משפטנים בכירים התייחסו הערב (רביעי) להחלטת בית המשפט העליון לדחות את תחולת "חוק הנבצרות" לכנסת הבאה, ברוב של שישה שופטים מול חמישה. הם ציינו כי השופטים שהצטרפו לדברי נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, השופטת אסתר חיות, "הסירו את המסכה" מעל פניה של הממשלה, ששולטת מכוח רוב של 64 ח"כים, וקבעו שהרוב הקואליציוני עשה שימוש לרעה בסמכותו.
3 צפייה בגלריה
פסיקת השופטים עולה בקנה אחד עם עמדת היועמ"שית בהרב-מיארה
(צילום: רויטרס/GIL COHEN-MAGEN/Pool)
לדברי המשפטנים, ההחלטה עולה בקנה אחד עם עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שטיעונה המרכזי היה ש"חוק יסוד לא יכול לשמש משאב פרטי ואמצעי להסיר מגבלות מתחום טוהר המידות של אדם מסוים".
בהחלטתם לדחות את תחולת תיקון מספר 12 לחוק-יסוד: הממשלה לגבי הסדר נבצרות ראש הממשלה, שופטי בג"ץ קבעו כי מדובר ב"תיקון פרסונלי מובהק שמהווה שימוש לרעה של הכנסת בסמכותה המכוננת". מבחינת היועמ"שית, התיקון היווה "קריסה" מוחלטת של הגבול בין הציבורי לפרטי; "קריסה" של הגבול בין שימוש הגון בכוח שלטוני לבין שימוש פסול בו.
כזכור, בהרב-מיארה הציעה לדחות את תחולת החוק כדי לצמצם את ההיבטים הפרסונליים שלו. עוד הזכירו המשפטנים שבערב היום שבו עבר החוק - הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוא "נכנס לאירוע", בהתייחסו למהפכה המשפטית וגל המחאה שפרץ בעקבותיה.
3 צפייה בגלריה
"תיקון פרסונלי מובהק". בג"ץ קבע שהחוק לא יחול בכנסת הנוכחית
(צילום: מארק ישראל סלם, Menahem Kahana/Pool Photo via AP , חיים גולדברג / פלאש90)
הצהרתו של נתניהו, כך סבורים המשפטנים, היוותה הפרה של הסכם ניגוד העניינים שלו שלא לעסוק בחקיקה הנוגעת לרפורמה המשפטית שעליה הכריזה הממשלה. כמו כן, ההצהרה ממחישה את הממד הפרסונלי ואת "תפירת" החוק למידותיו של אדם מסוים. לדברי המשפטנים, הרוב הקואליציוני "השתמש בחוקה למטרות פסולות", והשופטים תיארו פעולה בכוונה פסולה כדי להיטיב עם נתניהו. לפני התיקון לחוק, באופן תיאורטי, היועצת המשפטית לממשלה הייתה יכולה להוציא את נתניהו לנבצרות בשל הפרת הסכם ניגוד העניינים.
את דעת הרוב כתבו נשיאת בית המשפט העליון היוצאת אסתר חיות, ממלא מקום הנשיא עוזי פוגלמן והשופטים יצחק עמית, דפנה ברק-ארז, ענת ברון ועופר גרוסקופף. מנגד, השופטים נעם סולברג, דוד מינץ, יוסף אלרון, יעל וילנר ואלכס שטיין סברו כי דין העתירות בעניין להידחות. מרבית שופטי הרוב קבעו כי חקיקת התיקון נועדה לשרת תכלית פרסונלית מובהקת - קידום האינטרסים האישיים של ראש הממשלה והסרת כבלי המגבלות המשפטיות שחלו עליו, בצל הליך הפלילי המתנהל נגדו.
חוק הנבצרות הוא תיקון ל"חוק יסוד: הממשלה", שעוסק בתנאים בהם ניתן להוציא לנבצרות ראשי ממשלה. את התיקון לחוק העבירה הקואליציה הנוכחית במהירות בתגובה לעתירה שביקשה להוציא לנבצרות את ראש הממשלה. אותו תיקון בעצם ביטל את האפשרות להוציא ראש ממשלה לנבצרות מטעמים שקשורים לעניינים פליליים. העתירה שקראה להוציא את נתניהו לנבצרות עוד טרם נידונה בבג"ץ. בפסק הדין שפורסם הערב הובהר כי אין הוא עוסק בשאלת קיומה של עילה להכרזה על נבצרות ראש הממשלה המכהן או בהסדר ניגוד העניינים שלו ודרכי אכיפתו.
עם זאת, ההערכה היא שבג"ץ לא יוציא את נתניהו לנבצרות בטיעון שהפר את הסכם ניגוד העניינים עימו כשהצהיר שהוא "נכנס לאירוע".
3 צפייה בגלריה
"אין סמכות להתערב בחקיקת יסוד - קורא לכנסת לחוקק את חוק יסוד: החקיקה". השופט סולברג
(צילום: שלו שלום)
בפסק הדין, באורך 212 עמודים, נקבע בדעת רוב כי בחוקקה את תיקון מספר 12 לחוק יסוד: הממשלה, עשתה הכנסת שימוש לרעה בסמכותה המכוננת מאחר שהחלתו המיידית של התיקון היא פרסונלית ולא כללית. נפסק כי על התכלית הפרסונלית ניתן ללמוד, בין היתר, מאמירותיהם המפורשות של חברי הכנסת בהליך חקיקת התיקון; מכך שהתיקון הונח על שולחן הכנסת מיד לאחר שהוגשו עתירות בעניין נבצרותו של ראש הממשלה וחקיקתו הסתיימה זמן קצר לפני מועד הגשת התגובה לעתירות אלה; מתחולתו המידית של התיקון; ומדבריו המפורשים של ראש הממשלה זמן קצר לאחר שאושר התיקון בכנסת.
הנשיאה היוצאת חיות הדגישה בחוות דעתה כי אחד המאפיינים הבסיסיים ביותר לזיהוי נורמה חוקתית הוא כלליותה, והוסיפה והדגישה כי חוקי היסוד נועדו לעגן נורמות כלליות שיעצבו את דמותה של המדינה לטווח הארוך. חיות עמדה על כך שאופיו הפרסונלי של התיקון אינו נלמד ישירות מלשונו - שמנוסחת על פניו כנורמה כללית - אלא מתכליתו הפרסונלית. "בחינת מכלול הנסיבות מעידה כמאה עדים על כך שהתכלית העיקרית אשר לשמה נחקק התיקון, בראייה צופה פני עתיד, היא מתן מענה לסיכון משפטי קונקרטי (קביעה בדבר נבצרות) שאיים - לתפיסת מחוקקי התיקון - על ראש הממשלה המכהן", כתבה חיות.
סולברג: הכנסת נקראת לעשות את המוטל עליה לאלתר - ולכונן את חוק יסוד: החקיקה
בדעת המיעוט, השופטים סולברג, מינץ ואלרון הסתייגו מעצם השימוש בדוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת, ולגופם של דברים סברו כי תיקון מספר 12 אינו תיקון פרסונלי. בהקשר זה הבחינו השופטים בין המניע לחקיקת התיקון לבין תכליתו - שלשיטתם הייתה לקבוע הסדר כללי בדבר הוצאתו של ראש ממשלה לנבצרות. השופטים סולברג ומינץ קבעו כי אף אם היה מקום להחיל את דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת, תוצאתה המתבקשת היא הפיכתו של חוק היסוד לחוק רגיל, ולא דחיית תחולתו.
השופט סולברג כתב בפסק הדין: "נודה על האמת, הביקורת השיפוטית על חוקי יסוד איננה מרוסנת עוד כבעבר. הדבר איננו בגדר סוד, וחברי תולה זאת בהתמהמהותו של המחוקק מלמלא חובתו, לשנס מותניו, ולכונן את חוק-יסוד: החקיקה - אשר ישריין ויבצר כדבעי את חוקי היסוד מפני שינויים תדירים בעקבות כל רוח מצויה. יחד עם זאת, סברתי, ועודני סבור, כי אין זה מתפקידנו להחלץ חושים ואל לנו להניח על דעת עצמנו פיגומים ולבנות את עמודי התווך והמפלסים החסרים בבנייננו החוקתי החסר. הכנסת נקראת לעשות את המוטל עליה, לאלתר - לכונן את חוק יסוד: החקיקה. אין מנוס. האזעקה נשמעת. בנפשנו הדבר".
השופט שטיין סבר כי תוכנו, תכליתו ותוצאתו של תיקון מספר 12 אינם פרסונליים. השופטת וילנר סברה כי דרישת הכלליות עניינה בתחולת הנורמה, ולא בשיקולים פרסונליים שעמדו לנגד עיני חברי הכנסת בעת כינונה, ובהתאם סברה כי מכיוון שתחולתו של התיקון כללית - הרי שהוא עומד בדרישה האמורה.
