שתי קונספציות, שתי השקפות מסדירות מציאות, הובילו למחדל אוקטובר 2023. לפי הראשונה, ברצועת עזה נוסדה מדינה ערבית פלסטינית נפרדת, המתנתקת בהדרגה מהרשות הפלסטינית. לפי הקונספציה השנייה, המשלימה את הראשונה, ארגון חמאס הוא השליט הבלעדי במדינת עזה, וככזה שם בראש סדר העדיפויות שלו את השיפור ברמת החיים של תושביה. משתי הקונספציות נבעה המדיניות הישראלית כלפי ממשל חמאס בעזה: לעודד כניסת סיוע כלכלי מוגדל לרצועה, כי רק כך אפשר לאלף את חמאס ולהפכו מארגון טרור מיליטנטי פרוע לבעל בית מחושב הדואג לבני ביתו.
לקונספציות הללו היו שותפים רבים, בארץ ובחו״ל. לא נשמעו קולות של מסתייגים ולא נמצאו מערערים רבים בקהיליות המומחים, הפרשנים והפוליטיקאים (כותב שורות אלה היה בין המערערים). העיוורון התפיסתי גרם בפועל לביטול חשיבותו ואמינותו של כל מידע מודיעיני ואחר שסתר את הקונספציות, וכזה לא היה חסר. זו מלכודת של הסכמה כללית שגויה (״מצעד האיוולת״, כינתה זאת ההיסטוריונית ברברה טוכמן) המעוותת את התודעה הביקורתית של מקבלי ההחלטות. במילים פשוטות, נוצר בשיח הלאומי מרחב מוגן שאינו חדיר לכפירה בצדקת הדרך של המסתגרים בחדר. כפי שקרה, למשל, בקיץ 1941 בברית המועצות של סטלין, כאשר הצמרת הסובייטית דחתה בבוז כל פיסת מודיעין על כוונות הפלישה הנאצית המתקרבת ובאה.
באחריות האסטרטגית אומנם נושאת ההנהגה, אך הקונספציות היו משותפות כמעט לכל; את מספר השוללים את הרעיון שלפיו ״כסף יקנה את השקט של חמאס במדינת עזה״ אפשר למנות על אצבעות שתי ידיים
הם טעו, ועמי ברית-המועצות שילמו מחיר נורא: 25 מיליון הרוגים במלחמת העולם השנייה. גם ההנהגה הישראלית טעתה, והעם כאן שילם ומשלם את מחירי הטעות, מ-7 באוקטובר 2023 ועד היום. אבל כדאי להבהיר ולהזהיר: באחריות האסטרטגית אומנם נושאת ההנהגה, אך הקונספציות היו משותפות כמעט לכל; את מספר השוללים את הרעיון שלפיו ״כסף יקנה את השקט של חמאס במדינת עזה״ אפשר למנות על אצבעות שתי ידיים.
אלא שכעת, במלאת שנה לטבח, נעלמו כליל הקונספציות, נעלמו תפיסות, חזונות והשקפות עולם ביחס לעתיד מדינת היהודים במרחב המזרח-תיכוני הערבי והפלסטיני, ונשארה רק הסגידה לכוח. גם זו אופציה מסוכנת – מסוכנת לא פחות מקונספציה שגויה - ועלולה שוב להובילנו לאסון.
ההיסטוריה והמציאות עשירות בתקדימים המצביעים על מדיניות מכוונות של משטרי אימה, דיכוי וטרור להחזיק בעוני את האוכלוסייה שבתוכה הם פועלים. האמירה ״ככל שיותר גרוע יותר טוב״ מתמצתת את הגישה. ככל שמצבם הכלכלי של תושבי חבל ארץ רע יותר, כך למהפכנים ולטרוריסטים טוב יותר גם לתפוס את השלטון וגם להחזיק בו. מי שחסר לו לחם לא מוטרד ממחסור בחירות.
רעב, מוסיפים חוקרי הכלכלה המדינית, כמעט אף פעם אינו רק תוצאה ממשבר טבע. רעב הוא תופעה פוליטית הנגרמת על-ידי מדיניות כלכלית מכוונת של משטר אכזרי. לא במקרה שורר רעב בצפון קוריאה, בסודאן ובהאיטי. בשלוש המדיניות עושות דיקטטורה קומוניסטית, עדתית וקרימינלית את הכל כדי שהאוכלוסיות שלהן יחיו במצוקה כלכלית קשה. כזו שתדכא כל ניצוץ של מרי.
אחת הסיבות, אם לא העיקרית, שבגללה פתח חמאס לפני שנה במתקפה על ישראל, הייתה הדאגה מהשיפור הכלכלי – אומנם מתון אך מורגש – ברצועת עזה, כתוצאה מהזרמת סיוע מוגבר
גם חמאס החזיק בהשקפה ״מהפכנית״ דומה. אחת הסיבות, אם לא העיקרית, שבגללה פתח לפני שנה במתקפה על ישראל, הייתה הדאגה מהשיפור הכלכלי – אומנם מתון אך מורגש – ברצועת עזה, כתוצאה מהזרמת סיוע מוגבר. סינוואר ועמיתיו פחדו מהתחזקות מעמד ביניים בקרב עזתים, העלול לדרוש את שובה של הרשות הפלסטינית כריבון במקום, דרישה מובנת בהתחשב ברמת החיים הגבוהה פי 5 בשכם לעומת חאן-יונס.
מכאן ניתן להשיב על השאלה ״ומה הלאה״. הלאה, ביום שאחרי שוך הקרבות, ישראל צריכה להזמין את הרשות הפלסטינית לממש את ריבונותה ושליטתה ברצועת עזה, ככתוב בהסכמי הביניים שנחתו עם אש״ף ב-1993 והם עדיין בתוקף, וכמובן בשיתוף גורמים ערביים מתונים וכשלב בדרך הארוכה לעצמאות מדינתית. ואין מקום לחשוש מהטענה הביקורתית שיהיה זה שינוי משטר על כידוני צה״ל; יפן, איטליה וגרמניה ההרוסות לא היו נעשות לדמוקרטיות בתום מלחמת העולם השנייה אלמלא בעלות הברית המנצחות לא היו כופות אותה עליהן.
אל נא נתמכר כעת לכוח, כמו שהתמכרנו אשתקד לקונספציות.
