 1936, כשהייתה בת 15. ב-1939 הגיעה לעמק בית שאן והייתה ממקימי קיבוץ שדה אליהו, שם התגוררה כל חייה. שנה לאחר מכן יצאה ללמוד במחזור השני בסמינר הקיבוצים, והקימה גן בקיבוץ שבו גרה. ב-1960 החלה ללמד באורנים ועשתה זאת במשך 40 שנה.
בקורסים שאותם לימדה הנחילה לדורות של מחנכות את גישתה ההוליסטית, המתייחסת לחינוך בילדות המוקדמת כמכלול חיים. גם לאחר פרישתה מהוראה במכללה, המשיכה לקיים בשדה אליהו מפגשי לימוד לגננות ומטפלות.
האס פיתחה את שיטת "חצר הגרוטאות", שיטה ייחודית שמעוררת גם היום עניין רב בקרב העוסקים בגיל הרך בארץ ובעולם. חצר הגרוטאות היא חצר שמאפשרת לילדים לאסוף חפצים שימושיים שנמצאים בכל בית. על ידי ארגון חפצים שונים ומגוונים בחצר הגן ניתן, לגישתה, להרחיב את הלימוד והביטוי וכן ליצור, לעבוד ולחקות את עולם המבוגרים, תוך הפעלת דמיון ופיתוח יצירתי וחברתי.
את הידע שלה שאבה האס מהתנסות אישית, מספרות מקצועית מגוונת ובעיקר מספרים שעסקו בחקר התפתחות הציור בילדות המוקדמת. במקביל יצרה קשרים אישיים עם עמיתים החוקרים את הנושא בעולם. ב-2015 העניקה לה מכללת אורנים את תואר "יקירת אורנים" על תרומתה ארוכת השנים לחינוך בגיל הרך ולהכשרת הגננות במדינת ישראל.
"עד שנות התשעים לחייה היא עוד לימדה גננות שהגיעו מכל רחבי הארץ ללמוד ממנה", נכתב עליה באתר קיבוץ שדה אליהו. "באמונה בצדקת הדרך נלחמה לקיום לינה משפחתית בעידן שבו הדבר נחשב לכפירה במהות הקיבוץ. תוך הבנה לנפשו הבריאה של הילד הזקוק לשהות במחיצת הוריו. ב-101 שנותיה יצרה חיים של יצירה, משמעות ועשייה, בצניעות ובפשטות שאפיינו אותה כל כך. יהי זכרה מופת לעשייה ברוכה".
בימים אלה מתקיימת בגלריה במכללת אורנים תערוכת היחיד של האמנית תמר אוסטרהוף - "העולם עדין לא נרדם וגם אני עדיין ערה" - שבחרה בחצר הגרוטאות כנושא התערוכה שלה. בעיני אוסטרהוף, פועלו של הילד בחצר הגרוטאות דומה לפעולת אמן חוקר, העסוק במלאכה של גילוי, יצירה והמצאה, פירוק והרכבה מחדש של מעשה האמנות. אוסטרהוף ליקטה חפצים מ-42 חצרות גרוטאות בקיבוצים שבהם ביקרה, וחפצים אלה הם הבסיס לתצוגה בחלל הגלריה.
