(צילום: אסף חן)
2022 תסתיים בעוד כשבוע עם בשורה קשה בתחום בריאות הנפש בצה"ל: מנתוני הצבא עולה כי מספר המתאבדים השנה עלה בהשוואה לשנה שעברה - 14 לעומת 11. מדובר בנתון הגבוה ביותר מזה חמש שנים.
במבט על שני העשורים האחרונים ניתן ללמוד כי חלה ירידה משמעותית במקרי ההתאבדות. בשנת 2005 מספר המתאבדים עמד על 36, ב-2010 הוא ירד ל-28, בשנת 2013 הייתה ירידה תלולה ל-6 - המספר הנמוך ביותר מאז. בשנת 2017 המספר קפץ ל-16, ומאז מדובר בתשעה עד 14 מקרים בכל שנה.
בכל מקרה של חשד לאובדנות או של ניסיון אובדנות, נפתחת חקירת מצ"ח, ולדברי מקורות צבאיים בכירים התקיימו מספר דיונים בנושא באגף כח אדם, כמו גם בחיל הרפואה, והם אינם יודעים להסביר את העלייה השנה במספר מקרי האובדנות, שיכולים להצביע על מגמה ומדגישים שמדובר במספרים קטנים.
הרוב המוחלט של המתאבדים הם גברים. רובם אינם משאירים מכתב עם הסבר למעשיהם. בשל הרגישות הגבוה ננקטים צעדים לשמור על הפרטיות. מקרה בולט אחד שעלה לכותרות הוא של הלוחם ניב לובטון, ששם קץ לחייו בעקבות לחץ שהפעילו עליו אנשי מצ"ח כדי כדי שיעיד על עבירות סמים של חבריו. אולם המקרה המצער הזה, שסוקר בהרחבה ב-ynet וב"ידיעות אחרונות", הוא היוצא מן הכלל, שלא מעיד על נסיבות מקרי ההתאבדויות.
בצה"ל כבר גיבשו תוכנית למניעת התאבדויות של חיילים. היא כוללת צמצום של זמינות כלי הנשק, הרחבת כלי הלמידה מכל אירוע והפקת לקחים, לרבות שינויי פקודות ונהלים, שינוי תפיסה באשר למיקומו של הקב"ן באירוע ופיתוח כלי הדרכה למפקדים. גורמי המקצוע עדיין לא יודעים איזה מבין הסעיפים חולל את השינוי ובודקים כעת אם יש סיבה שגרמה לעלייה השנה.
אחד הנושאים שנבחנים הוא מתן פטור נפשי לפני השירות ותוך כדי השירות. לפני ארבע שנים, עם העלייה הדרמטית במספר מקבלי הפטור הנפשי (מ-4.5 ב-2015 הכמות קפצה ל-8.5% ב-2020), הוביל ראש אכ"א הקודם, האלוף במיל' מוטי אלמוז, תוכנית לבלימת המגמה המדאיגה בשיתוף מערך בריאות הנפש. כותרת התוכנית הייתה: "צעדים לעצירת העלייה במתן הפטור הנפשי". אלמוז כתב: "מתן פטור, ראוי שייעשה בכובד ראש וכמוצא אחרון, תוך הבנת הרגישות והסיכון הנלקח, ובהתייעצות עם גורמי המיון".
במסגרת התוכנית דורש צה"ל יותר הוכחות רפואיות לבעיות נפשיות של המועמד לשירות שמבקש את הפטור. בנוסף, נבנו תוכניות שירות ייחודיות לחיילים ללא נשק בסביבה מוגנת באופן יחסי. בשנה שעברה חלה ירידה במתן הפטור הנפשי, ל-7.5%. גורמי המקצוע לא יודעים כאמור לקשור אותה לעלייה במספר המתאבדים השנה וסבורים כי יש לבחון כל מקרה לגופו, לבטח כשמדובר במספרים קטנים.
"כל חלל הוא עולם ומלואו ואנחנו מתייחסים ברגישות המתבקשת לנושא. ועדיין, מדובר בעלייה של שלושה חללים השנה ולכן מוקדם בשלב זה להסיק מסקנות גורפות", טוען אחד מגורמי המקצוע, וציין כי המתאבדים אינם שייכים לאוכלוסייה שהכבידו עלייה את נטל ההוכחה - כמו מסירת מסמכים רפואיים - לפני הגיוס.
בכיר במערך בריאות הנפגש אומר: "מה שמאוד ברור מכלל המתאבדים - זה לא הפרופיל של מישהו שחיכה זמן רב לקב"ן ואמרו להמשיך לשרת. מרבית האנשים שמתאבדים לא פונים לקב"ן. לרוב הם משרתים ביחידות קדמיות, לאו דווקא לוחמים". הבכיר אומר עוד כי במהלך מגפת הקורונה לא נראתה עלייה במתן מקבלי הפטורים הנפשיים. עם זאת, החל מסיומה קיימת עלייה, בעיקר לפני הגיוס. "תיאורטית", מסביר הבכיר, "ייתכן שדור שלא קיבל את כל הכישורים החברתיים, בגלל למשל הסגרים, העלה את הדרישה לקבל שירותים בבריאות הנפש מיד לאחר מכן".
מבין חייבי הגיוס (אוכלוסייה יהודית, ללא ערבים) 31% אינם מתגייסים. יותר ממחצית מהם, 16%, עושים זאת באמצעות פטור "תורתו אומנותו". שיעור מקבלי הפטור הנפשי עומד על כ-7.5%. היתר הם פטורים של מצב בריאותי, סף גיוס (בין היתר רישום פלילי) ושהות בחו"ל. שלושת הסעיפים האחרונים הם יציבים לאורך העשורים האחרונים ומתחלקים פחות או יותר באופן שווה, 2.5% אצל כל אחד מהם.
תוך כדי השירות הצבאי ישנם יותר מקבלי פטור נפשי מאשר לפניו, 8.6%, ורובם במהלך השנה הראשונה. הפער בין מקבלי הפטור הנפשי בין גברים לנשים הוא גבוה מאוד: עד לפני שלוש שנים רק 2.5% מהנשים קיבלו אותו, וכיום מדובר ב-3.5%. אחת הסיבות לכך היא שנשים עושות שימוש בפטור הצהרת דת שקפץ כבר ל-36% (מתוך 45% שכלל לא מתגייסות). חלקן, אגב, חילוניות גמורות שמצהירות כי הן שומרות שבת וכשרות, ואז אינן צריכות לפנות למחלקת בריאות הנפש עדי להתחמק בקלות יתר משירות צבאי.
