ירידה חדה חלה בשנה האחרונה במספר ההרוגים במלחמת האזרחים בסוריה, אבל הוא נותר גבוה באופן בלתי נתפס: 3,746 בני אדם נהרגו בלחימה ובעימותים בשנה החולפת, בהם 1,505 אזרחים – 360 מהם ילדים. כך עולה מנתונים שפרסם לרגל סוף השנה ארגון המעקב הסורי אחרי זכויות אדם, שמושבו בלונדון ושעוקב אחר המתרחש ברחבי סוריה באמצעות רשת נרחבת של מודיעים.
13 צפייה בגלריה
ילדים מתחממים במחנה פליטים באידליב, צפון-מערב סוריה. מחפשים אשפה - ושורפים
(צילום: AFP)
לשם השוואה, בשנת 2020 נהרגו במלחמה בסוריה 6,800 בני אדם, וב-2019 נהרגו יותר מ-10,000. הגם שהשנה מספר ההרוגים פחת כמעט בחצי ביחס לאשתקד, הוא עדיין מזכיר את העובדה שאף שבסיוע רוסיה השתלט אסד מחדש בשלוש השנים האחרונות על רוב שטחי ארצו, קרבות עדיין פורצים בה, והמונים ממשיכים לאבד את חייהם.
לפי ארגון המעקב הסורי, 297 מההרוגים בשנת 2021 נהרגו מפיצוץ מוקשים ושרידים של חומרי נפץ שנותרו בשטח. ארגון The Landmine Monitor, העוקב אחר הפעילות לסילוק מוקשים ברחבי העולם, קבע בנובמבר האחרון כי סוריה עקפה את אפגניסטן והפכה למדינה עם המספר הגבוה ביותר של הרוגים מפיצוץ מוקשים וחומרים נפיצים שנותרו בשטח מימי מלחמה.
מלחמת האזרחים הסורית פרצה בראשית 2011, במקביל למהפכות "האביב הערבי" שפקדו אז כמה מדינות במזרח התיכון, בהן תוניסיה, מצרים ולוב. בשנותיה הראשונות של המלחמה איבד הרודן בשאר אסד את השליטה ברוב שטחי ארצו, אבל החל מ-2015 הוא נהנה מסיוע צבאי פעיל של רוסיה, והיא עזרה לו לכבוש מחדש את רוב המדינה. במהלך המלחמה נהרגו קרוב לחצי מיליון בני אדם, ויותר משישה מיליון נעקרו מבתיהם והפכו לפליטים. זהו משבר הפליטים הגדול ביותר שנגרם ממלחמה כלשהי מאז מלחמת העולם השנייה.
במהלך המלחמה הואשמו שני הצדדים, הן אסד והן יריביו, בפשעי מלחמה איומים. הרודן הסורי הואשם כי השתמש פעמים רבות בנשק כימי, אבל גם מתנגדיו ביצעו מעשי זוועה משלהם, כולל קבורת חיילים בחיים ומעשי טבח. אף שאת המרידה באסד יזמו תחילה מורדים הנחשבים מתונים יחסית, בהם כאלה שדרשו לכונן משטר דמוקרטי, עם הזמן נטלו את הובלת ההתנגדות לו גם ארגוני טרור איסלאמיסטיים קיצוניים כמו דאעש וג'בהת א-נוסרה, ותאים שלהם פועלים בסוריה גם כעת. רבים מהמורדים נמלטו בשנים האחרונות, גם במסגרת הסכמי פינוי תמורת הפסקת אש עם אסד, לאזור אידליב שבצפון-מערב המדינה, ומתיחות עמוקה ממשיכה לשרור שם בינם לבין המשטר.
כדי להתחמם: שורפים סוליות נעליים
כמדי חורף, המוני פליטים סורים סובלים כעת מתנאי מחיה ירודים במחנות הפליטים שבהם הם משתכנים מאז נמלטו מבתיהם. במחנה הפליטים כפר ארוק שבמחוז אידליב מספרת אום-ררד, אם לשלושה שאיבדה את בעלה במלחמה, כי לילדיה אין בגדים מתאימים או תנור בבית כדי להתחמם בחורף הסורי המקפיא, ולכן הם מוצאים עצמם שורפים פיסות אשפה כדי להילחם בקור. "בכל בוקר כשאני מתעוררת אני מגלה שהילדים שלי לא לידי. הם יוצאים מוקדם לאסוף מהרחובות אשפה, כמו שקיות ניילון וסוליות נעליים".
יותר משלושה מיליון בני אדם חיים בצפון-מערב סוריה, המובלעת הגדולה האחרונה של המורדים, וקרוב למחציתם הם פליטים שנעקרו מבתיהם בימי המלחמה. בימי החורף הם נאלצים להתהלך ברחובות מוצפי בוץ ובאוהלים אשר מים חודרים את בדיהם. רבים מהם מתים מהיפותרמיה או משריפות שנגרמות מאש המוצתת באופן לא בטוח למטרות חימום. אום-ררד מספרת שהחורף הקשה בלתי נסבל עבור משפחתה, ושאין לה די כסף אפילו בשביל הצרכים הבסיסיים ביותר.
טמפרטורות הצונחות אל מתחת לאפס אינן דבר נדיר בצפון-מערב סוריה. ארגוני סיוע אמנם מנסים לעזור לבודד את האוהלים ומחלקים שמיכות ובגדים, אבל המימון לסיוע הזה מגיע מתורמים, ויש קושי לעמוד בביקוש העצום. לפי סוכנות הפליטים של האו"ם, כדי לממן את הצורך הגובר בסיוע לפליטים ברחבי סוריה השנה דרושים 182 מיליון דולר, אבל עד כה גויסה רק מחצית מהסכום הזה.
באוהל אחר במחנה הפליטים, זה של אום-ראד בת ה-45, עשרות בני אדם מתכנסים כדי להתנחם בחומו של תנור העצים שקיבלה בשנה שעברה כתרומה. אום-ראד – אם לשמונה, בהם שלושה ילדים עם צרכים מיוחדים – אינה יכולה להרשות לעצמה לקנות פחם או עץ, כך שאת האש בתנור גם היא מבעירה בעזרת פיסות אשפה שילדיה ושכנים אוספים בחוץ.
שקיות פלסטיק בלילה, שהגשם לא ייפול על הראש
רק בחודש שעבר הזהיר ארגון "רופאים ללא גבולות", המספק סיוע לעשרות מחנות פליטים בצפון-מערב סוריה, כי סכנה נשקפת לפליטים לא רק מהאפשרות שההבערה הלא בטוחה של האש תגרום לשריפות, אלא גם מהאפשרות לפתח בגללה מחלות נשימתיות הקשורות לשאיפת עשן. "מחלות נשימתיות מתבססות יותר ויותר כאחד משלושת סוגי המחלה הנפוצים ביותר שמדוּוחים במתקנים שלהם אנחנו מסייעים בצפון-מערב סוריה", מסר הארגון.
אום מוחמד, שנעקרה לפני תשע שנים מביתה בעיר חלב שבצפון סוריה, היא רק אחת מהסורים הרבים שמסכנים את ריאותיהם כדי להתחמם. בתוך האוהל שלה במחנה פליטים באידליב היא שורפת ענפים ונייר בתנור הקטן שלה, והוא מעלה עשן לבן. "הריח חזק ויש הרבה עשן", היא אומרת. "אתמול התחיל לכאוב לי החזה ורציתי ללכת לרופא, אבל לא יכולתי להרשות את זה לעצמי".
בסמוך אליה, אבו חוסיין משקיף על חבורת ילדים המקיפה מדורה שבה נשרפות שקיות ניילון ופיסות עץ. "כשאנחנו מדליקים אש בפנים – ושם יש הרבה אנשים, ילדים ועשן – זה גורם לחנק", אומר אבו חוסיין בן ה-40, אב לעשרה. הוא ומשפחתו ברחו לפני ארבע שנים ממחוז חמה, וכעת הם בקושי יכולים לקנות עצים להסקה, לא כל שכן תרופות למחלות נשימתיות. "התרופה הזולה ביותר במרשם עולה 60-50 לירות טורקיות (4.60-3.80 דולר), אבל אין לי עבודה או גישה לסיוע".
אם לא די בזה, האוהל שלו סובל מדליפה, וגשם מטפטף על ילדיו כשהם ישנים. "לפעמים אנחנו נשארים ערים כל הלילה ושמים שקיות פלסטיק כדי שהגשם לא ייפול להם על הראש".
