מחסומים בעוטף עזה, הבוקר
(צילום: רועי עידן )
מה שקורה בשלושת הימים האחרונים ברצועת עזה הוא סבב לחימה לכל דבר. אלא שהפעם, לפחות בינתיים, הלחימה היא תודעתית - ונקווה שתישאר כך. עדיף מצב שבו יש הגבלות תנועה על תושבי כמה יישובים בעוטף עזה מאשר סבב לחימה קינטי, שבו רקטות וטילי נ"ט גובים חיי אדם ומשביתים כליל את השגרה משני עברי הגבול העזתי. אגב, מי שמקונן על ההרתעה שאבדה לצה"ל, ישים לב שאותו ג'יהאד איסלאמי פלסטיני (גא"פ) שלפני כמה שבועות שיגר מעזה כמה רקטות, סתם כך בלי סיבה ממשית, מסתפק הפעם באיומים מילוליים ובהישג תודעתי מפוקפק: שיבוש קצר זמן ולא-חמור של שגרת החיים בעוטף עזה. וכל זה קורה כשיש לו סיבה טובה להיות פגוע וחדיר ולהרגיש מושפל.
נראה שאחת הסיבות העיקריות לכך שהג'יהאד לא עובר ממילים למעשים היא שהוא חושש שאם יוציא חוליות לשטח על מנת לירות טילי נ"ט לעבר רכבים ישראליים בעוטף, אנשי החוליות הללו לא יחזרו הביתה. בגא"פ מעריכים (כנראה בצדק) שצה"ל אורב מודיעינית ורק ממתין שיגיעו לשטח כדי לפגוע בהן או בצלפים או בחוליות המרגמה של הארגון.
לכן, הנהגת הג'יהאד האיסלאמי לא נותנת לאנשי הנ"ט שלה לצאת עם משגרי טילי הקורנט לשטח כדי לארוב לרכבים ישראליים הנעים בין יישובי העוטף. זו משמעותה הפרקטית של הרתעה; היא תקפה גם לגבי הרקטות שלג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני יש אלפים מהן – אבל הם לא משגרים כעת מפני שהם חוששים מתגובת חמאס ומתגובת המצרים. בחמאס יודעים איזה נזק יגרום חיל האוויר למערך ייצור הרקטות שלהם אם הג'יהאד האיסלאמי ישגר רקטות לשטח ישראל. מנוף הלחץ האזרחי המצרי על הגא"פ ועל חמאס, גם הוא גורם מרתיע חשוב. המצרים שולטים לחלוטין על הכניסות והיציאות מהרצועה.
5 צפייה בגלריה
תקיפה בעזה ביוני האחרון. ללא שלטון חלופי חזק - לא יהיה פתרון ארוך טווח, ולכן עדיף להסתפק בניהול מושכל וחסכני
(צילום: AFP)
זוהי תמונת המצב כרגע. אין שום ערובה שהנהגת הגא"פ בעזה לא תוציא בסוף פיגוע או רקטה לעבר שטח ישראל או שאיזה חמום מוח לא יעשה זאת על דעת עצמו וכמה מחבריו. אבל אז, ורק אז, תגיע השעה של ישראל לעבור מאיפוק טקטי לאגרסיביות קינטית. כי צריך לזכור – משימתם העליונה של צה"ל והשב"כ בימי שגרה הוא למנוע אובדן חיים ופגיעה פיזית באזרחי ישראל, וכל עוד אפשר להגיע להישג הזה במחיר של חוסר נוחות ושיבוש שגרה בעוטף עזה לכמה ימים, זה עדיף על המחיר בדם ובמשאבים שגובה מאיתנו עוד סבב לחימה קינטי שבסופו תחושת חמיצות וחזרה בדיוק לאותו מצב ששרר לפני הסבב.
חשוב לציין שהג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני וחמאס הם אותם ארגוני טרור שהיו, ועצם החיים בשכונתם מחייבים אותנו ללחימה מתמדת. ניסינו כמה פעמים לפתור את הבעיה בזבנג צבאי וראינו שזה לא הולך. בכל סבב אנו משיגים כמה שנות שקט עד לסבב הבא והרתעה שנשחקת לאיטה. ישראל לא מוכנה לחזור, לכבוש את עזה ולשבת שם עם עשרות אלפי חיילים. גם אז לא בטוח שיישמר השקט. כל עוד אין בסביבה שלטון חלופי חזק שייקח את השליטה בעזה מידי חמאס וידאג לשקט משני עברי הגבול, לא יהיה פתרון ארוך טווח למורסה העזתית וניאלץ להסתפק כמו היום בניהול מושכל וחסכני של העימות. לכן, עדיף לפעמים לשחרר לגא"פ או לחמאס הישג תודעתי קצר ובלבד שלא יהיו נפגעים בנפש וברכוש בישראל. התנהלות על פי העיקרון הזה מביאה לישראל הישג ריאלי ארוך טווח באמצעות חישוב קר של עלות-תועלת שאינו מושפע מהתלהמות וסיסמאות פופוליסטיים או מתקשורת תאבת רייטינג.
תזכורת מגבול הצפון
בסבב הנוכחי בעזה צה"ל פועל כפי שפעל לפני שנתיים, כשחיזבאללה איים לנקום את הרג אחד מפעיליו בסוריה בהפצצה ישראלית. גם אז חסם צה"ל צירים ומבואות יישובים בקרבת הגבול עם לבנון ובסופו של דבר, כשחיזבאללה לא התאפק וירה טיל נ"ט לעבר אמבולנס צבאי, אנשיו חטפו לרוחב כל הגזרה. מאז, חיזבאללה לא יזם ימי קרב בצפון. נסראללה מאיים, וצריך להתייחס לאיומיו ברצינות, אבל גם הוא כנראה יודע שאם יהפוך דיבורים לאש, הוא יחטוף – וחזק – וזה מצבו של הגא"פ בעזה.
5 צפייה בגלריה
חסימות בגבול הצפון לפני כשנתיים. כשחיזבאללה לא התאפק - הוא חטף לרוחב הגזרה
(צילום: EPA)
אפשר להגיד שבצה"ל מחכים כרגע שהג יעשה שגיאה ויוציא את אנשיו לשטח או שיוותר ויירד מהעץ. כאמור, עדיף לשחרר הישג תודעתי קצר טווח עבור הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני העזתי כדי לשמר את ההישג הצבאי הריאלי שצה"ל והשב"כ השיגו, כשעצרו מנהיג מחבלים מרכזי בלב מחנה הפליטים בג'נין, וכעת הוא וחבריו מזמרים בחקירת שב"כ, ומספרים כל מה שהנהגת חמאס בעזה ובלבנון לא הייתה רוצה שגורמי מודיעין בישראל ידעו. ההיסטוריה מלמדת – וכך גם הניסיון שנצבר בצה"ל – כמי שנהנה מעליונות מודיעינית ויודע לפעול על פיה בראש קר, מנצח וגם מרתיע.
אבל, מדינת ישראל צריכה לעשות הכול כדי למזער את סבלם של תושבי עוטף עזה. לתת ללא דיחוי פיצוי על ימי עבודה ונזקים כלכליים אחרים, למשל לסוחרים שעסקיהם נפגעו, ובנוסף לכך – יש להקים מכשולים פיזיים באזורים מועדים שינטרלו את הסכנה הנשקפת לרכבת, לרכבים ולאנשים אזרחים תמימים מטילי נ"ט, מצלפים וממרגמות שמפעילים המחבלים העזתים. חלק מזה כבר נעשה, אבל כשם שהקימו מכשול "זוהר דרומי" שמונע חדירות על קו הגבול, צריך להקים מערך של סוללות עפר ולטעת צמחייה, שיאפשרו לתושבי עוטף עזה לחיות ולנוע בחופשיות גם בעתות מתיחות כמו זו שאנו נמצאים בה כעת.
ועוד נקודה למחשבה: זעקות השבר של כמה מתושבי עוטף עזה לנוכח מצלמות הטלוויזיה רק מעצימות את ההישג התודעתי של הגא"פ ומעודדות אותו להמשיך ולאיים. האם זה באמת כדאי בשביל דקת מסך?
