לאחרונה עוברות סלבריטאיות ארצנו מסע מעורר דאגה של צמיחה רוחנית. השיקה את הטרנד כוכבת הרשת טיילור מלכוב, שהצהירה על שער "לאשה": "כל חודש אני ולירן דנינו אומרים: 'איזה כיף, צלחנו עוד נידה'". המשפיענית קים אור אזולאי חשפה שהיא והכדורסלן יפתח זיו מקפידים לפני משחק על "נידת כדורסל", טיפ מקצועי שאם רק היה מגיע בזמן יכול היה אולי לסייע למאמן מכבי תל אביב המודח, יאניס ספרופולוס. ניקול ראידמן, תמיד עם האצבע על הדופק, הכריזה בסטורי משותף עם מירי רגב שהיא שומרת כשרות "כבר יומיים!" ומרגישה נפלא. ואילו הדוגמנית הלוהטת עדן פינס, במסורת בית הלל, נדרה: "לקחתי על עצמי פעם בשבוע להתלבש צנוע", במה שאפשר לראות כצעד בונה אמון או מחווה של רצון טוב, במשא ומתן שלה עם הקב"ה.
אלא שאבוי, עכשיו מתברר שהעבודה הרוחנית הזאת לא נעשית תמיד רק לשם שמיים. גיא פינס חשף בתוכניתו שמפורסמות כמו יעל בר זוהר, שי מיקה ומיכל אנסקי מקדמות ברשתות החברתיות מסרים אוהדים על שמירת נידה וטבילה במקוואות תמורת תשלום, מבלי לגלות לעוקבים שלהן שמדובר בתוכן ממומן. מי שחתומה במקרה הזה על היוזמה, ועל הצ'קים, היא אשת העסקים החרדית רותי לבייב-יליזרוב, במסגרת מיזם חדש שלה להצלת בנות ישראל החוטאות בשם "שעשני אישה". ברכות על המיזם החדש, וטוב שחתכתם את החצי הראשון המדכדך: "ברוך שלא".
אני מכבדת כל אישה שבוחרת לשמור נידה. הסיבה הראשונה היא טריוויאלית: זה פשוט לא העסק שלי. בית המשפט העליון בארה"ב אמנם פסק בסוף השבוע אחרת, אבל לעניות דעתי הבלתי-נחשבת כן עומדת לאדם הזכות החוקתית לפרטיות. הסיבה השנייה לא הרבה יותר מרשימה: מה אני מבינה בזה. החיים הם חתיכת מסע קשוח וכל מה שמסייע לאדם למצוא בהם תכלית או משמעות, כל זמן שאינו פוגע באחרים או כופה על מישהו אחר את מנהגיו, הוא יותר מלגיטימי.
המצב שונה לגמרי כשמדובר במשפיעניות רשת עם מאות אלפי עוקבים, שנהנות מכל הפריבילגיות שיש לעולם החילוני והליברלי להציע, ובאותו זמן משמשות פרזנטוריות בתשלום למסרים על טומאה וטהרה, במסווה של אמת פנימית.
אבל עזבו את משפיעניות המקווה, האמת היא שגם את הצד המשלם אני לא מבינה. איך אישה רצינית כמו לבייב-יליזרוב יכולה להאמין שלשווק בכסף הלכות נידה באינסטוש, כאילו היו עיפרון גבות של מאק או גבינת מאנורי מתוצרת גד, זה דבר שמכבד את ערכי המשפחה השמרניים שאותם היא מבקשת לקדם. מה מרוויחה היהדות מהקמפיין האווילי הזה? אני רק מקווה שהשומרונים לא יגנבו את הקריאיטיב, כמו שקורה לא פעם בשדה הפרוץ של הפרסום בדיגיטל, וניאלץ לראות את יעל בר זוהר או את שי מיקה טובחות שה תמים בהר גריזים.
קל באופן יחסי לחבב, או לפחות להסכים לבלוע, מיזמים מהסוג של "עשני אישה", המשווקים ערכים של שמרנות דתית אך מדברים ברכות פייסנית על רצון חופשי ואהבה. אבל אם יש משהו שכדאי ללמוד, ומהר, מהמהפכה השמרנית-דתית שמטלטלת ברגעים אלה את ארה"ב, הוא שלנשים, כמו למגזרים אחרים שעדיין נאבקים על זכויות יסוד, מסוכן מאוד להירדם בשמירה.
ותחסכו לי בבקשה התפלפלות משפטית בנוסח "כל מדינה תחליט בשביל עצמה", כשבפועל הזכות האלמנטרית לתכנון משפחה שמורה שם מרגע זה לנשים עם כסף ומערך תמיכה. תחסכו לי גם שאלות כמו זו שנשאלתי בשיא הרצינות: "ומה אם אישה תחליט לעשות הפלה בחודש תשיעי, סתם כי מין העובר לא נראה לה?". אני באמת לא יודעת. מה יקרה אם תחליט, בלי סיבה, לעצור את האוטו ולנטוש את אמא שלך באמצע הלילה בתחנת סונול בצומת מסמיה?
עינב גליליצילום: אביגיל עוזיאפשר להיתלות בתקווה שמה שקורה בארה"ב לא מאיים בשום צורה על זכויות מיעוטים כאן. ובכן, מי שסבור שאין שום קשר, מוזמן ליהנות מתמונתה של עידית סילמן מבקרת, בתזמון מושלם, באגודת אפרת ("אתן עושות מלאכת קודש") או להיזכר בדברים שאמר בצלאל סמוטריץ' לדנה ספקטור: "אני מאוד-מאוד נגד הפלות. מבחינתי שאף אישה במדינה לא תעשה הפלה, גם אם היא בת 17 ולא נשואה".
במילים אחרות, מאחלת הצלחה ושפע קמפיינים לקולגות, אבל אם למישהי נדמה שמה שקרה בארה"ב לא יכול להתרחש תוך שנתיים או שלוש כאן, את לא חיה בסטורי, את חיה בסרט.
- עינב גלילי היא אשת תקשורת וסאטיריקנית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
