אחיו של החטוף איציק (יצחק) אלגרט (68), דני, שהחל לשבות רעב בכיכר החטופים בשבוע שעבר, מתח ביקורת על חברי הממשלה ועל רה"מ בנימין נתניהו, שלדבריו מערבים אינטרסים פוליטיים במאמצים לשחרור החטופים. דני אמר הבוקר (יום ראשון) ל-ynet כי "האינטרס הפוליטי נובע מהחשש שאחרי המלחמה אנשים יצטרכו לתת את הדין על המחדל וההפקרה. כרגע הם בונים לעצמם בסיס שבעצם לא קרה שום דבר: 'היה אירוע, תיקנו - ואפשר להמשיך הלאה. עוד כמה שנים יהיו בחירות'. הם בונים את המישור הפוליטי של היום שאחרי".
דני אלגרט ומירב לשם גונן בריאיון
(צילום: ירון ברנר)
דני הוסיף כי "נושא החטופים חשוב לנתניהו, אבל זה לא דחוף לו. יש לו דברים יותר דחופים כמו לשמור על הממשלה, לשפר את התדמית שלו, להראות שהוא חזק, שהוא קשוח כמו סינוואר, וזה בא על גבם של החטופים". על החלטת נתניהו שלא לשלוח נציגות ישראלית למו"מ בקהיר אמר דני כי "הוא לקח סיכון גדול מאוד שהמו"מ יתפוצץ. אם הוא רוצה להמר, שיהמר עם כסף שיש לו בכיס, לא על חשבון החטופים. הוא מהמר על סכומים שהוא לא יכול לשלם אותם, וזה עליו. שלא יגיד אחר כך 'לא התריעו לי ולא אמרו לי ולא משכו לי במעיל'. הנה אני כאן מושך לו במעיל: תיזהר, אם תמשיך בדרך הזאת ובסופו של דבר המו"מ יתפוצץ, ואי-אפשר יהיה לחזור אחורה - זה עליך".
כאמור, זה היום הרביעי לשביתת הרעב שבה פתח דני, שבמסגרתה הצהיר כי יאכל רק רבע פיתה וכף גבינה לבנה, בדומה למזון שמקבלים החטופים, לפי עדויות השבים. על הצעדים הבאים של מחאת בני המשפחות אמר כי "אנחנו מיום ליום יושבים ועושים הערכת מצב בתוך המטה וקובעים לעצמנו את היעדים. זה נראה שאנחנו רק הולכים והופכים להיות יותר קיצונים ומחמירים. זה לא טוב לנו, אבל אין לנו ברירה. אז אני עכשיו שובת רעב כי אני רוצה לבוא לרה"מ ולקבינט המלחמה מהמקום שלא יגידו לי, 'אתה לא יודע מה קורה שם ואיך קורה שם'. אני מרגיש את הרעב, ואני חושב שאני יכול עכשיו לייצג את אחי הרבה יותר טוב כשאני מרגיש מה שהוא מרגיש".
יש לך אולי איזו אכזבה מגנץ ואיזנקוט? ציפית מהם לייצג את העמדה שלכם טוב יותר בקבינט?
"אני לא נכנס לעניין הזה, אני בסופו של דבר רוצה לראות את מבחן התוצאה. אם החטופים לא ישובו בסוף אז האשמה היא של כולם, הם כולם החליטו לשבת יחד ולכן הם אשמים ביחד. אי-אפשר להפריד את האשמה, ואם זה לא מוצא חן בעיניהם - שיקומו וילכו הביתה".
מירב לשם גונן, שבתה רומי נחטפה לעזה ב-7 באוקטובר, הביעה את תחושותיה הקשות לאחר העצרת אתמול בכיכר החטופים. "העצרת הייתה לא פשוטה, קשה כי מדברים על 135 יום שהבת שלי נמצאת שם עם אחיו של דני ועוד יותר מ-100 חטופים. חלקם כבר לא בין החיים, וכל יום נחשב, כל דקה, כל רגע. אני חושבת שהגענו כמעט לכל מקום בעולם, אולי חוץ מעזה עצמה, כדי לוודא שהדברים נעשים כדי שהם יחזרו, וזה עוד לא קורה", אמרה מירב ל-ynet.
במקביל לעצרת הייתה מסיבת העיתונאים של רה"מ. מה שאמר אלה דברים שרצית לשמוע?
"היה מיקוד מאוד גדול בחיילי צה"ל, שבאמת חשובים לכולנו, המאמץ שהם עושים שם בעזה הוא בלתי נתפס. הם צריכים כל עזרה שאפשר לתת, כמו נשק שמספקים להם, אבל העזרה השנייה צריכה להיות מהלכים מדיניים שנעשים במקביל, ולהיכנס למו"מ זה בעיניי הצבעת אמון בחיילים שעושים שם עבודת קודש, כדי שירגישו שהעשייה שלהם לא עוברת ליד".
האם החרמת המו"מ היא לא חלק מטקטיקה, שנובעת מהדרישות המוגזמות של חמאס?
"אף פעם לא באמת נדע מה הטקטיקה פה ומה האסטרטגיה, אני חושבת שזה נהדר למשל שקטאר לוחצת על חמאס ומעמידה אותו במקומו, מן הסתם גם אומות העולם מבינות שיש פה מצב שמחייב שינוי. יחד עם זאת, כדי שאנחנו נהיה חלק מהמו"מ אנחנו גם צריכים להיות שם, וזה בסדר גמור שיש קווים אדומים שאנחנו לא חוצים, אבל אנחנו צריכים להיות שם. זה חלק מהכבוד שאנחנו יכולים לתת למאמצים של אומות העולם. במיוחד במזרח התיכון, משחקי הכבוד הם מאוד חשובים - גם לנו כישראלים".
מירב הוסיפה כי "אנחנו רוצים להגיד למדינת ישראל ולמקבלי ההחלטות: זו האחריות שלכם להביא אותם, אתם צריכים להיות אמיצים מאוד ולקבל את ההחלטה ברגע הנכון, ונראה שכרגע יש אפשרות לעשות משהו נוסף מלבד האומץ של החיילים שלנו בחזית".
